הצ'ופר של לבייב על חשבון חופש הביטוי שלכם

הן יובל שטייניץ והן לב לבייב צריכים לצהול בעקבות החלטת בית משפט השלום בעניין תא (י-ם) 13573-06 נטו מ.ע. סחר מזון בע"מ נ' הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו. הפרשה החלה כאשר בית המשפט העליון ביטל את החלטת הרשות השניה לפסול פרסומת סרת טעם בה צחי נוי מגלם דמות בשם 'נודלה', אשר מעוניין בתאילנדית שתהיה חמה ומוכנה בתוך 4 דקות. בג"צ, בהחלטה חשובה לחירות הביטוי, פסק כי הרשות השניה חרגה מסמכותה כאשר דחתה את הפרסומת (בג"צ 226/04 נטו נ' הרשות השניה) והתיר את השידור. חברת נטו החליטה, לבסוף, לא לשדר את הפרסומת ותבעה את הרשות השניה על הנזק שנגרם לה. בית המשפט החליט כי לרשות השניה קמה חבות בנזיקין בגין הפעולה, והיא תצטרך לפצות את נטו (על עניין הנזק החליט בית המשפט לדון בנפרד).

בית המשפט פסק, בעניין נטו, כי:

אין ספק שקביעת בית המשפט במישור המינהלי יכולה וצריכה לשמש אבן בוחן משמעותית לבית המשפט בבואו לבחון את הסבירות לפי דיני הנזיקין. במסגרת דיני הרשלנות לענפיהם השונים הכירו בתי המשפט בכך שכל גורם אשר נדרש להחליט החלטות מועד לקבל מדי פעם החלטות שגויות. כך טיבו וטבעו של עולם. הפסיקה קובעת כי לא כל החלטה שגויה היא בהכרח החלטה רשלנית.

ומדוע החלטה זו כה מהותית כאשר אנו מדברים על לב לבייב או יובל שטייניץ? וובכן, בעקבות החלטת בית המשפט העליון בעניין בג"צ 2605/05 חטיבת זכויות האדם נ' שר האוצר עלתה שאלה משמעותית: האם העובדה שבית המשפט פסל את החוק המקנה למדינה סמכות להקים כלא פרטי מחייבת גם כי לבייב וקבוצת המקימים יקבלו פיצוי, כך גם כאשר שטייניץ דואג לבקש כי אחריות תוטל על בג"צ בגין החלטות רשלניות.

בתי המשפט פסקו עד כה בצורה אחרת על החלטות רשלניות: על ידי שימוש במנגנון הוצאות המשפט. במקרה של התקציבולטור, החליט בית המשפט לפסוק הוצאות משפט ריאליות למחצה על התנהגות לא חוקתית של עיריית תל-אביב ועיכוב של חשיפת מידע לציבור (עת"מ 39945-02-10 התנועה לחופש המידע נ' עיריית תל-אביב). אבל במקרה הזה מדובר על בעיה ציבורית, שהנזק בה הוא לא כלכלי; בזמנו גרסתי כי צריך, במקרים כאלה, להטיל אחריות אישית ולא אחריות על הרשות, כיוון שהרשות תגלגל את הנזק על הציבור בלי הסכמה.

מנגד, ההחלטה לחייב בנזיקין על התרשלות הרשות היא ראויה, היא נותנת לאדם הסתמכות שאם המדינה, או כל רשות אחרת, תפגע בחופש הביטוי שלו, תחליט להפקיע לו רכוש, או תגרום לו לנזקים בגלל החלטות לא חוקתיות, אז הוא יהיה זכאי לפיצוי. אמון הציבור במקרה כזה יגדל, ואפשר לומר שההחלטה תעבוד לטובת הציבור.

להחלטה יש גם משמעות במובן אינטרנט, כמובן. אם סיכמנו שאתרי אינטרנט המטפלים בתוכן גולשים מפעילים שיקולים חוקתיים ולוקחים את תפקיד הצנזור, אזי במקרה של פסילת יתר או הפעלת שיקולים חוקתיים פסולים, שפוגעים בזכות הטיעון של המפרסם ולא מאפשרים הליך נאות, תקום גם עילת תביעה נגד אותו אתר אינטרנט בנזיקין.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *