(Official White House Photo by Pete Souza)
הזלזול בבנימין נתניהו שהפגין ברק אובמה אינו רק מתבטא בלשים רגלים על השולחן בזמן שיחת הטלפון בינהם, אלא בכך שנתניהו החליט כי הוא לוקח את הסכסוך לעצמו ולא מוכן לדבר. לא סתם מינה נתניהו את אביגדור מדון ליברמן כשר החוץ שלו, אלא הוא עשה זאת כיוון שמדינית הוא אינו רחוק מליברמן, כאשר הוא מצהיר כי הוא ימשיך לבנות במזרח ירושלים ובמקביל מאפשר למשטרה לפגוע בחופש המחאה של מתנגדי המשטר שמהווים את הקול השפוי היחיד נגד מדיניות הבניה ההזויה שלו. נתניהו לא חולם בהקיץ, אלא בשנת שלטונו הצליח למוטט את יחסי החוץ של ישראל עם רוב מדינות העולם: החל ממאוריטניה דרך טורקיה, נורבגיה, מצרים, בריטניה, ירדן וכעת ארצות הברית. דומה ששר החוץ דה-פקטו, זה עם האנגלית הרהוטה וששאר מדינות העולם (שאינן מונהגות על ידי ולדימיר פוטין) ככל הנראה מעדיפות לדבר איתו על לשוחח עם העבריין שתקף קטין ליברמן, אינו המועמד העדיף על אומות העולם: גם הן רוצות כעת לסיים את יחסיהן עם ישראל.
ובסך הכל מדוע זועמים על נתניהו? הרי הוא מעדיף לבנות בירושלים על לבנות בנגב, מעדיף את טובת השטחים ולעשות דווקא על לקדם את טובתם של הקיצונים, המתנחלים, אותם אנשים שרצו אותו בשלטון; נתניהו מוכיח לכולם את מה שלפני עשור גרם לנפילתו: הוא לא יודע לנהל מדינה.
זה לא שכל העולם אנטישמיים, פשוט ישראל מתנהגת בצורה שראויה לגינוי.
כמובן שהכל קשקוש, וביבי בסה"כ סופג את הBacklash של מבצע עופרת יצוקה, אותה יזמו מפלגת העבודה וקדימה כדי לנסות לקנות קולות מהימין.
הבניה במזרח ירושליים איננה בנייה על בניינים פלסטינים הרוסים, או על חורבות שכונות פלסטיניות.
כשנתניהו אומר דין ירושליים כדין תל אביב, הוא טועה.
תל אביב דווקא מייצגת את הכיבוש במיטבו, כפי שיעידו תושבי סומייל, שיח מוניס או אבו כביר. רק השמאל עוד נמצא באשליה שאם רק נסיים את הכיבוש של67, נצדיק למישהו את הכיבוש של 48, ואז כולם יאהבו אותנו ויקבלו אותנו.
אין שום דבר קיצוני במי שרוצה לבנות בית.
אין שום דבר אלים במי שרוצה לבנות בית.
מה גם שלפי הקריטריונים של השמאל, מזרח ירושליים לא נמצאת תחת כיבוש. לתושבי מזרח ירושליים הערביים יש תעודות זהות ישראליות, זכות הצבעה לעיריית י-ם, ומעמד חוקי של תושבי קבע. בג"ץ הכיר במעמדה החוקי של מזרח י-ם כמסופחת, והחוק הישראלי חל בכללותו על שטחי מזרח י-ם.
אין הבדל בין י-ם לתל אביב.
אין הבדל בין הסיפוח של י-ם לסיפוח של תל כביר.
אין שום דבר קיצוני בבניית בית בי-ם, שאיננו קיצוני באותה מידה כמו בניית בית בשייח מוניס.
זה שאתה מספח ונותן זכויות זה אמנם יותר טוב מזה שלא תספח, אבל כל עוד הנשלט אינו מכיר בך כריבון (ולא, זה שהוא לוקח את הכסף שאתה דוחף לו לא אומר שהוא מכיר בך כריבון) והעולם אינו מכיר בסיפוח, זה לא ממש עוזר. ואגב – לדעתי, ויכול להיות שאני טועה, הרי שלמרות הסיפוח והתעודות הכחולות, תושבי מזרח ירושלים אינם משתתפים בבחירות לכנסת.
בנוסף, תושבי מזרח ירושלים אינם אזרחים שווי זכויות. תושב מזרח ירושלים הערבי שהולך לחיות לחמש או עשר שנים בחו"ל, אזרחותו ניטלת. יהודי שעושה כן, אזרחותו אינה ניטלת גם אם ישוב בעוד שלושים שנה.
"רק השמאל עוד נמצא באשליה שאם רק נסיים את הכיבוש של67, נצדיק למישהו את הכיבוש של 48"
טעות בידך. את הכיבוש של 48' אכן רוב העולם קיבל. החליקו לנו לא רק את הכיבוש, אלא גם את הגירוש והסירוב לתת לחזור. קנו את טענתנו שהיה בזה הכרח. רק התעקשותנו שלא להסתפק בכך גרמה לחלקים ממנו להתחרט על כך ולפתוח את הסוגייה מחדש.
לגבי תל אביב – יש שכונות בתל אביב שהיו כפרים ערביים. רובה המוחלט של תל אביב היה חול עד שהתנועה הציונית בנתה אותה. זה שרמת אביב היא כמו התנחלות לא הופך את שאר תל אביב לכזו, בדיוק כמו שהיות מעלה אדומים התנחלות לא הופך את משכנות שאננים לכזו.
ולסיום, כמובן שהבתים של היהודים במזרח ירושלים נבנים על הריסות בתי פלסטינים. איזה חלק של הידיעות על "צווי הריסה לבתי ערבים בשייח ג'ראח" לא הצלחת להבין?
רחביה,
האם תושבי שייח מוניס לשעבר מכירים בריבונות שלך?
האם ילד זר שנולד בדרום תל אביב הוא "אזרח שווה זכויות"?
אני לא טוען שזה מושלם, ואני בטח שלא אוהב את המצב הקיים, אבל ההתחסדות על גבולות 67 מול גבולות 48 צבועה.
ההבדל היחידי בין 67 ל48, זה שב48 גם היה גירוש, והשתלטות על בתים וקרקעות שננטשו.
ההתנחלויות של 67 נבנו על גבעות ריקות וקרקעות לא מיושבים. הם הרבה יותר מוסריים והוגנים מכל התנחלות בקווי 48.
לצווי ההריסה בשייח ג'ראח אני מתנגד בדיוק כמו צווי הריסה בכפר דרום.
הבניה שאושרה ועליה לא המשבר לא קשורה לשייח ג'ראח.
יש הבדל בין להרוס בית לבין לאשר לבנות בית.
אני בטוח שאתה מבין את ההבדל.
"האם תושבי שייח מוניס לשעבר מכירים בריבונות שלך?"
לא, אבל מצד שני הם גם לא כפופים לה. תושבי אום אל-פאחם מכירים בריבונות שלי ושותפים שווי זכויות (לפחות בתיאוריה, בערך…) בריבונות הזו. כאמור, זה משהו שקיבל את אישורו של העולם וגם את ההכרה של חלק מהתנועה הלאומית הפלסטינית עצמה.
"האם ילד זר שנולד בדרום תל אביב הוא "אזרח שווה זכויות"?
לא, וגם בן של עובד זר בהרבה מקומות אחרים לא מקבל אזרחות עם היוולדו. אבל הפלסטינים הם לא מהגרי עבודה. הם עם הארץ. אין לך זכות לשלוט עליו בלי לתת לו שוויון זכויות.
"ההתנחלויות של 67 נבנו על גבעות ריקות וקרקעות לא מיושבים. הם הרבה יותר מוסריים והוגנים מכל התנחלות בקווי 48."
