מי משלם על חירות הביטוי של גל סוקולובסקי?

גל סוקולובסקי הוא אוהד הפועל תל-אביב נורמטיבי. הוא אחד מאותם אוהדים שלא יכלו לסבול את הריסת אולם אוסישקין על ידי רון חולדאי. גל מחה על הריסת האולם ואף נעצר על ידי המשטרה. מה היה חטאו של סוקולובסקי? הוא הסתובב באירועי המאה עם מגהפון וקרא קריאות גנאי לעבר ראש העיר בשטח ציבורי. הוא הביע את מחאתו הלגיטימית ועל אף זאת נעצר על ידי המשטרה. אולם לא רק כך: בעוד שלכל אזרח ישנה זכות קנויה לצפות בישיבות מועצת העיר, החליט ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, כי בעקבות מחאתו על הריסת אוסישקין, שאינן נעימות לאזניו, סוקולובסקי יורחק מישיבות מועצת העיר.

לפני כחצי שנה עתרנו (והנה אני לוקח את העבודה שלי אישית שוב) [העתירה בעת"מ 1942/09 סוקולובסקי נ' חולדאי]. היום, לאחר דיון מקדמי בבית המשפט לעניינים מינהליים אצל כב' השופטת רות רונן נאותה עיריית תל אביב-יפו לאפשר לסוקולובסקי להכנס לישיבות המועצה כנגד התחייבותו לשמור על הסדר. בעקבות הסכמתה, סוקולובסקי משך את העתירה. עוד נצחון מינורי לחירות הביטוי.

האם כל זה היה דרוש? כלומר, האם דרושה עתירה מסוג זה שתסבך את האזרח רק כדי לקבל את זכויותייך? ומנגד, האם ישנו טעם להעניש את הקופה הציבורית על התנהגות בלתי חוקית של רשויות השלטון? כלומר: הייעוץ המשפטי של עיריית תל אביב-יפו עולה כסף, בית המשפט עולה כסף, כל הכסף הזה יוצא מהקופה הציבורית רק כדי שבית המשפט יבהיר לרשות השלטונית שהיא חורגת מסמכותה.

עלות חצי יום עבודה של שופט ושלושה עורכי דין, יום החופש של סוקלובסקי מעבודתו, ההדפסות, וכל זה בשביל ללמד את רון חולדאי לקח. צדק עולה כסף, חבל שהציבור פשוט צריך לשלם על עוולות השלטון. לו היתה שיטה אופטימאלית יותר, היא היתה מטילה את עלויות ההתדיינות המשפטית בצורה אישית על מי שקיבל את ההחלטה לא להכניס את סוקולובסקי; הרי גם אם בית המשפט היה פוסק לזכותנו הוצאות, וגם אם אלה היו מכסות את עלותי ועלות יום העבודה של גל, עדיין בסופו של דבר הוצאות אלה היו יוצאות מכיסנו, מהציבור.

חייב להיות מנגנון אחר כדי לעשות צדק.

ובעניין אחר לגמרי של צדק: כתבתו של שוקי שדה על תביעות נגד אתרי שיתוף קבצים מצטטת אותי (אחרי שיחה של 40 דקות בטלפון): "האינטרנט היא הספרייה הגדולה בעולם ויש לה ערך חברתי עצום. ויכוח טכני על מי יקבל את הכסף הוא לא משהו שיסגור אותה" [תיקנתי את השגיאות מהכתבה – י.ק]

20 תגובות ל-“מי משלם על חירות הביטוי של גל סוקולובסקי?

  1. לא נראה לך קצת קיצוני להטיל הוצאות אישיות בשל קבלת החלטה מינהלית, מוטעית ככל שתהיה? "הציבור" ייפה את כוחו של חולדאי לקבל החלטות, ולכן סביר לחלוטין ש"הציבור" יישא בעלויות המשפט של החלטות אלה. הדבר שונה כמובן כשמדובר ברשלנות ומקרים קיצוניים אחרים.

  2. אליאב,
    כאשר החלטה נובעת ממניעים אישיים, והיא לא "החלטה מנהלית מוטעית" אלא נקמנות אישית בגל, אני חושב שהציבור לא צריך לשאת בזה, גם אם חלק ממנו בחר בחולדאי. אני לא חושב שהציבור צריך לשלם על טעויות המחוקקים: הם נבחרים להיות מחוקקים כי הם מוכשרים. דירקטורים בחברה פרטית גם הולכים הביתה וגם משלמים מהכיס, נראה לי שזה פתרון הולם כאן.

  3. לעיריייה יש יועץ משפטי. אם הוא מאשר לחולדאי לבצע מהלך לא חוקי בעליל,
    אז צריך להשית עליו את הסנקציות המתאימות.

    אני גם לא רואה בעיה ששופטים ייקנסו נציגי ציבור ומשרתי ציבור.

  4. אגב בעבר בעצם הייתה הכרה בעיקרון הזה אם זכור לי נכון. משהו על קנסות אישיים לראשי ערים שחורגים מהתקציב במודע, לא זוכר כבר בדיוק את הסיפור

  5. יהונתן, בשביל זה אתה צריך להוכיח שחולדאי פעל ממניעים אישיים, ואז הוא באמת לא פעל כ"נאמן ציבור" ויהיה אפשר להטיל עליו הוצאות. העניין הוא שחולדאי תמיד יכול להתגונן בכך שהוא פשוט עשה איזון מוטעה בין חופש הביטוי ובין אינטרס אחר. קיצר אני לא רואה מקום שבו תצליח להוציא הוצאות במקרים כאלה.

  6. להסתובב עם מגהפון ולקרוא קריאות גנאי לעבר ראש העיר בשטח ציבורי זו מחאה לגיטימית? כנראה שלי ולך יש מושגים שונים מאוד לגבי מה לגיטימי ומה לא….

  7. נברא,
    א. חירות הביטוי היא בעיקר החירות להשמיע דברים לא נעימים.
    ב. (ואולי יותר חשוב): האם סוקולובסקי סיכן את חייו של ראש העיר כך שהיה ראוי להרחיק אותו מישיבות? לא. מעבר לכך, מרגע שכב' השופט בני שגיא פסק שמותר לסוקולובסקי לקרוא לחולדאי דיקטטור, אני חושב שזו מחאה לגיטימית.

  8. אגב, האם שידור ישיבות המועצה על גבי מסך פלזמה וסגירתן לקהל הוא חוקי בפני עצמו?

  9. דני,
    לכאורה לפי התקנון כן, אבל אני טוען שהפרשנות של העירייה שגויה כאן ובמיוחד כאשר יש סלקציה לגבי מי מאחורי פלזמה ומי באולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *