את שנה שעברה סיימתי בפוסטשנה הראשון, שלוש מאות ארבעים וחמישה פוסטים אחר כך, כמעט אחד בכל יום בשנה, אני עומד כאן ותוהה מה עשיתי בשנה האזרחית האחרונה. ביום כיפור הבטחתי לעצמי לשבת ולחשוב על מה שעשיתי, והנה זה כאן. למדתי בדרך הקשה ששחיתות לא עובדת מהעולם, יצאנו לחרם תיאורטי נגד התאימות באתר הארץ, גיששתי במשא ומתן עם ברונפמן לקראת העזיבה שלי את מפלגת מרצ לטובת מפלגתו (שנעלמה מהמפה הפוליטית בחודש פברואר), העלתי הצעה לקידום לגליזציה של סמים קלים באגודת הסטודנטים של תל-אביב (שנדחתה מטעמים טכניים, אך הביא (בצורה מעוותת כלשהיא) לשינוי מצע מרצ בנושא). צילמתי את גיא טובל ראשו בקצפת, עשיתי מעשה טוב אחד, רואינתי כמומחה, הפכתי לקול צף, עיצבנתי את הימין הקיצוני, הוגדרתי כשמאל מתון, הכנתי קליפ בקריאטיב קומונס לשיר שהקלטתי, ארגנתי עוד הפגנה נגד משרד החינוך, הצעתי את המצלמה הישנה שלי למי שיתנדב למען הקהילה, גיליתי סוד שהתחייבתי לא לגלות, עצבנתי כמה חבר'ה מעלה ירוק והחלטתי לתמוך בעמיר פרץ. ביליתי כזומבי ביום הבחירות, השתתפתי במתיחת האחד באפריל הגדולה במדינה, עיצבנתי את ה"אינטר-נט" והצלחתי להביא להתחלה של פרויקט שמתמסמס לבינתיים, הייתי בזירת הרצח של ענת פלינר, עמדתי בפקק התנועה של פסח, הגשתי תלונה במשטרה נגד ספאמר, פגשתי את הדלאי לאמה, התחלתי לכתוב את "אנשי הפירורים", שאולי אני אחזור לכתוב ביום מן הימים, הלכתי לטק-אד של מיקרוסופט וחילקתי חולצות פיירפוקס, ישבתי לכל אורך משחק כדורגל, נסעתי לכותל למנהרות הסודיות ותהיתי על אמונה, הוכרזתי כהבטחה במגזין דהמרקר, הבנתי למה חשוב להגן על אחיך הקטן כשהעיתונות יוצאת נגדו, מישהו ניסה להתאבד והשאיר הודעה בבלוג, הייתי אמור להרצות בקומפיוטקס, הוצאתי אדם פגוע ממכונית לאחר שאוטובוס התנגש בו, התחלתי מלחמה נגד ישראל חסון שככל הנראה ניצחנו בה, התחלתי לקרוא לאנשים לסייע להסברה הישראלית ברשת בתקופת המלחמה, פתחתי בלוג באנגלית, הפכתי לכוכב תכנית ריאליטי שמטרתה לסדר לי זיון, העברתי הרצאה בכנסת על המלחמה, למדתי לחיות עם הסטוקרית שלי, טסתי לסמסטר קיץ בדיסלדורף, סמכתי על הGPS, הצטרפתי למלחמה נגד חוק שיתוף הקבצים של מרצ, נכנסתי לפאניקה מאיום התאבדות בבלוג, שהתגלה כמעצר שווא (24.08), בעקיפין הבאתי לסגירה הראשונה של וובסטר, סבלתי בחום של תל-אביב, פורסמתי בעמוד הראשי של סלאשדוט, פגשתי את מרטין לותר קינג ג'וניור, נקרעתי בין שתי בחורות ואיבדתי את שתיהן, מצאתי אהבה רק כדי לאבד אותה, כצפוי, לאחר פחות מחודש. התחלתי לתרגל קורס בדיני חוזים לMBA, העברתי הרצאה על קריסת זכויות האדם ברשת, הלכתי למצעד הגאווה למרות הפחד והאימה, התחילה לצפצף לי האוזן, הצלחנו להביא להקמת ועדה במקום הצעת החוק של ישראל חסון, התאכזבתי ממשרד התמ"ת כשלא אישר מענק לחוות שרתים, הלכתי למסיבה של ארקדי גאידמק.
השאיפה שלי היתה לבטל 5 חוקים רעים, אני חושב שהצלחתי יחסית (2 – זכויות יוצרים וטוקבקים) ולהעביר שני חוקים אני לא הצלחתי. אולי בשנה הבאה בכנסת.
One thought on “פוסטשנה 2::הפעם זה אישי”
Comments are closed.