כשקראתי לראשונה כי אלן דרשוויץ הוציא ספר שנקרא "מכתבים לעורך דין צעיר" זה היה בעת שעיינתי במוסף כלכלה של אחד מהעיתונים היומיים. הרעיון היה נראה לי מצחיק מצד אחד, ומצד שני מעניין. חשבתי, בהתבסס על ביקורת הספר שנכתבה (ככל הנראה על ידי משרד יחסי הציבור), לכתוב ביקורת ללא קריאת הספר כמו ג'ון סוויפט מאמזון. לאחר שקראתי את הביקורת בעיתון היתה לי תחושה קשה שהולך להיות מדובר בעוד ספר בסגנון "המדריך ללוחם האור" של פאולו קואלו, שלל עצות זהות בבסיסן ללוחמי אור\עורכי דין.

אתמול, כמתנת ראש השנה, קיבלתי מאמי את הספר.

היום, בעת שמכונת הכביסה הלמה וניקתה את בגדי, ניסיתי לקרוא את הספר ולנקות עצמי מהדעה הקדומה שהיתה לי. באתי בראש פתוח לחלוטין, במיוחד לאור הקדמה שהלהיבה אותי עוד יותר והזכירה לי שבחרתי במקצוע המתאים לי בעולם – עריכת דין ועשיית צדק. הזדהתי כל כך עם דרשוויץ בקריירה שלו. גם אני מעורב פוליטית, מנסה לפלס את דרכי באקדמיה (מסיים תואר שני ומחפש מקום לדוקטורט) ומנסה את מזלי בפרקטיקה. סדר היום של דרשוויץ כה מזכיר לי את מה שאני אשמח לעשות בעתיד. כמו כן, הביקורת הרבה שיש לו כלפי הממסד מזכירה לי את הלהיטות בה אני פועל. דרשוויץ הצליח, בקריאה של שעתיים, לגרום לי להתאושש מכמה דברים רעים שחשבתי על המקצוע, במיוחד לאחר שנפגשתי עם לא מעט טכנוקרטים.

מצד שני, מעבר להקדמה ולמעט מאוד עמודים, הספר הזכיר לחלוטין את המדריך ללוחם האור של קואלו. רובו עצות נהדרות שחוזרות על עצמן בעשרות וריאציות, עד כי לעיתים מדובר באותו סיפור, אותה פסקה. דרשוויץ אף נכשל בלשונו פעם אחת כשהוא מספר פעמיים את אותו הסיפור, על "צדק צדק תרדוף" ונותן פרשנות שונה (וכמעט הפוכה בכל פעם. מומלץ לֵוָולְוֵט את הספר בכל מקרה).

נכון, גם אני, כמו השופטים שמתוארים בספרו של דרשוויץ באתי עם דעה קדומה, ולמרות שנתתי כל הזדמנות לעורך הדין הנכבד לשמוע, חטאתי באותו חטא שגדולים ממני חוטאים, נותרתי מוטה כלפי הספר. אולי, מצד אחד, הנטיה היתה רק לגבי הספר, למרות שדבריו של דרשוויץ נותרו אצלי, ואולי – רק אולי – אני צדקתי, והעובדה שהייתי מוטה מלכתחילה לא גרמה לכך שלאחר קריאת הספר אני חושב אחרת.

"מכתבים לעורך דין צעיר", הוצאת כנרת זמורה ביתן, 66.30 ש"ח בסטימצקי.
פרק ראשון בטקסט.אורג.איל