בצורה מאוד מפתיעה, עמוד המייספייס של אשלי אלכסנדרה דופרה עדיין נמצא ברשת נכון לשעה 12:45עדכון 14:40 נמרוד ברנע מדווח שהעמוד הוסר, לצפיה בצילום מסך של העמוד), יום לאחר חשיפתה בציבור. עוד לא ברור מה הדבר יעשה עוד לקריירת המוסיקה שלה, אבל ככל הנראה, העובדה שהיא לא הסירה את עמוד המייספייס מבטיח לה חוזה הקלטות רחב היקף בקרוב.
למי שלא היה על כדור הארץ בימים האחרונים, דופרה היתה זונת הצמרת שחשפה את מעורבותו של מושל ניו יורק, אליוט ספיצר בתור לקוח של רשת זנות. ספיצר התפטר וככל הנראה יועמד לדין על עבירה כלשהיא (לא שברור לי מדוע צרכני זנות הם עבריינים) וכן יצטרך ככל הנראה לתת את הדין לאשתו. (על העובדה שפיצר נחשף באמצעות האזנות סתר אותן הוא מחבב ומעודד אני אדרש בתקופה אחרת ככל הנראה). אולם, בתוך יום, כמו meme מוצלח, אשלי אלכסנדרה דופרה דאגה להפיץ עצמה ברשת, תוך שהיא מוצגת ככוכבת תמימה, סקסית ומתקדמת; העובדה שזו קיבלה תשלום בעבור שירותי מין הפכה, לרגע אחד, למינורית.
הסיפור עצמו של דופרה וספיצר מכיל את כל המאפיינים של סיפור טוב: מין, פוליטיקה, אינטרנט ומוסיקה. השאלה היחידה היא עד כמה דופרה, שלא בחרה להכנס לספינולוגיה הזו אלא בסך הכל היתה הקורבן בכל הסיפור (צעירה, זקוקה לכסף, עובדת ומנסה להתקדם בתעשיית המוסיקה) ראויה להיות זו שנחשפת על ידי התקשורת? לפני לא מעט זמן הסברתי על הבעייתיות באיסור על פרסום של תמונות שצולמו בפומבי בעקבות הצעת חוק מזעזעת של יובל שטייניץ. הרעיון היה שאסור לאסור על העיתונות לדווח, כי הציבור צריך לדעת.
אכן, הציבור צריך לדעת הכל: הוא צריך לדעת שמושל ניו-יורק משתמש בשירותי זנות, הוא צריך לדעת מיהי הזונה ששוכבת איתו, הוא צריך גם, לעזאזל, לדעת מה אורך איבר המין של מושל ניו-יורק ואם הוא גמר לה על הפנים, עשה איתי אנאלי או שסתם היא לעסה לו את האשכים כי ככה הוא אוהב את זה. (למקרה שלא הבנתם, אני הייתי ציני).
פניה לשירותי זנות לא צריכה להיות עבירה כל עוד הדבר נעשה בהסכמה על ידי שני בוגרים. פניה לשירותי זנות לא שונה מאשר קבלת טיפול פסיכולוגי או בריאותי, היא לא שונה מסכסוכים משפחתיים והיא לא שונה בהרבה מנאמנות של אדם לאשתו. זה לא שלתקשורת אסור לפרסם דברים כאלו, אלא שהתקשורת לא צריכה להתעסק ברכילויות ושטויות, התקשורת צריכה לאפשר לאדם לקבל מידע רלוונטי על המנהיגים שלו, וכל עוד זנות אינה עבירה על החוק (וכנראה בניו-יורק היא כן) אין שום צורך לפרסם את שם הזונה או את העובדה שהמושל נדרש לכזו (ואני בכלל לא מדבר על אמצעי תקשורת שמקשרים בשוגג לעמודי מייספייס לא נכונים).
לכל אדם יש את הזכות שיניחו לו לנפשו (Olmstead v. United States) השאלה היא האם אותה זכות כוללת רק את השלטון או גם את התקשורת, הפרטים וכו'. אני אסביר אולי בצורה פרקטית יותר, לפני שבוע בערך, פרסמה אורית קמיר רשומה על הטרדה מינית במרכז הבינתחומי שנותנת קישור לכתבה בה מסופר על מרצה שהטריד מינית סטודנט. השאלה שכולם התעניינו בה (בעשרות מיילים שקיבלתי אוף-רקורד וכו' מאנשים מכובדים יותר או פחות) היתה מי הוא אותו המרצה? אני, אישית, לא רציתי לגלול לטוקבקים כדי לא לגלות כל מיני פרטים שעשויים לגרום לביזוי אותו מרצה ואותו תלמיד, רק כי אני מעריך אותם. לדעתי אני התבגרתי.
להערכתי התקשורת צריכה להתבגר, התקשורת צריכה להתעסק פחות במאפיין הרכילותי של המידע ויותר במאפיין החשוב: לתת ביקורת עניינית ואיכותית על השלטון. אולי לחוק של שטייניץ אין מקום בספר החוקים, אבל צריך להתחשב בפרטים עצמם ולאו דווקא לעשות הכל לקבל כותרות צהובות שימכרו יותר עותקים (ופרסומות).
כל מילה אבן!
יהונתן – המקרה של שפיצר יחודי בגלל אופיו של האיש והתנהלותו הציבורית במשך שנים ארוכות. בהיותו תובע כללי של מדינת ניו-יורק הוא הנהיג קו צדקני ונקמני במיוחד והדגיש את ההצקה ליחידים. גם בקדנציה הקצרצרה, תודה לאל, שלו כמושל ניו-יורק הוא הצליח להגיע לשיאים חדשים במוסרנות וצדקנות – שהיו אגב המסר העיקרי שלו במסע הבחירות.
למען האמת התנהלותו הצדיקה את הדחתו מסיבות הרבה יותר מוצדקות – שימוש במשטרת המדינה לעקוב אחרי יריבים פוליטים הינה הבולטת שבהם. אבל מי שאחז בחרב הפיפיות של מוסרנות מזוייפות והיה כל חייו עסוק בלהטיף לאחרים לא יכול לטעון אחרת כשזה נודע למעשיו שלו.
רוגל,
אני לא מכיר את ספיצר מספיק טוב, אבל אני נוטה להסכים איתך. מצד שני, השאלה היא לא ספיצר אלא דופרה, לא?
אתה הרי יודע את דעתי – זנות כשלעצמה איננה פשע (חטיפת נשים ועיסוק בזנות בכפיה שבד"כ נלווים לזנות הם פשע), ועד שקראתי את הפוסט שלך לא ידעתי מיהי דופרה – כך שמבחינתי הסיפור לא היה דופרה מלכתחילה.
החקירה שהובילה לחשיפת רשת הזנות, דרך אגב, התחילה ממעקב אחר העברות כספים חשודות של ספיצר ולא ממעקב אחרי דופרה (או מנהלי רשת הזנות). ההעברות הכספים של ספיצר סומנו כחשודות ע"י תוכנה ונהלים שהוא כפה על מערכת הבנקאות בהיותו תובע כללי – צדק אירוני, לא?
נכון ל-14:40 העמוד של דופרה לא ניתן לגישה.
ההתעסקות של האמריקאים בהרגלי המין של נבחריהם מעידה לדעתי על סוג של פסיכוזה-פוריטנית לאומית; מימי הבגידות של ביל קלינטון ועד לפרשת מוניקה לווינסקי, דרך הסיפור של מק'יין ששכב עם הלוביסטית ועד להתפטרות של שפיצר (שתביא למושל שחור ראשון בניו יורק) בגלל שהוא שכב עם זונת צמרת.
למיטב ידעתי ארוכה מאוד רשימת המנהיגים האירופאיים שבגדו בנשותיהן ואולי אף השתמשו בשירותי זנות, נשיא דוגמאת מטיראן וקאנצלר דוגמאת וילי ברנדט הם רק שתי דוגמאות לאנשים דגולים אשר בגדו בנושתיהם.
ההיטפלות הזו היא פשוט חולנית וראויה לגינוי.
