תסריט האימים שלי, או למה צריך מחר ללכת ולהצביע
יום שלישי, השעה עשר ודקה, מהדורת החדשות המיוחדת של ערוץ 10 נפתחת בהצגת הסקר, תוך כדי שיעקב איילון מכריז "מ-ה-פ-ך", אני מביט לכיוונו ומקווה לראות את עמיר פרץ כראש הממשלה הבא.
אך לא, נואשתי. "והרי התוצאות" מכריז איילון כשהוא מקריא את התוצאות הבאות: "קדימה: 31 מנדטים, עבודה: 19 מנדטים, מרצ: 4 מנדטים, חד"ש: 3 מנדטים, רע"מ: 2 מנדטים, ישראל ביתנו: 16 מנדטים, הליכוד: 15 מנדטים, ש"ס: 11 מנדטים, מפד"ל-איחוד לאומי: 9 מנדטים, אגודת ישראל: 5 מנדטים, חירות: 5 מנדטים".
ליברמן ראש הממשלה.
אם לא תלכו מחר להצביע, זה מה שיהיה לנו.
ממש גם אני חשבתי על זה הערב.
כמובן שצריך ללכת ולהצביע, ולהגיד לכולם. גם אני תרמתי בדרכי שלי לקריאה הזאת.
איך זה יעזור, מי יודע. אבל חייבים.
אולי אם לא הייתי מתלבט במי לתמוך חודשיים הייתי יוצא ועוזר לעמיר אז והמצב היה שונה. אני באמת מאמין שעבודה בשטח עוזרת יותר מברשת
ללכת לקלפי "סתם" כי זה חשוב, זה ממש לא העניין. מה שכן חשוב, זה שאם יש מפלגה שאדם מאמין שהיא יכולה לבצע את הדברים שהוא מעוניין שייקרו, אז אסור לו לומר "אבל הם בטח שקרנים" או "הם ממילא לא יצליחו".
צריך לקוות. והדרך הטובה ביותר לקוות, היא לגבות את התקווה בפעולה.
בברכת חג בחירות שמח,
דותן מזור