יהיה דב | קצת עבודה לקמפיינים הויראליים כאן
בספרו, The Tipping Point, מסביר מלקולם גלדוול כיצד דברים קטנים משפיעים הרבה; בין היתר הוא מספר על פריחתם של מספר טרנדים: נעלי הHush Puppies לדוגמא, כמו גם טרנדים כמו נעלי Airwalk וטרנדים צרכניים אחרים. ההתפתחות של טרנד, כך לפי גלדוול, תלויה במספר מאפיינים: יכולתו לזהות את הכיוון של השוק והקידום שלו על ידי מספר גורמים שיכולים להשפיע על קידום המוצר.
לפי גלדוול, מספיק שמספר קטן של אנשים עם הרבה חברים בעלי השפעה יוכלו לשכנע כל אחד מחברים אלו לקדם את הטרנד, והחברים של החברים יקדמו גם כן, הגידול בטרנד יהיה מעריכי וברגע שיעבור את נקודת האל-חזור (The Tipping Point), יהפוך להיות מוצר ויראלי.
לדב חנין אין את הזמן להגיע לבד לנקודת האל-חזור, והגולשים חייבים לעשות הרבה עבודה על מנת להביא אותו לשם.
כרגע דב זוכה להרבה מאוד אזכור תקשורתי (ראו השוואה בין דב חנין לבין רון חולדאי בגוגל טרנדס) ואפילו לבאזז בקרב הבלוגרים (שגדלים, נכון להיום בצורה מעריכית), אבל עדיין נפח הסיקור הוא נמוך (10 פוסטים ביום במקרה הטוב ביותר) והשאלה היא מה היכולת של הגולשים האלה להשפיע על גולשים נוספים כדי שישפיעו על חבריהם.
האזכור בבלוגים של דב חנין, לפי טכנורטי.
עכשיו, ראינו כיצד דב חנין מקבל יותר ויותר אזכורים בנפח הפוסטים בבלוגים. אולם, החשיבות כאן היא דווקא בטרנד, הסתכלו נא על התמונה למטה שמציגה את הטרנד של פייסבוק, בדיוק לפני שנה פייסבוק התחילה לקבל באז; אפשר לראות את הגידול המעריכי בחודש אוקטובר. הגידול של פייסבוק באוקטובר 2007 זהה בדיוק לגידול בטרנד על דב חנין; כלומר, אם נמשיך עם הפעילות ועם הדרך הנכונה, ניתן יהיה בתוך חודש להגיע למצב זהה לגדילה של פייסבוק. ואכן, כמה פייסבוק גדל באותו חודש?
הטרנד של המילה "פייסבוק" בעברית.
מה קרה באותו אוקטובר 2007? את האמת, מה שקרה באוקטובר 2007 קרה בעצם בספטמבר 2007: מספר היפר-קונקטורים, אנשים מאוד מקושרים, הצטרפו לפייסבוק והתחילו להזמין את החברים שלהם. בלוגרים התחילו לכתוב על הנושא באותה תקופה, וישראל היתה המדינה בה פייסבוק גדלה בצורה הגדולה ביותר. הפמפום המאסיבי, אולי מדי, של פייסבוק גרמו לכך שהרשת המנוכרת שאני מאוד לא אוהב הפכה להיות אולי אחד האתרים הנצפים ביותר, ותוך שנה הפכה מאתר עלום לסטנדרט שמקודם הלאה. כלומר, בתוך שנה פייסבוק גדל הרבה יותר ממה שנדמה לנו ולמשהו טבעי לכולנו. אתר שמכפיל את מספר המשתמשים שלו בתוך שבועיים הוא משהו שצריך ללמוד ממנו את הטרנד.
אז איך מכפילים את הכח של דב חנין בתוך שבועיים וכל שבועיים? (1) קודם כל רותמים את הכח של הרשת. מזמינים חברים לקבוצת הפייסבוק של התמיכה בדב חנין ו(2)רושמים אותם לאירוע של "בוחרים בדב חנין לראשות העיר" כדי שניתן יהיה לשלוח להם תזכורת (ואמרנו שפייסבוק הופכת להיות כלי שמיש מאוד בתוך שנה?) (3) מדפיסים את השלטים ותולים אותם במקום חוקי (4) מקדמים את דב בשיחות עם חברים, מסבירים למה צריך את דב ואיך יכול להיות כאן יותר דב. הקמפיין של דב, שיהיה כולו כנראה מבוסס אינטרנט, רץ על משאבים דלים מאוד.
