0.

לפני שלוש שנים, דן אגרסטד החליט לעשות מעשה אמיץ. הוא פתח שרת TOR שאיפשר לציבור לעקוף את אמצעי האבטחה המדינית, לרבות חומות צנזורה במדינות כמו סין ואיראן וסייע לא מעט למאבק בצנזורה העולמית. אולם, הוא עשה שינוי אחד קטן: הוא אסף את המידע הלא-מוצפן העובר ברשתות. כיוון שחלק ניכר מהשימוש ברשת TOR, שנועדה לעקוף חומות אש וצנזורה מקומית, הוא של שגרירויות ורשויות ממשלתיות (שהצי האמריקאי היה חלק מפיתוח הרשתשלל נציגויות שהשתמשו ברשת ופרסם אותן בפומבי. הלקח שנלמד מכך: גם כאשר אתה מסתיר את זהותך, אל תשכח להצפין את התעבורה.

1.

המסקנה שעלתה מהמחקר של אגרסטד, שעמד בסמוך לשלוש תקריות אבטחתיות יכולה ללמד הרבה מאוד בעקבות ההדלפת המסמכים של Wikileads שהתרחשה היום. אכן, הדבר העיקרי שמעניין בדוח הוא כי ממשלת ארצות הברית ריגלה ואספה מידע ביומטרי על דיפלומטים. אכן, לא מידע מרגש, בהתחשב בכך שהיא הופכת להיות מדינת אח-גדול לכשעצמה. אלא, שההדלפה הבוקר שינתה את גישת הציבור כלפי המדליפים.

2.

מניהגנו הנערץ, בנימין נתניהו פתח בוקר זה בתשבוחות על Wikileaks מתוך הבנה כי ערוות איראן נחשפה וכי למסמכים עצמם יש ערך מודיעיני עצום לישראל, רב יותר מכל ארגון ביון אחר. וחברי כנסת מהימין, שעד לפני חודש תמכו במאבקה של ארצות הברית נגד ויקיליקס (אולי למעט הכהניסט מיכאל בן-ארי), שבחו אותה לא מעט היום על החשיפה ועל כך שהיא מסייעת להוכיח את הנרטיב הישראלי. וובכן, זו טבעה של השקיפות: היא מציפה רשע בכל מקום, בין אם הוא במדינות ערב ובין אם הוא כאן.

3.

אלא שהטרנזיציה רק מתחילה. המדליפים, ככל הנראה, ימצאו עצמם בכלא. אלא שהעולם שאליו הם יצאו בעוד כמה שנים ישתנה. בו הביטוי "אין פרטנר" של אהוד ברק יעלם כאשר יתגלה כי הוא בעצמו ניסה לתאם את מבצע עופרת יצוקה עם הפלשתינאים, עולם בו ראש הממשלה, בנימין נתניהו נחשף במלוא ערוותו כחלש וסרבן הבטחות, וכן עולם בו הסודות אינם מחזיקים זמן רב. אכן, אפשר להתל בכל הציבור חלק מהזמן או להתל בחלק מהציבור כל הזמן, אך אי אפשר להתל בכל הציבור כל הזמן. ויקיליקס וחבריו המדליפים חושפים את ערוות השקר, ומוכיחים כי אין תחליף טוב לאמת.

4.

ועולה השאלה, אם אף ממשלת ישראל הנאורה מכירה בחשביותן של ההדלפות, האם זו תהיה מוכנה לחון מדליפים ידועים כמו מרדכי ואנונו וענת קם?