« Gan Shula Newsletter | Main | Gan Shula Newsletter »

November 26, 2002

תקופה חדשה - תקופה מבטיחה

13.2 תקופה חדשה, תקופה מבטיחה.

אז התחלתי דף חדש, או שלא ממש. אבל זה בסדר, זה כמו דף חדש מנייר ממוחזר, זה מכיל את כל מה שעבר עליו עד עכשיו, אבל הוא ריק ופתוח כדי לגלות את הכל מחדש. נראה לי שעברו איזה חודשיים מאז שכתבתי לאחרונה, אבל הימים מתארכים כל כך, שזה יכול היה להיות גם שבוע.

כל ההקדמה המוזרה הזו באה בעצם לומר שהמחסום הכתיבתי שלי נפרץ, אני מצליח לאחוז במקלדת ולכתוב. אני חידשתי את עצמי, אני כבר לא יכול יותר להיות אליל, אני לא יכול. עברו עלי מספיק דברים כדי להבין למה ומדוע אני צריך להשתנות, ואיך אני צריך לעבור את השינוי שלי.

אני תמיד כותב על זה, ואף פעם לא עושה את זה, אז עכשיו החלטתי שאני הולך קודם (כותב) לעשות ואז לכתוב. אולי זה לא ממש נכון אבל אני אעשה את זה.

אז יש לי אהבה בחיים, אבל היא לא באמת, יש לי אהבה וירטואלית, היא לא תממש אף פעם, והיא תמיד תשאר וירטואלית. האהבה שלי מתה, ושום דבר, אפילו לא אני יכולים להחיות אותה. לעומתה, נראה כאילו הגופה קמה לתחיה ועושה דברים שלא ציפיתי שהיא תעשה. זה ממש חדש לי, לראות משהו שאתה אוהב ולא לגעת בו. אני (חוגג) שנתיים בלעדיה, שנתיים רחוק ממנה, שנתיים שאני (עדין) חושב עליה בכל רגע. ואני לא מבין למה, לא יכול להיות שאני עדין מאוהב, זה פשוט בא (בה) בגלים.

אולי זה כי אין שום דבר במציאות הזו שבאמת ירגש אותי, זה נראה ככה. אני פשוט לא מוצא את המינון הנכון של הסמים. אני פשוט לא מקדיש את עצמי. אני ממשיך לחפש את הדבר שהיה שונה בי אז, לפני שהתאהבתי באמת בפעם השניה, או השלישית, שהיתה גם האחרונה. אהבתי באמת שלוש, אולי פחות, שתים וחצי. ואף אחת לא החזירה לי אהבה, או שאף אחת לא אהבה כמוני. ונאהבתי, הרבה יותר, שנים על ידי אנשים שלא הכרתי, שנים על ידי אנשים שאהבו אותי יותר. ואני פגעתי, ואולי בגלל זה הייתי מוצלח, אבל אני לא יכול לעשות את זה יותר היום. אני צריך משמעות.

ועכשיו נעבור לפן העלילתי של התחביר הקצר הזה – כי כולנו צריכים דמות להזדהות איתה לפני שאנחנו באמת קוראים.

אז מי אני בעצם? חשבתי לעצמי, מי אני?

אנחנו בסוף נובמבר 2002, ואני ניבאתי שבשנת 2003, כשאנחנו נהיה בני 24 ביבי יחזור להיות בשלטון, ומחר אני אדע את התשובה. ואם צדקתי, ואני מקווה שלא, אז יש גם סיכוי לא רע שיהיה משטר צבאי. אבל צריך לבדוק את זה.

אני רוצה להבין רק מה קורה איתי, אני רק רוצה לחיות כמו בן אדם פעם אחת. הפסקתי עם הקפה, כדי לחזור למציאות, והיא רק התרחקה ממני עוד יותר.

צריך לוגיקה כלשהי בכל מה שאני כותב, ואולי לא? זה בסך הכל הסוף, זה בסך הכל הסוף.

אז ביום שישי ניגנתי, והופעתי, אחרי הרבה זמן שלא עשיתי את זה, ומסתבר שזה כמו סקס, זה מספק כל עוד זה נמשך, וכשזה נגמר אתה רוצה עוד. אז אני רוצה עוד. אני נזכר בכשהייתי בן 17 והיתה לי עדת מעריצות, ואני מקנא בעצמי. למה אני לא יכול להיות כמוני?

