לקחתם עורכי דין? יש מצב שאתם אחראים גם להזיות בינה מלאכותית של המומחה שלכם.
0.
המקרה של אברג'ל נגד יעקב (תא 38820-04-24 אברג'ל נ' יעקב) לא היה צריך להיות מעניין. עוד הזיית AI, עוד פסיקת הוצאות, אבל הסיפור הוא טיפה שונה. עורכת דין נתבעה על ידי לקוח לשעבר על כך שהעבירה כסף לחשבון של אשתו לשעבר ולא שלו, ועקב כך הכסף יצא משליטתו. עורכת הדין טענה לרשלנות של הבנקים, והגישה הודעת צד שלישי (כלומר תביעה שאומרת "זה לא אני, זה הם") כנגד שני בנקים שלטענתה התרשלו. התיק התחיל לרוץ, והנתבעת, עורכת הדין, הגישה חוות דעת מומחה בתיק. המומחה נשכר לתת הקשר על החובות שיש לבנק עקב הנסיון המקצועי שלו, כבכיר במערכת הבנקאית. אחד הבנקים טען שחוות הדעת צריכה להמחק בגלל שהיא מבוססת על הזיות של בינה מלאכותית.
1.
יש חלק שלם בהחלטה שמדבר בכלל על האם חוות דעת על עניינים משפטיים יכולה להיות מוגשת לבית המשפט. החלק הזה פחות רלוונטי לדיון שלנו, אבל הוא חשוב להבין. בעצם, מומחה מגיע לבית המשפט כדי להעיד על משהו שהוא לא קלט בחושיו אלא כדי להוכיח סברה, שיטות פעולה, או ניתוח בדיעבד של העדויות כמומחה. לדוגמא, מומחה יכול להיות איש פורנזיקה שנדרש לשאלה האם הודעה מסוימת נשלחה מכתובת מייל או לא, אבל הוא יכול להיות גם קבלן בניין שבא להעיד על הדרך שבה צריך להראות טופס להזמנת מערבל בטון. המומחה מסביר לבית המשפט מה שבית המשפט לא יודע, כי בית המשפט לא יודע הכל. מומחה לא צריך להגיד מה החוק אומר, אלא אם מדובר על חוק זר, נניח. כשיש הליך משפטי שחלק מהשאלות בו זה "מה החוק במדינה X אמר על הנושא" כי הצדדים חתמו על ההסכם במדינה X, לפעמים מביאים מומחה לדין הזר. במקרה הזה, חוות הדעת של הנתבעת באה להראות מה נהלי הבנק בנוגע להעברות כספים שגויות, והיא הפליגה להוראות חקיקה ופסיקה (שחלק מהם, ככל הנראה, הזו).
2.
עד כאן מדובר על תיקים מהסוגים שראינו פעם אחר פעם. צד מגיש בטעות טיוטא מוקדמת של מסמך שנערך בבינה מלאכותית והוא לא בדק בעצמו, צד מנסה לחסוך בכסף ומגיש משהו שהוא קיבל מהמתמחה, כשהמתמחה פישל והגיש הזיות בינה מלאכותית, או שהוא אפילו לא מיוצג והוזה. ותמיד, בית המשפט הטיל אחריות על עורך הדין. אבל כאן? כאן מי שהזה, לפחות על פניו, זה לא עורך הדין או הנתבע, אלא המומחה מטעמן. כלומר, בית המשפט "רגיל" כבר למצבים שעורכי דין מנסים להטעות אותו. פעם זה היה הציטוט הסלקטיבי ועכשיו זה הזיות הבינה המלאכותית. מה חדש כאן? אז מה שחדש הוא שבית המשפט מטיל אחריות על הנתבעת. עכשיו, בואו נדבר על זה רגע.
3.
מי כתב את חוות הדעת ההזויה? המומחה. האם יש סיכוי שעורכי הדין של הנתבעת עברו על חוות הדעת, נתנו הערות, תיקנו, שיפרו? ובכן כן. אבל מי שחתום על חוות הדעת, מי שלוקח את האחריות על חוות הדעת, זה המומחה. האם יש סיכוי שהנתבעת עצמה נתנה הערות וכתבה את ההזיות? יש סיכוי כזה, אבל גם הוא נמוך. מי חויב בהוצאות? לא המומחה שכתב את המסמך וחתום על ההזיות, לא עורכי הדין, שבדקו את המסמך והגישו אותם, אלא הלקוחה. הלקוחה המסכנה, שכבר שילמה למומחה, צריכה עכשיו לשלם על ההוצאות של המומחה שלה. בית המשפט לא אומר ללקוחה "תקשיבי גברת, המומחה שלך כתב הזיות בינה מלאכותית. אני שותף לצערך, קחי 30 ימים, תביאי לך מומחה אחר שלא יעשה את זה, ושהמומחה שחתם על זה ישלם" הוא אומר "גברתי, את משלמת, ואת לא יכולה להגיש חוות דעת מומחה".
4.
מה זה אומר? שלקוח לוקח על עצמו את האחריות לכך שמסמך שעורכי הדין שלו מגישים לבית המשפט ושמי שכתב אותו הוא בכלל אדם אחר, ששילמו לו כסף על הכתיבה, הזוי. ולמה זה כל כך בעייתי? ובכן, תסתכלו על הבעיה כאן: האדם שנדפק נדפק כאן מכל הכיוונים. נכון, יש רמה מסוימת של אחריות שמצפים מעורך דין. הוא לא יכול להגיש לבית המשפט מסמך שהוא יודע, בודאות, שהוא שקרי. הוא לא יכול לזייף מסמכים, אבל עורך הדין לא אחראי למה שהלקוח שלו עשה. וזה גם ממשיך בנושאי המומחים. לא עורך הדין ולא הלקוח יכולים להיות אחראים למה שמומחה, שהוא גורם עצמאי ובלתי תלוי, כתב בחוות הדעת שלו. נכון, יש חריגים. אם עורך הדין או הלקוח כתבו את חוות הדעת, אז ברור שאפשר להטיל עליהם אחריות. אבל כאן? לא.
