שיקולים כלכליים, או למה יובל שטייניץ לא מבין את משמעות בג"צ

התבטאותו של יובל שטייניץ במסגרת ועידת גלובס לעסקים כי פסיקות בית המשפט חסרות אחריות כלכלית היא לא יותר מבדיחה לא מצחיקה. דבריו כי "בשנים האחרונות גוברת המגמה של פסקי דין שכורכים בחובם הוצאות כלכליות עצומות, בעלות השלכות כלכליות עצומות. בתי המשפט פוסקים פסיקות שגורמות להוצאות של מאות מיליוני שקלים ולעיתים מיליארדי שקלים לקופת המדינה" ו"בתי המשפט מתעלמים מגורמים של חוסן כלכלי" היו יכולים להיות הגיוניים, אלמלא הלכנו צעד אחד אחורה ושאלנו את עצמנו מדוע בית המשפט העליון התערב מלכתחילה?

תפקידו של בית המשפט הוא לפסוק לפי עקרונות החוק והצדק; ככזה, הוא מוסמך להפוך או לשנות החלטות שאינן צודקות. כך הוא עשה בשני המקרים התקציביים ששטייניץ כה נהנה להזכיר (ע"א 4243/08 פקיד שומה גוש דן נ' ורד פרי, בג"צ 2605/05 חטיבת זכויות האדם נ' שר האוצר). בשני המקרים קיבלה מדינת ישראל, או כנסת ישראל, החלטות שמנוגדות לחוק ולעקרונות זכויות האדם, מתוך שיקולים כלכליים צרים, ולאחר שבית המשפט העליון הבהיר לכנסת ולמדינה כי החלטתן אינה לגיטימית ופוגעת בזכויות אדם, כעת הם מבקשים מבית המשפט להתחשב בשיקולים הכלכליים (למרות הפסיקה בבג"צ 4541/94 אליס מילר נ' שר הבטחון, בה הבהיר בית המשפט ששיקולים כלכליים אינם יכולים לעמוד בדרך להגשמת זכויות האדם).

למה דומה הדבר? דומה הדבר למצב בו תאגיד פרטי יזהם את הסביבה, ולאחר שיקנס על אותו זיהום, יבקש מבית המשפט להתחשב בכך שיש לו תקציב מסוים. אם בנימין נתניהו וחבריו רוצים לנהל את המדינה כעסק פרטי, עליהם להתחשב בכך שהמדינה היא אכן עסק פרטי.

ולכן, שטייניץ צודק: בית המשפט צריך לקחת אחריות על פסיקות כלכליות שלו, וכאשר הוא פוסל חוקים, החלטות או מדיניות שפוגעת בזכויות אדם, עליו להטיל את האחריות האישית על מי שקיבל את אותן החלטות לא צודקות. אם בית המשפט העליון פסל את הקמת בית הכלא הפרטי, הוא צריך להטיל אחריות אישית על 52 חברי הכנסת שהצביעו בעד ההחלטה; היה על אותם 52 חברי כנסת לבדוק, לפשפש, לבחון ולקבל ייעוץ משפטי שאומר שאין מניעה חוקית להקים את הכלא, ורק לאחר מכן לקחת אחריות ולעשות את הדבר הנכון.

הטלת אחריות על חברי הכנסת אומרת שמראש חברי הכנסת יצטרכו לבחון את ההחלטות שלהם בזהירות, לא להצביע מבלי לדעת על מה הם מצביעים, לשקול, לבדוק, לשאול מהן ההשלכות של מעשיהם. מצב כזה, כמובן, הוא לא המצב האידיאלי עבור שר אוצר שמעוניין להעביר הליכים בחופזה, אבל הוא ככל הנראה יצור ודאות גבוהה יותר שתמנע מבג"צ לבטל חקיקה. [ואף מילה על החוק הביומטרי]

נכון, זו לא הפעם הראשונה שאני מעלה את הטענה, אבל אם שטייניץ פותח את הדיון, אני חושב שצריך לפרוש תמונה מלאה בפני כולם.

