0.
אני שונא את הנסיעה חזרה מירושלים. אתה אף פעם לא יודע איפה אתה, אם בטעות עלית על כביש שש או שבטעות ירדת מהמסלול. החזרה מירושלים גם תמיד נעשית בשעות הלילה, ככה שאת הפריבילגיה של לראות את הדרך ולזהות את המקומות יש לך רק ביום.

אני לא אוהב את הניווט בירושלים, למרות שאת החיים שם אני מבין. אני לאט לאט מתחיל להכיר את המבנה של העיר כך שאני לא אצטרך להגיע מכל נקודה חזרה לכניסה לעיר ואז רק לנקודת היעד.

אבל זה רק אני.

1.
שבוע ארוך מדי, שבוע תובעני, הרבה יותר מדי מינגלינג, הרבה יותר מדי אירועים חברתיים. מצד שני, אני חושב שהיתה לי מספיק התפתחות אקדמית השבוע; אני מתחיל להבין למה חוקרים מפרסמים את אותה ההרצאה מספר פעמים ולמה הם רצים עם אותו סיפור בכל הכנסים שהם מרצים בהם.

אבל אני חייב להיות מיוחד.

2.
אני מחר צריך להעביר הרצאה בכנס וורדקאמפ, את אותה הרצאה העברתי כבר אצל מיקרוסופט לפני שבועיים. מאוד נהנתי בהרצאה, למרות שההרצאה עצמה מכילה תכנים יחסית שטחיים, אני חושב שאף אחד מקוראי הבלוג הזה לא יחשבו שההרצאה מחדשת משהו. אני מפחד לא לשעמם את עצמי. מה אני עושה?

3.
אם כבר מומחיות, אז היום כתבתי טור פרשנות של 500 מילים (אולי מחר יהיה לינק) על נושא משפטי שיחסית מעניין את הבלוגוספרה והתקשורת בשבוע האחרון. אני חושב שהשאלה המשפטית כאן מאוד לא מסובכת, והצלחתי להסביר אותה לעורך בערך בדקה. את חמש מאות המילים כתבתי בערך בעשר דקות. לקח לי אחר כך עוד שתי דקות למצוא את עשרים הלינקים שניתנו בכתבה. התפתתי לא להעלות ארבעה פוסטים שכבר נכתבו על זה.

4.
האם מומחיות מבוססת על חזרתיות או על חדשנות? כלומר, האם מי שמומחה הוא מי שטוחן את אותו הנושא דק דק או מי שמבין בנושא מסוים וקורא עוד בכל הנושאים כדי להבין כיצד להשליך עליהם?

5.
אני, לדוגמא, מאוד מרוצה מהפוסט שכתבתי אתמול, אבל כנראה שאתם, קוראי היקרירים, לא ממש. אין תגובות, אין שיחה, דומה שזה לא מעניין אתכם. אני חושב שהגעתי לאיזושהיא תובנה שלא היתה עד כה. אולי מישהו יכול לתקן אותי?