כתבתי כל כך הרבה HTML בסוף השבוע שהראש שלי חושב כבר בתגיות ואני מתחיל לתייג את המילים שלי. רציתי בהתחלה, אולי פעם ראשונה (ואחרונה) להמליץ על קריאות סופשבוע. אני ממש לא אוהב לעשות כאלו דברים ואני גם לא ממש הייתי קורא קריאת סופשבוע של אחרים, אז החלטתי לרדת מהרעיון. בכל מקרה, את קריאת סוף השבוע שלי אני מעביר עם ספרו החדש של יובל דרור, הפוליטיקה של הטכנולוגיה, שמאז ספרו "מי מפחד ממחשבים" לא נראה דבר כזה בשוק.

הסיפור הוא שהאינטרנט הישראלי התחיל להיות ביצתי משהו, עם אותן דמויות מוכרות ברשת. לכן לא פלא שערוץ הרשת של אתר האנרגיה מתלהב מכך שזורבבלה פתחה עמוד בשוקס, במקום להתייחס לקמפיין האלטרנטיבי למרצ שג'וני דו מציע את ביילין אומר "אין לי אמא ערביה, אבל יש לי מניות בתדיראן" וזהבה באמרה: "אין לי בייצים, אבל גם ליוסי ביילין אין".

הסיבה שהאינטרנט מתחילה להיות ביצתית נחזית כבר כשרואים את מעללי סוף השבוע. לקראת סוף השבוע מעלה אתר האנרגיות לא מעט קריאות, בין אם זה קבצים ואגדות האגדי של תומר ליכטש, או שני המדורים ההזויים של רון ג'רבי ואלכסנדרה ינאי, אבל דבר אחד כן רחש בביצה השבוע, וזה המדור של רוגלה, שכנראה כמוני, הצליחה לעצבן את יוני גולדבלט-לבב, (הנה, קיבלת לינק, אני מתחיל לחבב אותך) וכמה אחרים. בין היתר רוגלה התקשרה להלמו לשאול אותו אם בעקבות הכתבה במקור ראשון התקשרו להציע לו הצעות עבודה.

כנראה שהלמו קצת התעצבן יותר מדי, והוא החליט לגגל את רוגלה ולראות מי היא, אז נכון ששום פרט שמופיע שם אינו זר לאינטרנט, וכל מה שהלמו עשה היה ללקט מידע ממקומות אחרים, אבל כמו שאני עשיתי בתחילת השבוע ליוני גולדבלט, ופרסמתי פרטים שאולי היה קשה לאחרים למצוא, אבל בטוח שלא בלתי אפשרי ובלתי חוקי, פרסם לא מעט פרטים אישיים על רוגלה. בביצה כמו בביצה, הגיע העניין בינתיים לאתר האנרגיות, וכנראה ששם, בניגוד ללמהנט, לא מצנזרים תגובות. הלינק לאתר של הלמו דלף וכולם כעת יודעים.

אז בעצם, מה היתה הזכות של רוגלה לפרטיות? והאם זה היה יפה לפרסם את כל הפרטים? אני לא רואה דבר פסול באגירת מידע והפצתו מחדש, אין פגיעה ממשית בפרטיות של רוגלה (למעט דבר אחד שנעשה, והוא פרסום שמה, שבכל מקרה לא ביקשה היא מהלמו להסתיר), אבל יש כאן משהו, אותו תצריף פרטים שבלעדיו לא היה ניתן להרכיב את הפאזל. [זהירות, כל מה שכתבתי עד עכשיו היה הקדמה]. אותה הבעיה מתעוררת בכמה מק