21 תגובות ל-“שיקולים כלכליים, או למה יובל שטייניץ לא מבין את משמעות בג"צ

  1. בוא נבדיל בין "התחייבנו על חוזה של לתת מתנה כלכלית ללב לבייב, ובית המשפט ביטל לנו את זה"
    לבין "בית המשפט החליט שאנחנו חייבים לשלם 30 מיליארד דולר על מערכת הגנה מפני רקטות, ועוד 50 מיליארד דולר על לייזרים שיכולים לירות במחבלים מהשמיים מבלי לסכן חפים מפשע".

    בית המשפט איננו גוף פוליטי. הוא לא נותן דין וחשבון לבוחר – והוא לא מייצג את הבוחר.
    לא יכול להיות שקבוצה של כמה שופטים תחליט להטיל על כל אחד ואחד מאיתנו הוצאות אדירות, רק כי זה נראה לה "צודק".

    פוליטיקאים, שוטרים, נציגי ציבור – כולם מחליטים החלטות נפשעות עם הכסף שלנו, ונותנים על זה את הדין, במקרה הטוב, רק פעם ב4 שנים.
    הפתרון הוא פשוט – להחזיר את השליטה בכסף שלנו לידיים שלנו.

    כשבית משפט פוסק פיצויים לא הגיוניים על תאגיד, התאגיד יכול תמיד לפשוט את הרגל. המנהלים של התאגידים לא משלמים את זה מכיסם – אלא בעלי המניות.
    כשבית המשפט פוסק הוצאה לא הגיונית על מדינת ישראל – אין לה אפשרות לפשוט את הרגל. ומי שמשלם את החשבון הוא אנחנו – בין אם אנחנו רוצים להיות בעלי מניות, ובין אם לא.

  2. בכל מקרה, לא צריך באמת לפחד מחקיקה בנושא. בג"ץ בסה"כ יעשה את מה שהוא טוב בו: יחליט שהחקיקה לא "צודקת" או "מוסרית", ויבטל אותה.

  3. אני מסכים ששטייניץ אמר דברים לא חכמים, אבל כאן פחות או יותר דרכנו נפרדות.
    ראשית, אני חושב שבתי המשפט, ובייחוד בית המשפט העליון, מתחשבים גם מתחשבים בשיקולים כלכליים. כלומר: ההבחנה של שטייניץ לא נכונה. האירועים בהם בית המשפט העליון מכריע באופן הפוגע כלכלית במדינה הם נדירים. לי זכורות מהעשור האחרון שלוש פסיקות ששוויין נאמד במאות מיליוני שקלים או יותר: פרשת בית הסוהר הפרטי, פרשת ניכוי הוצאות השגחה על ילדים (את שתיהן הזכרת); ופרשת בוגרי לטביה. אכן בפרשת בית הסוהר הפרטי העליון נתן הכרעה בעלת משמעות כלכלית מרחיקת לכת. ואולם בשתי הפרשות הנוספות העליון הרשה לעצמו להכריע כנגד האינטרס הכלכלי של המדינה מתוך ידיעה ברורה שהמדינה יכולה לדאוג לעצמה ולמזער את ההשלכות הכספיות: בפרשת ניכוי ההוצאות היה ברור שהמדינה תבקש את תיקון החוק (והעליון אפילו השהה את כניסת פסיקתו לתוקף במיוחד לשם כך) ובפרשת בוגרי לטביה המדינה נשלחה לערוך הליך מסורבל משרצתה, אבל תוצאתו הכלכלית הייתה כמעט זהה למה שהמדינה רצתה מלכתחילה.
    שנית, וברמה הערכית, אני חושב שבתי המשפט צריכים להתחשב בשיקולים כלכליים. האמירה היפה של מצא בפרשת אליס מילר לפיה שיקולים כלכליים אינם רלבנטיים היא אמירה יפה באותו הקשר אבל מופרכת בהקשר הכללי. קשה לדבר על זכויות אדם בלי לדבר על האספקטים החלוקתיים של אותן זכויות. שלא לדבר על זה שהמדינה מממנת את פעולותיה – ובכלל כך אמורה להגן על זכויות אדם – בעזרת גביית מסים שהיא פגיעה (חוקתית וראויה) בזכות הקניין של האזרחים.
    שלישית, אני חושש שהרעיון להטיל אחריות אישית על המחוקקים, ככל שהרעיון הוא רציני (לא הצלחתי להבין לחלוטין את מידת הרצינות), טומן בחובו יותר מדי חסרונות בלי יתרון אחד בלבד.