אני חושב שזו השאלה הכי מטופשת שהעלתי עד היום, אבל גם זו שצריכה להפתר במהרה.

והאהבה שלי, מדברת עם מלאכים, כנראה כרגע יושבת לה בבר בסלמנקה, אבל היא כבר לא האהבה שלי. אני רק יכול לדמיין אותם שם, חודרים לגופה בזמן שאני יושב בבית ובוכה.

אבל בעצם, לא בכיתי כבר שנתיים, מהרגע שהיא נפרדה ממני. באותו יום בכיתי הרבה, ומאז זה הפסיק, ומאז נוצרה גם האפתיה המוחלטת כלפי העולם. כאילו לא אכפת לי משום דבר, אין כזה דבר מחר, אין לי שום סיכון. מצד שני, היית מצפה מאדם שאין לו מחר (ואין לי, בגלל ההפרעת שינה שלי, אבל זה לסיפור אחר) לחיות ככה, לזיין על ימין ועל שמאל ולצאת כל יום. אבל – שימו לב! אני לא! אני (לבד) בבית ביום רביעי באחת בלילה, כמה פעמים זה היה קורה לי לפני שנתיים? אני רק צריך להרגע. אני רק צריך את המקלט שלי.

אני צריך להמשיך לכתוב שטויות, זה עושה לי טוב. זה לא ממש עלילתי, אבל זה משחרר אותי. אולי כל מה שאני צריך זה מישהו שיקשיב לי, כי נמאס לי להקשיב לכל הבעיות של כולם כל הזמן. ג ם ל י י ש ב ע י ו ת , אני גם צריך לטפל בהן. אבל הבעיות שלי לא מוחשיות, הן מועקתיות, אני לא יכול ללכת עם פרצוף חמוץ כל היום, אני לא יכול להיות בדכאון מתמד. אני צריך להתחיל לטפל בזה, אני צריך להתחיל לחיות עם עצמי, כי אני לא ממש בטוח שאני יכול.

לא מעט פעמים בזמן האחרון אני מוצא את עצמי בכלל שואל, למה אני קם בבוקר? מה הסיבה? פעם היתה לי תשובה ברורה, היום זה נע על סקאלה של בין "כדי להשתלט על העולם" ובין "כדי להרוויח כסף כדי לממן את התענוגות שלי" אבל אני ממש צריך לטפל בזה. אני ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש צריך לטפל בזה. אני צריך לעשות את מה שאני רוצה, ולא את מה שאני חושב שאנשים אחרים חושבים שאני חושב שהם רוצים שאני יעשה.

בסך הכל, אני די מבין מה אני צריך לעשות. אני הולך לישון, יש לי לימודים עוד שמונה שעות. יש לי חיים להתחיל מחר.

אז נסכם, כל מה שאמרתי בעמוד האחרון זה בעצם שאין שום סיבה נראית לעין שאני אמשיך לקטר, כי אני בעצם רק צריך לתת לעצמי לזרום, וכדי לתת לעצמי לזרום, אני לא צריך הרבה. אני צריך רק חופש.

אז בקיצור, לילה טוב לעצמי. אני הלכתי לחופש. נתראה בקרוב.

Be long

[Dsus2add4] I saw her yesterday;
[Asus2] It was in a picture;
[G] I thought she [Em] moved away;
[C] But to be sure, I [Edim] cannot say

She’s still in my heart;
Maybe she knew I loved her;
She’s still the one I love;
Or maybe love had dies;

[Em] So seldom you find [C] People;
[D] To which you [Bsus4] open up;
[Em] So foolish is to [C] trust them;
[D] But only fools fall [B/D#] in love;

She’s still in my mind;
I write songs about her;
I dream I’m with her;
I dream we are there;

I look back to a time;
When I had little money;
To love was I crime;
And the punishment was funny;

So Seldom….

So Be Long my love affair;
Drift away to a silent lair;
So Be Long since you don’t belong;
So Be Long, Be as long as you can.

נכתב על ידי jk ביום\שעה November 26, 2002 01:59 AM