בנוגע לשפיצר ספציפית ולמדיניות שלו כתובע הכללי של ניו-יורק ואח"כ כמושל:
1. כל פעם מחדש אני תוהה איך האמריקאים כאלה דפוקים שהם מעמידים את התביעה הכללית לבחירות וגם חלק מתפקידי השופטים למיטב הבנתי. זה גם מתחבר לפיקוד על המשטרה שנמצא אצל ראש הרשות המוניצפלית. זו שטות מוחלטת לדעתי שאולי נובעת מכך שהדמוקרטיה האמריקאית ברמות הגבוהות היא כמעט פלוטוקרטיה, אז רוצים לרצות את ההמונים ומחלקים להם חרוזי פלסטיק בדמות אובר-דמוקרטיזציה ברמות הנמוכות של השלטון.
2. אני לא יודע מה שפיצר עשה בקדנציה האחרונה שלו, אבל אני כן זוכר שהיה בעיה עם החשכ"ל שם שהתפטר כתוצאה משחיתות ונדמה לי שיצא לו שם של רודף שחיתויות ושהוא גם התעסק בסחר במידע פנים בבורסה או משהו מהסוג הזה. העשייה שלו אולי פגומה וצדקנית, אבל זה בכלל לא קשור לכך שהוא הלך לזונות (אלא אם כן הוא היה מהנוצרים האלה שמדברים על "ערכי המשפחה" והופכים את זה לסוגייה פוליטית).
רוגל,
בכוונה התעלמתי מהאזנות הסתר כיוון שלדעתי יש כאן הרבה מידע שאני לא יודע עליו, אבל אני יודע שספיצר בעד האזנות כאלו ו"מגיע לו" להתפס על כך. אבל אני חושב שהוא אולי למד, מאוחר מדי, כמה האזנות סתר הן דבר פסול.
נמרוד,
אני לא יודע כמה זה טוב לבגוד באישתך. אני רוצה להאמין אבל שאין קשר בין חייו האישיים של אדם לבין יכולתו הפוליטית. אני חושב גם שערכי המשפחה מתחילים מלא להכות ילדים, לאפשר לילדים בחירה חופשית ולאהוב את המשפחה שלך. אחר כך מדובר על חינוך הומניסטי ועוד.
אני לא יודע מאיפה הבאת את המידע כאילו ברנדט בגד באישתו, אבל ניחא…
בעניין העבירה ששיפצר יואשם בה:
אם הבנתי נכון הוא ביקש במיוחד שהזונה תגיע אליו מניו-יורק בזמן ששהה במדינה אחרת, והעברה של זונות בין מדינות בארה"ב היא עבירה פדרלית.
בצלאל,
זו טענה מעניינת מאוד. יכול להיות שזו הפיסה הקטנה שעליה יטפלו החברים במשרד התובע הכללי, ונחכה לראות.
בצלאל – מאז שנחוק החוק הזה לא נשפט לפיו אף לקוח.
חשוב להבחין בין סיום הקריירה הפוליטית של ספיצר בגלל נושאים ערכיים ובין עבירה פלילית, שאני מסופק אם הייתה. שוב, אני אישית הייתי מקווה שהתיק על שימוש במשטרת המדינה לעקוב אחרי יריבים פוליטיים היה הגורם להדחתו של ספיצר. ואני עדיין חושב שאם משהוא יגיע לביהמ"ש זה לא יהיה המקרה הזה
הדבר היחידי שאני רואה לנגד עיני בתום הפוסט הזה זה את זהבה גלאון עם שוטגן טעון צורחת "קלינגר!!!" ברחובות תל אביב.
יהונתן – כשכתבתי "ערכי המשפחה" התכוונתי למה שהימין הנוצרי מתייחס כשהוא מדבר עליו, ולא על מה שאתה ו\או אני מדברים עליו. בכל מקרה, אני לא מאמין שיש איזושהו קשר בין חייו הפרטיים של אדם לבין תפקודו הפוליטי. צ'רצ'יל סבל מדיכאון קליני תקופה והיה אלכוהליסט ומדובר באחד מרה"מ החשובים ביותר של בריטניה, איב לינקולן נכנס לדיכאון קליני של שנה חוסר תפקודית בערך ושחרר את העבדים ולהבדיל אריק שרון הוא איש משפחה מחבק וסבא אוהב שזה לא הפריע לו להיות פושע מלחמה. אם שפיצר רוצה לבגוד באישתו – שיבגוד, זה רק עסק בינו לבינה, ולא של הציבור, ולא סיבה שהוא ישנה בפסיק את המדיניות שלו או יתפטר.