  4. כל מילה במאמר שלך נכונה 200 אחוז. אני חושב שיש פה אפילו משום פגיעה בשלטון החוק כששר בממשלה מותח ביקורת על הרשות השופטת. זה לא רק שההתבטאות שלו שגויה מיסודה, גם אם היא הייתה נכונה, היה עליו לשקול מילים.
    אם בית המשפט היה יוצא בביקורת על הממשלה במסיבת עיתונאים – שהיא לא עושה עבודה טובה או מבזבזת כסף לבתי המשפט – הממשלה הייתה קמה על רגליה האחוריות ויורה בכל הכוח.

    איך הכנסת לא מתביישת לאשר חוקים בכלל שהם מנוגדים לחוקי יסוד של מדינת ישראל ועוד אחר כך לבוא לבית המשפט ולהגיד שהוא לא בסדר מסיבות כלכליות. חברי הכנסת הם שהביאו לבזבוז והם צריכים לשלם מכיסם שלהם על הנזק העצום שהם עושים למדינה ולאזרחים במקום לשרת אותם.

    אנחנו נראה איפה יהיו מאיר שיטרית ואלי ישי וביבי נתניהו כשבג"ץ יבטל את המאגר הביומטרי, ובכלל ישהה תעודות זהות ביומטריות -במהרה בימינו אמן(למתרעמים, דרכונים זה לא תעודות זהות).
    אני רוצה שיוציאו מכיסם שלהם 770 מיליון שקל שהם גונבים כעת מקופת משלם המיסים.

  5. טוב, אם כולם פה מסכימים, אז אני אשמח להיות פרקליט השטן.

    1. מעבר לעובדה שבית המשפט לא מתחשב בשיקולים תקציביים (ולזה יש יתרונות וחסרונות), הבעיה היותר חמורה היא שבג"צ כופה את השקפת עולמו על המדינה.

    כעיקרון אני מתנגד להקמת כלא פרטי (לא נכנסתי לפרטי הצעת חוק), אך אני מתנגד שבעתיים לקביעת בג"צ כי כלא כזה הוא בניגוד לחוקי היסוד.
    עם כל הכבוד לפרשנותם של שופטי בית המשפט העליון, יש מספיק מדינות בעולם שחרטו על דגלן את אותן זכויות עצמן (ויש לנו דבר או שניים ללמוד מהן בנושאים אלה, כמו בדוגמות רבות המובאות בבלוג זה) ויש בהן בתי כלא פרטיים.

    2. להטיל את האחריות על המחוקקים זו ממש דמגוגיה.
    כאמור לעיל – יש הרבה דמוקרטיות בעולם עם בתי כלא כאלה.
    לשופטי בג"צ האדירים, העילאיים והנשגבים לקח 4 שנים להגיע למסקנה שלדעתם זה בניגוד לחוק יסוד.
    היועץ המשפטי לממשלה לא פסל חקיקה זו על הסף.
    אתם באמת חושבים שחברי הכנסת המחוקקת צריכים לדעת יותר מכל הנ"ל?
    בשביל שזה יקרה צריך כנסת שלמה של שופטי בג"צ בדימוס.
    אני מקווה שאף אחד לא רוצה להגיע למצב כזה.