אה… כנראה שלא קראת את הגילויים החדשים בנושא. זה שקרקע אינה בנויה לא אומר שהיא לא של מישהו ולא אומר שהיא לא בשימוש (מרעה, זיתים, גידולים עונתיים), ובנוסף הרבה מאד מההתנחלויות נבנו בכוונה תחילה כדי לחנוק את הערים הערביות ולמנוע מהן התפתחות טבעית.
אם כבר הזכרת את כפר דרום, הידעת ש-8,000 התושבים היהודים של גוש קטיף השתמשו בשליש מכלל המים של כל רצועת עזה? הרי לך קולוניאליזם קלאסי.
תקשיב, ב-48 הקמנו מדינה. לפני כן לא היתה לנו. זה היה משחק סכום אפס. מה שמעבר לקו הירוק זה לא הלחם, זה השמנת והתותים. מה לעשות, לז'אן ולז'אן שגנב לחם כדי לא למות ברעב סולחים על הגניבה, ולעורכת הדין שגנבה מחוסים כדי לממן רמת חיים גבוהה לא סולחים.
אז אם נגרש את תושבי מזרח ירושליים כמו שעשינו לתושבי אבו כביר, זה יהיה בסדר?
איך פלסטיני שנולד כאן לפני 10 שנה שונה מתאילנדי שנולד כאן לפני 10 שנה?
קרקע שהייתה בשימוש ונגזלה בכוח זה דבר פסול. לא רק להתנחלויות, אלא גם כשמדינת ישראל רוצה לבנות כביש או לפרוס קו חשמל.
גניבת קרקע זו גניבת קרקע, גם אם מדינה מבצעת אותה.
אבל בניגוד לגבעות בי-ם, בתל אביב ממש השתלטנו על בתים של פלסטינים.
כפר דרום הייתה קיימת לפני 48. כששייח מוניס עוד הייתה פלסטינית. על מה אתה מדבר בדיוק?
ב48 הקמנו מדינה, אבל את המדינה הזאת יכולנו להקים גם מבלי לגרש את יושביה ומבלי להשתלט על קרקעות שלהם.
אין הבדל בין 48 ל67, ואתה נאיבי אם אתה מאמין שמדינת ישראל תשרוד מצב שבו תוותר על שטחי 67.
כל פעם שאני יוצא לטיול בשטחים אני מבין כמה המרחקים קטנים לדירה שלי באבו כביר.
הפלגים הפלסטינים שהיום עסוקים בטרור נגדנו, כבר הבהירו שהם לא ויתרו על אבו כביר. בעיניהם, דין י-ם כדין תל אביב.
למה אתה משלה את עצמך שלא כך?
עצוב ומאכזב שיש עדיין אנשים, למרות כל מה שעברנו, שחושבים ששינוי המצב תלוי בנו ושיש איזשהו משהו שאנו יכולים לעשות (או לא לעשות) שישנה או שיתרום לשינוי המצב.
למרות שאנשים כועסים שאני אומר את זה אבל ההקבלה ל 1938 מתבקשת.
כפי שאז זה כלל לא היה משנה מה יעשה המערב גם היום זה כלל לא משנה מה יעשה המערב (וישראל בתוכם).
http://islamo-nazism.blogspot.com/
זה ממש אבל ממש לא תלוי בנו ואין משהו שאנחנו נעשה: שטח שנפנה, כסף שניתן, השכלה שנעניק… שיכול לשנות את המצב.
ברשימה של שייח מונס, אבו כביר וסומייל שכחתם את ג'מוסין…
אגב, רחביה:
""האם תושבי שייח מוניס לשעבר מכירים בריבונות שלך?"
לא, אבל מצד שני הם גם לא כפופים לה"
ודאי שהם כפופים לה. אם לא היו כפופים לריבונות שלך, הם היו יכולים לחזור לבית שלהם בשיח מוניס בכל רגע נתון.