אפי פוקס – מה שמצחיק זה שבבחירות שיתקיימו ביום שלישי הבא יהונתן הביע תמיכה בזהבה גלאון (אפילו שהוא חבר מפלגת העבודה).
יהונתן.
ממה שהבנתי מכל הקריאה על הנושא,דופרה לא "נחשפה" על ידי העיתון אלא דיברה איתו מיוזמתה.היא זו שחשפה את עצמה.
תקן אותי אם אני טועה.
אפי-למה לעזאזל האתר שלך כל הזמן נופל?
או שזה רק אצלי?
מולי, זו היציבות המפוקפקת של בלוגלי (או חוסר-היציבות הידועה של בלוגלי, או כל ניסוח אחר שתרצה).
נ.ב. שיהיה ברור: אני מעריך מאוד את השרות של בלוגלי.
מולי, בכתבת החשיפה בניו-יורק טיימס מציינים ש:
כלומר יכול להיות ש(א) זהותה נחשפה על ידי בית המשפט ולאחר מכן העיתונות פנתה אליה (ב) זהותה נחשפה מרצונה החופשי או (ג) העיתון חשף מי היא והיא היתה חייבת להגיב כדי לכבות שריפות.
יהונתן.
(א)ו(ב) דורשים שיתוף וולנטרי(ב'א' החשיפה נעשית רק לעיתונאים).
ב(ג) אתה צודק.השאלה,האם זה מה שקרה שם?
כיוון שזה הפרסום הראשון שבו שמה האמיתי מופיע ולא הייתה כתבה ראשונה ולאחריה כתבת המשך עם תגובתה,קשה לומר.
אחרי הכל יש לה הרבה מה להרוויח מהחשיפה(ע"ע מוניקה).
באופן כללי,אני בהחלט מסכים איתך שהתקשורת(בארץ ואפילו עוד יותר בחו"ל) כבר מזמן עברה את כל גבולות הטעם הטוב,ומתנהלת בצורה צהובה ומגעילה תוך כדי הריסה מיותרת של חיים כלאחר יד.
דרור.
חחח,ה"נ.ב" זה כי אתה כותב אצלם?
;-)
מולי,
(א) הוא לא כל כך וולונטרי (ודומה מאוד לג' עם הסתייגויות). יכו ללהיות שהם אמרו לה ש"או שתתני לנו תגובה וראיון בלעדי או שאנחנו בכל מקרה נדווח.
(ב) הוא וולונטרי.
השאלה אם זה (א) או (ג) יכולה להיות מעניינת.
וזה בדיוק הסיפור של אדם שוב, תחשוב על זה. במקרה שלו הדיווח פגע בו בצורה רצינית. ותשווה לדעתי במקרה של אדם שוב. גם שם ברשתות החברתיות היה ניתן לגלות (יחסית) בקלות מי המתלוננות, לא?
יהונתן.
נו,אם סוחטים אותה אז זה (ג).איך גילו שזו היא לא רלוונטי.(א'-פניה של העיתון לבחורה.ב'-פניה של הבחורה לעיתון.ג'-חשיפה של העיתון בלי הסכמה/תוך כדי סחיטה).
בהחלט,המקרה של אדם שוב הוא נוראי,אבל יש איזו הצעה שלא לפרסם שמות חשודים לפני שהוגש נגדם כתב אישום.
אגב לא רק אצל אדם שוב זה ככה,אני יודע שמה שאני אומר שנוי במחלוקת,אבל לדעתי גם אצל חנן גולדבלט זה כך,לפחות בינתיים.
ז"א ראבק הוא לא אמור להיות זכאי לפני שהוכחה אשמתו?
אני לא רואה בנתיים איזו הצעת חוק(צודקת ויעילה) בדיוק אפשר להעלות(אחרי הכל יש רצון שגם נפגעים אחרים יתלוננו),אבל לדעתי בהחלט יש מצבים אצל אנשים פרטיים(כל אחד שאינו נבחר ציבור,גם "סלבריקס") צריך לחכות עם הפרסום עד מתן גזר הדין.
בין אם חנן גולדבלט זכאי או אשם,מבחינה ציבורית אשמתו תיזכר לתמיד.
לגבי הפרת הפרטיות של המתלוננת…תראה,זה באמת בעייתי,אבל אתה לא יכול להשוות רשת חברתית לגוף תקשורת מסודר,קונצנזוסיאלי ואמין.דין מעריב אינו דין פייסבוק.
מולי,
אני חושב שהצעת החוק לא טובה, היא פוגעת בחופש העיתונות. האיזון הנכון צריך להיות מבוצע על ידי עורך העיתון שיודע לאזן בין האינטרסים, תוך שהוא יודע שאם שמו הטוב של חשוד (ולא נאשם) יפגע, הוא יהיה זה שנושא באחריות. בצורה דומה צריך לסקר משפטים בצורה ההוגנת ביותר האפשרית, אבל לא תמיד אפשר לעשות את זה.
יהונתן.
אף חוק הוא לא "טוב".האידיאל האוטופי הוא חברה שבה אין צורך,דחף או ביצוע פשעים.וויסות עצמי.
אבל אנחנו לא שם בינתיים.
כל עורך מחויב לבעלים שלו והבעלים שלו מחויב לשורה התחתונה.
כמעט בכל שבוע אני רואה דוגמאות מחפירות(לדעתי) להפרה הבוטה של התקשורת לזכות הפרטיות ושם טוב.זה לא מקרה או שתיים,זו מגמה מושכלת ומתוכננת לצרכי רייטינג.
מסופקני שמר בוזגלו מפתח תקווה(אגב למה ה"ג'ון סמית" הישראלי הוא דווקא מרוקאי?) שנחשד באונס של 5 נשים ולאחר מכן התברר שזה לא הוא,יתנחם בכך שהעורך מקבל עליו את כל האחריות.
בנוגע לתיקון בחוק(זה הוא נכון? http://209.85.129.104/search?q=cache:TFY93WEKwwcJ:www.knesset.gov.il/privatelaw/data/17/2195.rtf+%D7%97%D7%95%D7%A7+%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A8+%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9D+%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA+%D7%97%D7%A9%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D+2007+site:www.knesset.gov.il&hl=iw&ct=clnk&cd=5&gl=il ),תראה ההצעה כלשונה באמת לא הכי מוצלחת.אני חושב שאנשי ציבור צריכים להיות מופרדים ממנה ודינם אחר לחלוטין,אבל כן יש שם סעיף שאומר שלשופט יש זכות לאשר את הפרסום לצרכי חקירה(כגון איסוף מתלוננים).
זה נראה לי ראוי יותר,אחרי הכל,בניגוד לעורך,אצל השופט אין את "קופיף הרייטינג" על הגב(:-)).
אני טועה?
(מולי, זה עוף-טופיק לגמרי וחבל לי להפריע לדיון עם יהונתן, אבל לא, אני לא כותב בבלוגלי – סביר להניח שהיית רואה קישור לבלוג בשם שלי אם כן. אני פשוט מעריך מאוד את הפלטפורמה הנוחה שהם סיפקו לאנשים רבים שאני בוחר לקרוא מהגיגיהם, אנשים שאולי לא מצאו את מקומם בפלטפורמות אחרות. באמת חבל לי שיש להם בעיות ביציבות.)
:-)
הקטע הכי מעניין בפוסט שלך הוא טעות הכתיב בפיסקה העוסקת בתיאורים העסיסיים…אני מנסה לתאר בדמיוני איך המושל העירום רץ אחריך בחדר ואתה(גם כן עירום…) צורח "לא, לא, זו היתה טעות סופר, פליטת קולמוס, לא התכוונתי ש…"
חפש, חפש, את המילה ותצחק גם אתה וכל קהל הקוראים…
(רמז: לכל הרוחות, מי החליף את ה"הא" ב"יוד")
יובל,
הרגתי את עצמי, צודק.
היי ג'יי ! מה המצב? :) קטעים איתך… אני בדיוק כותבת עבודה על ספיצר, מה שכתבת בבלוג משתלב לי בול- תודה רבה,keep on the good work.אוהבת, מתגעגעת… דפנה