זו לא תביעת השתקה אם היא התקבלה: או איך בתי המשפט לא מבינים מה זו תביעת השתקה.
0.
תביעת השתקה, לפי בית המשפט, היא "דפוס פעולה שבמסגרתו גורמים בעלי כח וממון עושים שימוש בתביעות משפטיות, לשם השתקת שיח ציבורי וביקורת המופנית כלפיהם. ה'עוקץ' במהלך האמור, הוא שללא תלות בתוצאתן של התביעות, הרי שכבר עצם החשיפה להליכים המשפטיים – שיהיו, במרבית המקרים, הליכי לשון הרע – יש בה כדי להטיל מחירים כבדים על נתבעים, ועל כן גם כדי לייצר 'אפקט מצנן', ולהרתיע את הרבים מנטילת חלק בשיח הציבורי ומהשמעת ביקורת על 'שחקנים חזקים'" (רע"א 1954/24 וקנין נ' קיבוץ ניר דוד – אגודה שיתופית). המאפיינים לתביעת השתקה הם: פערי כוחות בין הצדדים, עילת תביעה חסרת יסוד או גבולית, תביעת פיצוי מופרז ונטול בסיס, ברירת נתבעים בעייתית ותביעה בגין אמירות שהושמעו במסגרת ויכוח בנושא אשר עשוי לעורר עניין ציבורי, תוך הסתכלות על מכלול התנהגות התובע.
1.
כתבתי על זה בקצרה כבר בפוסט הזה, אבל מה לא כתוב כאן? לא כתוב שאם הנתבע חייב בדין אז התביעה היא לא תביעת השתקה. הפוך. פעמיים כתוב בהסברים של בית המשפט שדווקא ההפך הוא המצב. גם 'ללא תלות בתוצאתן של התביעות' וגם "גבולית'. אבל בתי המשפט? לא מסוגלים להבין שאם ביטוי מסוים הוא לשון הרע, ההגנות לא מתקיימות, עדיין התביעה עצמה היא השתקה. כבר הבאתי את הדוגמאות של עמיחי שיקלי (ת"א 61908-09-23 שיקלי נ' משגב) בפוסט שמנתח את פסק הדין של ניסים ואטורי (תא 19132-10-24 ניסים ואטורי נ' מוטי הררי), שגם שם לא נדונה שאלת ההשתקה בצורה נכונה, אבל זה לא מקרה בלעדי. כלומר, למרות כל המילים היפות של בית המשפט העליון, קשה מאוד למצוא מקרים שבהם תביעה שהיתה יכולה להתקבל נמחקה בגלל שהיא השתקה.
2.
השבוע, לדוגמא, נתן בית המשפט לתביעות קטנות, פסק דין בתביעה של האקטיביסט גונן בן יצחק נגד חני וייזר, שהיא פעילה פוליטית (תק 37160-12-25 בן יצחק נ' וייזר). במקרה הזה, וייזר קראה לבן-יצחק סוטה. הסיבה, לטענתה, היא שבן-יצחק נוטה להלך אימים על יריבים פוליטיים בחשיפה של פרטים אינטימיים. בית המשפט קובע שהתביעה היא לא תביעת השתקה כי "עילת התביעה איננה חסרת יסוד, הגם שהסכום הנתבע גבוה". האם התביעה היא תביעת השתקה? לא בהכרח. האם הנימוק של בית המשפט נכון? לא. למה? כי מספיק להסתכל על התוצאה כדי להבין את זה. בית המשפט פוסק לבן יצחק תשע-מאות שקלים. אני לא אוהב להשתמש בתוצאה כדי להוכיח את הסיבה, אבל אם התביעה לא היתה תביעת השתקה, אז ברור שהפיצוי על לקרוא למישהו "סוטה" בפומבי כשאין לכך כל הצדקה מעשית או אין בכך אמת היה צריך להיות גבוה יותר. כלומר, בית המשפט אמור להגיד "רגע, התביעה הזו היא שימוש בהליך הפוליטי בין שני יריבים. לא המקום שלי להכריע מי צודק, ובמקום שאני אשקיע שעות רבות בלשמוע ראיות, לכתוב פסק דין, ולהתדיין בערעור, אני מעיף את התביעה הזו". התוצאה שבית המשפט השיג היא גרועה בכל מקרה.
3.
וזה לא לבד. הבעיה היא שברגע שבית המשפט העליון הקים את המונח "תביעת השתקה" אז כולם חושבים שהתביעה נגדם היא תביעת השתקה, מה שגורם לכך שבתי המשפט לא מקשיבים לאף אחד. כי אם כולם טוענים משהו, אז אין לך באמת נסיבות מיוחדות. הנה כמה דוגמאות: תא 6533-05-21 עומסי נ' אבי דב: התובע הוא עובד של רשות הטבע והגנים שתבע דייג. רשות הטבע והגנים מימנה את התביעה, והביטויים כולם היו על טוהר המידות של התובע. בית המשפט קובע שאין תביעת השתקה כי התביעה איתנה, כלומר העילה לא קלושה. זה כמובן לא מספיק. ת"א 22106-10-24 לנדאו נ' מאירי ואח': שוטר הגיש כמה תביעות שונות בבתי משפט שונים נגד רשימה אקראית של נתבעים. בית המשפט דוחה את הטענה להשתקה רק כי צריך לבחון כל ביטוי לגופו כדי לקבוע אחר כך מה הסיפור. בתיק של עא 66585-06-25 עומר נחמני נ' עמית סגל בית משפט השלום דחה את הטענה שמדובר בתביעת השתקה, ונחמני לא ערער על הטענה הזו (וחבל). בפסק הדין המקורי (תא 37304-10-20 סגל נ' נחמני) בית המשפט פסק שאין פערי כוחות בין דובר של חבר כנסת לבין עיתונאי בכיר בערוץ הנצפה בטלויזיה ומוסיף " יחד עם זאת, כפי שהוסבר לעיל ביחס לכל פרסום ופרסום, לאחר ניתוח ובחינה של עמידה בתנאי החוק,נקבע כי מרביתם של הפרסומים אינם חוסים תחת הגנת הבעת הדעה שלה טען הנתבע, ועל כן אין המדובר בתביעה במטרתה פגיעה בשיח הציבורי כי אם עמידה על זכות יסוד לשם הטוב של התובע".
4.
כלומר, כל פעם. כל פאקינג פעם. בתי המשפט לא מצליחים להבדיל בין הקטע של השתקה לבין תוכן הפרסומים. כשאתה בא לבדוק האם התביעה היא תביעת השתקה הדבר האחרון שאתה צריך לעשות זה לבדוק האם יש הגנות בחוק. התביעה מוגשת כיוון שיש לה סיכוי להתקבל, גם אם לא סיכוי חזק, אבל במקרים שבהם הפיצוי הכלכלי הוא לא הפרס שמגיע לתובע, אלא הוא משתמש בהליך למטרות חוץ משפטיות. ואני מזכיר: ההליך המשפטי נועד לפצות על נזק שנגרם. מישהו התנגש עם הרכב שלו ברכב שלך? מגיע לך פיצוי כדי להחזיר את המצב לקדמותו. אותו דבר כאן. אם המטרה של ההליך היא לא להחזיר את המצב לקדמותו אלא לנצח בויכוח אידיאולוגי? זו תביעת השתקה.

טוב, זה באמת מופרז עם כל הכבוד:
הרי בכל תביעה כמעט, מכל סוג שהוא, יש איזה ענין חיצוני אישי או מעין לתובע ניתן לטעון.
נניח, אדם רוצה לטהר את שמו. נניח אפילו הרי לנקום בנתבע, על התנהגות פסולה ומשפילה כלפי התובע וכדומה. אז מה יהיה בדיוק? יגידו שזה ממניעים זרים וחיצוניים, לענין המשפטי עצמו ? ברור שזה לא סביר בעליל. המניעים האישיים של התובע לחוד, והעילות המשפטיות לחוד. כך צריך להיות הדבר.
נצטט למשל, מ- רע"א 4740/00 קטע רלבנטי :
"הפיצוי התרופתי בגין לשון הרע נועד להשיג שלושה יעדים, לעודד את רוחו ( consolation) של הניזוק שנפגעה בגין לשון הרע….."
אז לעודד את רוחו של הקורבן ? אז זוהי תחושה, כפי התחושה של תובע בתביעת השתקה לכאורה, שבא בקריזה להשתיק נתבע שמברבר ומלכלך את שמו, או שם הפירמה וכדומה.
אז מה לעשות ? העילות המשפטיות, צריכות להיבחן בלי קשר בכלל.
או מה, הקורבן, צריך תחושה של תיקון עולם. שיש דין ויש דיין וכדומה, אחרי שהוא ניזוק נניח מאיזה עוולה קשה. אז מה הקשר ניתן לטעון לעילות משפטיות ? זוהי גם כן תחושה אישית של הקורבן.
ברור שזה לא ממש הגיוני.
אז ברור כי כאשר : " המטרה העומדת ביסוד התביעה אינה קבלת הסעד המבוקש בה, אלא להרתיע ולהטיל אפקט מצנן על נכונותם של הנתבע, ואנשים נוספים מסוגו, להשתתף בדיון ציבורי ולהביע את דעתם….." ( רע"א 1954/24) אזי יש בעיה מסויימת, כי הסעד, לא בדיוק הסיפור. והרי יסודו של ההליך המשפטי, הינו קבלת סעד משפטי.
אבל, אם יש סעד משפטי מבוקש וריאלי וצודק, ובלי קשר זוהי גם תביעת השתקה, אזי, אין מה לעשות. כי זה טבע הדברים למעשה, בכל תביעה כמעט.
תודה