מילשטיין נ' אלוניאל, או מה משמעות המילה "דלג".

תבניות אפלות (dark patterns) נמצאות סביבנו כל היום. זו הדרך שבה מארגנים את ברירות המחדל שלנו והשאלות שמציגים לנו כדי להוביל אותנו למטרה מסוימת. לדוגמא, שאלה כמו "תרצו לשבת ליד החלון" תוביל בסבירות גבוהה יותר להושבה ליד החלון משאר שאלה כמו "איפה תרצו לשבת". אבל, בעוד שזה נראה נחמד לשבת ליד החלון, השימוש האמיתי בתבניות אפלות נועד לייצר מצב שבו אנו לא מודעים לזכויות שלנו ונותנים הסכמות רחבות ממה שאנחנו צריכים לתת, גם במידע וגם במקרים אחרים. לדוגמא, תסתכלו על צילומי המסך האלה, מאתר הפנסיה שלי:

מה קורה כאן בעצם? חברת הפנסיה שלי מציגה חלון שמונע ממני לגשת לחשבון אחרי ההתחברות עד שאבחר משהו. מה האפשרויות שלי? להסכים (עוד שניה נגיע למה אני מסכים) עם כפתור ירוק, או לא להסכים ולחפש אל מה אני לא מסכים בעצם וללחוץ "בפעם אחרת". אין לי אפשרות של "אל תציקו לי עם הזבל הזה בחיים" או "אני משלם לכם פאקינג אלפי שקלים בשנה דמי ניהול תעזבו אותי באמא שלכם ותנו לי רק לראות כמה כסף יש לי ביתרה ואל תציקו לי עם הזבל הזה יותר בחיים". ואם אני נשמע לכם עצבני, זה כי כל עוד לא תתנו הסכמה, מסכים מסגנון זה יופיעו לכם בכל אתר שתתחברו אליו. למה אין את זה? ובכן, כי הם יציקו עד שהם יקבלו הסכמה. רק עוד דוגמא אחת מהשבוע, הזמנתי חבילה מאמזון. קיבלתי הודעה שהחבילה בדרך אלי, עם לינק למעקב. מה קורה כשאני פותח את הלינק? ובכן, תשפטו בעצמכם:

עכשיו, אני לא מכיר את פרטי ההסכם של אותה חברת שליחויות עם אמאזון ואם בכלל מותר לה לעשות שימוש במידע על המשלוח שלי או לקבל כזו הסכמה. אבל מה יש? כפתור ירוק, וכולנו חונכנו להבין שירוק זה בסדר, והסתרה של האפשרות (בין אם בצבע אפור או בצורה שלא נראית כמו כפתור). החזרתיות וחוסר האפשרות לצאת מזה? הכל ביחד בעייתי. אבל, מה לעשות, למרות שהנושא מוכר לרשות להגנת הצרכן, לרשות להגנת הפרטיות ולשאר הרשויות שאמורות להגן עלינו, אז בישראל אין ממש איסור על מצב כזה. מה זה אומר? זה אומר שאפשר להציג לכם את השאלות האלה פעם אחר פעם, להמשיך לבקש מכם הסכמות, ולנסות לכוון אתכם לא רק לויתור על המידע אלא גם לכיוונים של הוצאות גדולות יותר. אמאזון, לדוגמא, השתמשה בדרכים אפלות כדי לגרום לכם להרשם לשירותי הפריים שלה פעם אחר פעם; פנגו הפעילה שירותים ודאגה להרשמה של משתמשים לשירותי מנוי בלי שהם מבינים פעמים רבות שהם נרשמים. אבל כל יום תראו תבניות כאלה בחיים שלכם.

אבל, סוף סוף, בערך, בית משפט לתביעות קטנות נכנס לעניין וקובע אולי בצורה לא חד-משמעית אבל מספיק טובה, שהבקשה של חברה אחת ספציפית, מקדונלד'ס, לא היתה תקינה (ת"ק 20929-09-25 מילשטיין נ' אלוניאל בע"מ). מה קרה כאן? ובכן, מילשטיין נרשם לאפליקציה של מקדונלד'ס (אלוניאל) והזמין אוכל. בעת ההזמנה מקדונלד'ס הציגה לו את האפשרות לצפות בקבלה "ירוקה", כאשר לחיצה על "כן" היתה גם הסכמה לקבלת הודעות ממקדונלד'ס, ולחיצה על "דלג" באה ללא הסבר. התובע טען שהוא לא לחץ על "כן" אף פעם, ובית המשפט קיבל את הטענה הזו. אבל שגם אם היה לוחץ, הרי שהוא לא היה רואה בכך הסכמה. מה פוסק בית המשפט? "הדין עם התובע, הטוען כי האפשרות "דלג" היא "מבלבלת" ומהווה "הטיה". ישאל השואל: מה משמעות המילה "דלג"? דלג על מה? האם "דלג" משמעו סירוב לקבלת דיוור פרסומי? העניין לא ברור ומבלבל למדי".

כלומר, גם אם הוא היה לוחץ "דלג" פעם אחר פעם, הרי מספיק שפעם אחת היה לוחץ בטעות, מתפלק לו ה"כן", כדי שיהיה לו קשה לצאת. וגם בית המשפט מבין את זה, בין אם כי הוא חווה את זה ביום-יום או מכל סיבה אחרת, הגיונית. אז מה אפשר ללמוד? שאולי הגיע הזמן שאחת הרשויות שיש לה סמכות לעשות כן תוציא נייר מחייב על תבניות אפלות ואיך אפשר להתמודד איתן.