קברו של הרצל הושחת אמש פעמיים. בפעם הראשונה הה זה כשאלמונים בחרו לרסס על קברו "ניאו-נאצים, יוסי ביילין", מעשה נבזה לכשעצמו, אולם מעשה הנבלה האמיתי התרחש כשחזונו של הרצל, קופת-עם שתפעל למען מימוש הרעיון הציוני, הציגה רווחים על חשבון העם של מיליארד ושש-מאות ושמונים מיליון שקלים חדשים.

כן, בנק לאומי, מערך הכספים שאמור היה לשרת את העם, עושק ממנו כספים. אותו הבנק שהוקם על מנת ליישב את ארץ ישראל ולהגשים את חזון מדינת-היהודים של הרצל הוא זה שנהנה מרווחים כה גבוהים על חשבון אותו העם. ולמה? מדוע בנק צריך להרוויח כסף?

הסברי הLaissez Faire ושאר חבריו אינם מניחים את דעתי. הדבר היה נכון אלמלא היה מדובר בעם היהודי, אותו עם בו ישנו איסור נֶשֶך, וחרף איסור זה הוקם מוסד "היתר עסקא" שאפשר ליהודים בגולה להלוות בריבית, ובכך לקבל את השם הידוע לשמצה של מלווים בריבית. כך אמנם התעשרו היהודים מתעשייה לא יצרנית שאינה תורמת במאום למשק, אולם מייצרת תלות גבוהה בהם.

הבנקים בישראל הפכו להיות הלווייתנים שבולעים את כספי הציבור, כל שקל שנכנס ללווייתנים הוא שקל שיוצא ממחזור העסקים הישראלי, שקל פחות לענים, שקל פחות לי ולך. מטרתם של הלווייתנים היא אחת – הממון, אותו ממון שנועד לממן את עצמם ועצמם בלבד. כיום, היקף האשראי לציבור הוא 118 מיליארד שקלים חדשים, כלומר – הלווייתנים מלווים מכספנו לעצמנו 118 מיליארד שקלים חדשים. סביר להניח כי היקף האשראי לא יקטן בשנים הקרובות, בעיקר כיוון שהלווייתנים הם אלו שבוחרים להציע לנו שוב ושוב ללוות עוד דמים על מנת לרכוש יותר נכסים.

אכן, קברו של הרצל חולל פעמיים. ראשית, החילול הפיזי, שנית – החילול המעשי. מטרת הציונות היתה להוציא את היהודי הגלותי והמנוכר מההקשר הידוע ולצור יהודי חדש, כזה שיוכל להתמודד עם החיים האמיתיים. אולם, במקום לצור יהודי חדש, תוביל קופת העם הלווייתנית את היהודי הציוני לעוני ולמרירות, כך שיחיה באותם תנאים אשר חי בהם בגולה, תוך כדי ניכור משאר יושבי הארץ והתעלמות מהמתרחש סביבו.

ואולי, הלווייתן אשר יצר אבי הציונות הוא גם זה שיגרום לה לשחרר את העם לחפשי, הרחק מכל התיישבות ציונית. אלפי אנשים יברחו מהלוויתן, כמו יונה שברח מנינווה, ויהגרו הרחק מישראל ובכך יבוא סוף לציונות. אותו סוף שיבוא עקב מה שהיא עצמה יצרה, קופת התיישבות שהפכה ליישות משל עצמה.