    3. אם כבר מחילים אחריות אישית על חברי כנסת על חוקים שבג"צ מחליט לבטל –
    אני ממליץ להחיל את אותה אחריות אישית גם על שופטים!
    כל שופט שהחלטתו מבוטלת בערעור – יישלח לכלא לאותו מספר שנים ששלח את הנאשם.
    למה ששופטים יהיו המגזר היחיד הזוכה לחסינות מלאה מפני תביעות על רשלנות מקצועית?

    4. אין שום פגיעה בשלטון החוק בביקורת על בית המשפט. בכלל, אסור שאף גוף יהיה חסין מביקורת.
    הכנסת מבקרת את הממשלה ואת בתי המשפט.
    בתי המשפט מבקרים את הממשלה ואת הכנסת.
    התקשורת מבקרת את העולם ואחותו.
    בתי המשפט מבקרים את התקשורת (תקראו את פסק הדין בעניין "עובדה" ואילנה דיין. זה לא עלה לכותרות אבל זה מעניין)

    כל בן אדם או גוף שלא נמצא תחת עין בוחנת של מישהו אחר – מסתאב במהירה.

    5. כולי תקווה שאכן המאגר הביומטרי יבוטל. *המאגר*. לא התעודות הביומטריות.

    חג שמח!

  6. בבג"צ המטפלת, בית המשפט פסק ש'בהיעדר החלטה של רשות המסים, הוא קובע כך וכך'. רשות המסים הייתה יכולה, בהינף החלטה, להודיע שאין זיכוי הוצאות על מטפלת, והסיפור היה נגמר. אי אפשר להאשים את ביהמ"ש בחוסר רצונו של משרד האוצר להצטייר כלא פופולרי.

    (וכאן במיוחד לדניאל) מקרה המיגון לא היה שבית המשפט החליט, בניגוד לעמדת הממשלה, שצריך למגן את שדרות; הוא החליט שמשרד האוצר חייב לעמוד בהחלטת הממשלה, ולמגן את שדרות. מי שהחליט על המיגון הוא הממשלה.

  7. ד – מסכים עם כל מילה.

    דרומי –
    יש סיבה שיש תקציב מדינה.
    החלטות הממשלה הן מעולם כדי לקבוע מדיניות,
    אבל דברים בהחלט יכולים, וצריכים, לקום וליפול על התכנות תקציבית.

  8. והסמכות לקבוע את סדר העדיפויות הזה, ואת ההתכנות התקציבית, היא של הממשלה, לא של משרד האוצר.

  9. דניאל, שכחת שלפחות שנתיים מתוך העיכוב בפסיקה לגבי בית הכלא הפרטי נבעו מהעובדה שהכנסת ביקשה, די בתחילת ההליכים, להשהות אותם בגלל שהיתה הצעה לביטול החוק, ואח"כ כי היה אמור להיות "דיון ציבורי" בהפרטה.

  10. ד –
    בג"ץ כפוף לחוק בלבד. אתה צריך להבהיר את החוק והסמכות של בג"ץ
    http://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%A7_%D7%91%D7%AA%D7%99_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98

    הרשות השופטת לא כפופה לממשלה (רשות מבצעת) ולכנסת (רשות מחוקקת), אלא לחוקים ולחוקי היסוד. אם הכנסת מחוקקת חוק, החוק מחייב את בג"ץ גם, אך אם החוק עומד בסתירה לחוקי היסוד, הרשות השופטת – בג"ץ, רשאי וחייב לבטל את החקיקה, שנעשתה ברשלנות מצד הכנסת.

    ביקורת בין הרשויות היא הגיונית. עדיף שלא תיעשה במסיבות עיתונאים ובכנסים אלא בצורה פורמלית. הביקורת של שטייניץ מראה על בורות בכל הנוגע לתפקידו של בג"ץ וסמכותו, והיא פשוט זלזול בשילטון החוק, ולא בבג"ץ ולכן לטעמי היא אמירה מאוד פסולה, שראויה לגינוי מכל כיוון.