גל מור מסביר היום על מה הופך קמפיין לויראלי, אותו meme שכולם רוצים לחקות ולהיות חלק ממנו (וראו עוד משהו שכתבתי מזמן ולא זכה בכלל לתגובות, כתבה של מעיין כהן על אותו נושא, וכתבה מאתמול על צביקה בשור, אחד המפמפמים של הבאז); אני מאמין שיש לדב חנין את האלמנט הויראלי. אותו אלמנט של קמפיין ויראלי טוב הוא מוצר שאפשר לפמפם ולצור עניין שוב ושוב.
אחת הבעיות של הקמפיין ה"מוכר שאינו רשמי" של דב חנין הוא שיש כאן מיליון גולשים שבאמת רוצים לעזור, ואין להם איך לעזור עדיין. הגולשים עצמם מנסים לעזור ולהשפיע על חברים שלהם, מוכרים את דב חנין כמו מוצר, בעצם אין הבדל בינו לבין כל מוצר אחר שנמכר בשוק: צריך להניע אנשים לרכוש אותו. כלומר, למרות קמפיין קידסורסינג שהחיפוש אחרי "קופת חולים כללית" עובד לפי דפוס ברור: בימי א', כשהילדים לא רוצים ללכת לבית הספר, החיפוש גדול ביותר, בהמשך השבוע החיפוש יורד, עד שביום שבת הוא בשפל. החיפושים אחרי "קידסורסינג", אגב, היו זניחים. אז מה היכולת של הבאזז הויראלי בעצם? הבאזז הויראלי עובד כשהוא קשור בצורה אדוקה להחדרה של המוצר. אם תסתכלו, לדוגמא, על החיפושים "כוכב נולד" ו"סלקום" באמצעות GoogleInsights, רואים הקבלה בימי השידור של כוכב נולד, אבל יש עוד קצוות. כך שאם רוצים להגדיל את הטרנד הויראלי, חייבים למצוא קשר יותר עמוק.
דב חנין רוצה אותך בקלפי, עבודה של אמיתי סנדי ויה סיטידב.
כדי לקדם את הטרנד הגולשים צריכים לצאת לשטח ולעשות עבודה אמיתית. אם אתם לא מתכננים לתרום לקמפיין של עיר לכולנו כסף, לפחות תתרמו את הזמן שלכם. תרימו לבד טלפון לחברים ותסבירו להם למה ואיך להעביר כתובת לתל-אביב, למה כדאי להם להצביע לדב חנין. תכתבו על זה בבלוג שלכם, גם אם אתם חושבים ש"ממילא כל הבלוגרים האלה הם ביצה קטנה". אתם לא תאמינו כמה אנשים קוראים רק את הבלוג שלכם ולא את הבלוגים של אנשים אחרים: חברים קרובים שלכם, אנשים שמתעניינים רק במה שאתם כותבים וסתם אנשים שאוהבים את איך שאתם כותבים ושונאים אותי.
אל תמאיסו את דב על אנשים אחרים, אם למישהו נמאס לשמוע (ויש כאלה) פשוט תזכירו לו ביום הבחירות שצריך להצביע. אל תהיו קרציות אלא תתנו לאנשים את היכולת לעשות דברים. מאוד חשוב לא להיות ספאמרים; ספאמרים הם אנשים רעים, שמנצלים את הקשרים שלהם ונמאסים על חבריהם. אתם, שרוצים לשווק את דב לחברים שלכם, צריכים להיות קשובים לצרכנים שלכם: להראות לחברים בצורה מותאמת אישית למה מגניב להצביע לדב חנין.
לחלוקת פליירים, סטיקרים וכל זה כבר אין משמעות יותר בעולם של היום. צריך סוג אחד של שטיפת מח: שלטי חוצות ובאנרים ושיווק אישי יותר, מיילים שלכם לחברים שמסביר להם כמה חשוב להיות חלק מהקמפיין וכמה חשוב לכם שהחברים שלכם יצביעו לדב.