    הייתי גם ממליץ לבסס את טענותיך לגבי החלטות בג"ץ ביחס לפסיקה שלהם ולחוקי היסוד בישראל ולא רק בהשוואה למדינות אחרות – כי השוואה כזו לפעמים היא חשובה ולפעמים היא עקרה מתוכן לחלוטין. אין דין אחד בכל העולם.

  11. אור,
    בג"ץ כפוף לחוק.
    בג"ץ יכול להחליט לבטל חוקים שבג"ץ לא אוהב.
    החוק כפוף למעשה לבג"ץ
    אבל, בג"ץ, הוא כפוף לחוק.

    MC Esher היה יכול לעשות על זה אחלה ציורים.

    מעניין מה תהיה פסיקת בג"ץ לגבי האיחוד הטמא שבין מושחתים מכל רחבי הקשת הפוליטית, קדימה, העבודה, ליכוד, חד"ש, יהדות התורה, ש"ס, ישראל ביתנו ורע"מ תע"ל.
    במטרה למנוע את החופש העיתונאי במדינת ישראל:
    http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=tz20091217_23984736

    אני מקווה שהשמאל שכל כך מאמין לדב חנין כשהוא נושא לשווא את שם ה"דמוקרטיה", יזכור לו הצעת חוק שנועדה לעזור לבעל הון אחד להרוג עיתון של בעל הון אחר.

  12. 'בג"צ יכול להחליט לבטל חוקים שהוא לא אוהב'.
    ואו, איזו הבנה משפטית אתה מפגין פה.

    תגיד, בדקת למה בג"צ ביטל חוקים? למה הוא חייב את המדינה, למשל, לתת החזרי מס על הוצאות מטפלת?

  13. דרומי,
    מצב היפוטתי.

    בג"ץ יום אחד חורג מהסמכות שלו, מפרש בצורה מעוותת לחלוטין חוק יסוד כלשהו, ומבטל חוק שהכנסת חוקקה. בצורה ברורה למדי – בג"ץ טעה.
    נניח לצורך העניין שקוסמים מרושעים ביצעו קסם Imperius בשופטי בג"ץ,
    או שהכוח עלה להם לראש, ויום אחד החליטו שדווקא מתאים להם להיות דיקטטורים.
    איזה מנגנון, יש למדינת ישראל כדי להתגונן מזה?

    בשורה התחתונה,
    בג"ץ כפוף לחוק.
    החוק כפוף לבג"ץ.
    לא צריך להיות אינטליגנטי במיוחד כדי להבין שיש פה פירצה.

  14. הכנסת יכולה לחוקק חוק, שאומר שלבג"צ אסור לפסול חוקים.
    צריך לזכור שהסמכות של בג"צ לא נובעת מהשמים, אלא מחוקי היסוד של הכנסת (כמו בכל מדינה אגב, רק ששם זה מהחוקה). אם הכנסת תחליט שבג"צ הגזים, או שבג"צ הוא לא המקום להחליט את זה – היא יכולה לשנות את החוק.

    ובוחן פתע – כמה חוקים בוטלו על ידי בג"צ, ב-17 השנים מאז שהוא קיבל את האופציה הזו?

  15. דרומי,
    אם הכנסת יכולה לחוקק חוקים שמגבילים את בג"ץ, מה הטענות שלכם בדיוק לשטייניץ?
    הוא יעבור חוק שאוסר על בג"ץ להחליט החלטות עם משמעות של יותר מ100 מיליון שקל, וכולם יהיו שמחים, נכון?

    אני מסרב להסתכל על חוקי היסוד כעל תחליף לחוקה. ראינו כמה המדינה חלשה בשמירה על חוקי היסוד, בניגוד לחוקה שנשמרת בקנאות הראויה במדינות אחרות.

    אני מתעלם מהשאלה שלך, כי היא חסרת רלוונטיות. העובדה שיש סמכות שלא נוצלה לרעה, עדיין, לא אומרת שהסמכות הזו ראויה.

  16. הגעתי לפוסט הזה באיחור של כמעט שבוע, והנה מה שיש לי להגיד: לעטוף ולשלוח לשטייניץ ול-119 חבריו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *