« You may have been a victim of Software Privacy | Main | ספורט:: מונדיאל »

May 03, 2006

פרק שתים: הוידוי

תמצאו את זה בבלוג החדש (מוביל לדף חיפוש)
עצמתי עיניים, נזכרתי בפעם האחרונה שבאמת הייתי עם מישהי, זה היה רע, זה נגמר הרבה יותר רע מאיך שזה התחיל. חשבתי לרגע שאולי כדאי שלפני שאני אכנס למיטה עם מישהי אני אחשוב קצת. הנחתי לה לישון במיטה והלכתי לספה ליד, ישבתי ועשיתי עצמי קורא עיתון. היא ישבה שם על המיטה ונשפה באדיקות: אנחה, נשיפה, לחישה, נשימה וחוזר חלילה. עיניה סורקות אותי בעוד שאני חומק מבדידותה. אריחי A4 קישטו את הקירות עם תכתובות שנראו כמו מכתבי אהבה אלקטרוניים; היא, מאהביה, אולי הורים ומכרים. הכל הקיף אותי ונכלאתי בחדר מלל. אך מלל קסום יכול לעשות יותר מאשר להקרא. מלל יכול להחיות את מיטב הסיפורים שסופרו; מלל יכול לאמלל, לפלל ולגולל את כל שהגוף לא יכול להציג. חבורה קטנה על צוואר לא משתווה בתיאור לאלף מילים שנלחשות באוזן.

אט אט היא החלה לגולל באזני את סיפורה.

"הכל בעצם התחיל בספטמבר לפני שנה, זה היה ה25 למיטב זכרוני, אז בדיוק היה יום רע.” היא אמרה לי, "זה היה ערב ראש השנה ואבא של נרי נפטר, זו היתה טראומה לכולנו. זה היה חודשיים אחרי שנרי ודנה, חבריו הכי טובים של אהובי, נפרדו, והיא עדיין היתה מאוהבת בו לגמרי”; היססתי ותהיתי אם אכן אני רוצה להמשיך את הסיפור. את נרי הכרתי שטחית, רק מסיפורים ומפגשים אקראיים בבר. הוא היה מגיע לשם עצוב; הוא נשא עמו משקל כבר וזכר לשנים עברו שנכרו על פניו. “אולי נמתין עם הסיפור", אמרתי לה. “אני חייבת להוציא את זה" היא השיבה, וביקשה שאסכית כדי להעביר עמה את הליל. “או שאתה במיטה, או שאתה מקשיב", היא אמרה לי, וביקשתי להקשיב.

"בלוויה דנה נרתה כאישה מסכנה, אחרי חמש שנים שהיא גדלה איתו, השקיעה את כל אהבתה ונתנה את כולה, נקתה את הבית ואפילו עשתה אקונומיקה, הוא החליט לעזוב אותה. הוא עזב אותה ושבועיים אחרי זה הוא מצא מישהי אחרת...” לי הדבר נראה מוזר, במיוחד כי איך שאני זוכר את הסיפור נרי אמר שאין בין הפרידה לבחורה החדשה שום קשר, ואני, בתור אדם שהכיר את דנה, האמנתי.

"הגעתי ללוויה, מלאה בעצבות כמו כולם שם, זה לא היה מאורע שמח, ודנה? דנה היתה עצובה לגמרי, כיוון שכל מה שרצתה הוא לתת חיבוק סימפתיה לבחור שהיה כה עצוב, שתמיד היה שם לנחם אותה, כי גם היא היתה קרובה לאביו. אבל הבחור? הוא לא יכל לחבק אותה. הוא היה עם זוגתו החדשה, ודנה הרגישה כה רע שלא יכלה עוד.”; אבל למרות כל מה שיעל אמרה, אני זכרתי זאת אחרת. דנה הגיעה ללוויה שיכורה ומסריחה מסקס, נטפה חושניות ובקשה לקנות חזרה את נרי לחיקה. נרי הדף אותה ממנו, בעיקר כדי להמנע מבושות, ודנה? דנה נשלחה לביתה בנימוס על ידי אמו של נרי, במיוחד כדי לשמור על כבוד המת. לא רציתי להפריע ליעל לספר את סיפורה, אבל הייתי חייב לקטוע אותה.

"בערב דנה ואני הלכנו לשתות", אמרה לי יעל, “כדי לוותר על העצבות, כדי להשכיח את האהבות. אני בדיוק נפרדתי ממישהי, ולא יכלתי להשאר בבית לבד". עד אותו הרגע, לא חשדתי לרגע שיעל משחקת גם בצד ההוא של המגרש, אבל אולי היא ניסתה, בצעד בונה אמון לפנות אלי, כדי שארגיש יותר בטוח. "הגענו לפאב על הים, אני, דנה ועוד חברה שבאה, וגם ירון, שהיה הבחור השכונתי.” ירון לא היה מחבריו הטובים של נרי, הוא אפילו היה משונאיו הגדולים, מדי פעם הייתי רואה את שניהם בבר. מבטיהם היו מצטלבים והם היו נושפים את הנשיפה הקטנה הזו של שנאה, זו שיוצאת מפיך ונוגעת בנחירייך, זו שאומרת "אני בז לך ולכל מה שמאחוריך", "בין דנה לירון יש דינאמיקה מיוחדת כזו שאני לא אוכל לתאר במילים”, היא אמרה, ואני , חשבתי לעצמי שהכל בגלל שנאת נרי ולא מאהבת האדם. "אחרי 3 בירות ועוד כמה ליטרים של ויסקי הכל נראה אחרת, כולנו שכחנו מהלוויה שהיתה בבוקר והתחלנו לשמוח, הכל נראה שונה. אבל לא הכל השתנה, ואיש איש בדרכו. נפרדנו לדרכנו הביתה והכל היה נראה כרגיל.”


לא האמנתי לה, בעיקר כי אני כבר ידעתי את האמת. מאז שירון נפטר הכל צף החוצה. אנחנו יודעים מה הוא עשה בדיוק לכולם. שלושה חודשים עברו מאז, ואף אחד לא רצה להספידו בלוויתו, אף אחד מחבריו הטובים. לא היה אחד שיכל היה להספידו בלב נקי, בלי נקיפות מצפון. אני ידעתי שירון ודנה היו יחדיו באותו הערב, הוא התוודה בפני, אחרי שהוא ידע שאם הוא לא יצור צעד בונה אמון עמי הוא עלול לאבד את האדם האחרון שעוד מקשיב לו.

"בסוף חודש פברואר הייתי בדיוק בתהליך של מעבר לכאן מהקיבוץ, נרשמתי לפסיכומטרי והתחלתי לחפש עבודה, חייתי את החיים הבוהמיאנים, ורציתי להמשיך הלאה, להסתיר את מה שהיה לי בעבר.” היא אמרה ואני תהיתי מה בעצם היא רוצה לספר לי? האם היא רק רוצה להעביר אותי את כל מה שהיא עברה? האם היא מדברת כדי להשאר ערה? "לא תמיד מקבלים את כל מה שרוצים בחיים, ואם כן – זה תמיד על חשבון דברים אחרים שקורים לך. "ב27 לפברואר היה היום הראשון ללימודים, והיא התיישבה לידי". "’קוראים לי עינת’, היא אמרה לי, ואני הנחתי לחלוטין שמדובר במקרה תמים. גם הדמיון המפליג שלה לדנה והדרך שבה היא התהלכה ברחוב – היא היתה נראית זהה, ואולי זה מה שיצר אצלי משיכה אליה, הרי לא רציתי להתאהב בחברה הכי טובה שלי, אבל במישהי זהה? מותר לי, לא?“ יעל אמרה והתקרבה אליי, היא הניחה אצבע על ירכי וניסתה לקבל את תשומת לבי.
הסכמתי להחזיק את ידה, היא רעדה כולה, ולא יכלתי לעצור את הרעד אלא אם הייתי משתחרר ונותן לה את מה שהיא רוצה, קרבה וחום. היא הרגישה שבלי להיות קרובה אליי היא לא תוכל לדבר על מה שכל כך הציק לה. לקחתי את ידי השניה והתחלתי להחליק בשערה, קיוויתי שהיא תרגע ואני אוכל רק לראות את האור, ללוות אותה לעבודה ולשחרר את עצמי מהמטלה. "אתה לא תאמין כמה מהר התאהבנו", היא אמרה לי, "לא עברו שלושה ימים מאז וכבר התחלנו לצאת, ביום החמישי מאז שהתראנו לראשונה היה כבר מגע אמיתי, ישבנו בבית קפה, והיא אמרה שאני לא בחורה עם כוונות רציניות, ואז כל הדרך חזרה הביתה התמרמרתי על אמרתה, וכשהיא שאלה אותי למה, אז עניתי ‘כי אם אני לא רצינית אני לא אוכל לנשק אותך‘". יעל התחילה להעביר את ידה על לחיי, לוקחת את אצבעותיה ומחדירה אותם דרך שפתיי. היא רצתה את החום, את האהבה שלא יכלתי לתת לה. היא המשיכה לספר, "התנשקנו, נשיקה לאחר זמן רב בו לא נגעתי באישה, נשיקה של שחרור, של פורקן, של חופש" ונשקה אותי גם כן, כאילו אני חלק מהסיפור, כאילו הנרטיב צריך לצאת מהמילים, אל תוך המעשים.

ידעתי שהעניין פסול, ידעתי שזה הסוף שלי, אני כבר לא אוכל להשאר על הספה בלעדיה, אני אאלץ להיות בזרועותיה, ולשאת בתוצאות. נזכרתי שבתיקי יש גם את הרשמקול הדיגיטלי שקיבלתי כמתנה על העבודה החדשה, בלי משים לב, הפעלתיו כדי לתעד את הכל, כדי שאני לא אהיה זה שעומד ונותן את ההסברים, כי כבר נכוויתי דיו ממקרים כאלו. הודעתי לעצמי שאני לא עושה כלום בלי להוציא ממנה את התיאור החיובי והרצוני, כי כל מה שחסר לי עכשיו זה עוד התאבדותית שרק תרצה להתלונן עליי במשטרה או לכתוב עליי במכתב ההתאבדות שלה.

היא סיפרה לי שאחרי שהיא ליוותה את עינת הביתה באותו הערב היא קיבלה ממנה טלפון. "אם את רק רוצה לשכב איתי, זה בסדר מבחינתי, אבל רק שתדעי שאני לא רוצה שתפגעי בי" אלו היו המילים שיחקקו בזכרוני. למה היא אומרת את זה עכשיו? כדי להראות שהיא לא כזו? כדי לצור אצלי אמון? כנראה שהיא לא הבינה שאם רק הייתי רוצה לשכב איתה, זה מה שהייתי עושה, אבל אני רציתי משהו אחר, לא הייתי מוכן להיות איתה, לא בגלל מי שהיא, אלא בגלל מי שהיא לא.


"חודש אחר כך הלכתי עם נרי לאכול צהרים“, היא אמרה בשיא האגביות, "נרי נראה חדשן מהרגיל, הוא התנהג כאילו הוא רוצה להוציא ממני משהו, לגרום לי להתוודות. הוא תחקר אותי על ירון ועל דנה, הוא שאל למה לא סיפרתי, ואני לא הצלחתי להתחמק. בעצם רטורית הצלחתי להתחמק ממה שהוא רצה, אבל מעשית תחושת האשמה רדפה אותי, לא יכלתי להגיד לו שאני ידעתי לאורך כל הזמן ולא סיפרתי כי אם הייתי מספרת הייתי גורמת יותר נזק מתועלת. אז בעצם מה שעשיתי היה להגיד לו.“

ידוע לכולם שירון שכב עם החברה הקודמת של נרי, זו שהיתה לפני דנה וזו שנרי כה אהב. ירון עשה זאת כדי לנקום בחברה שלו דאז על כך שהיא שכבה עם כל החברים שלו. זו היתה דרך להחזיר לכולם. מאז ירון ונרי לא מדברים. אז מה שיעל אמרה לנרי הוא שדנה עשתה את זה כדי שהוא יגלה את זה ויתעצבן, ואם נרי לא ידע אי פעם על דנה וירון, אז הנסיון שלה יהיה בלתי צליח, שכן זו לא תוכל לעולם לגרום לו לכעוס על זה, והרי אם סיפרו על זה ליעל היה זה עקב ידיעתם על הקשר הקרוב בינה לבין נרי, ולכן ציפו שתספר לו, ומכשלא סיפרה, הביאה לקיצו את הניסיון. אבל לבסוף יעל סיפרה. היא לא היתה נקיה מאשמה, אבל לפחות לא נשאה יותר את הסיפור בליבה.

"לאחר חודש שהיינו יחד, עינת ואני, התחלנו לדבר שעות ארוכות אל תוך הלילה, גרמתי לה להתאהב בי. אבל היא לא אמרה זאת, ואני לא רציתי להגיד לה כמה אני אוהבת אותה.“, ולמרות זאת אני לא האמנתי לה לרגע, לא חשבתי שכוונותיה עם עינת היו נקיות. "בינתיים הימים חלפו והיה נדמה זה כאילו המערכת נשארת במצב סטאטי, כאילו שום דבר לא השתנה, לא לטוב ולא לרע. היינו כמו זוג ביומו הראשון, אבל לא רבנו, וכשרבנו בפעם הראשונה היתה זו קטסטרופה. זה התחיל בתואר אקט ממש תמים. היא שכחה את הטלפון אצלי בדירה, והיא חזרה בהפתעה לקחת אותו, ואז באו המילים ‘אנחנו צריכים לדבר‘, זה היה במקרה, הרי כל הסיפור הזה לא היה מתרחש אם היא לא היתה שוכחת את הטלפון. אבל היא כן. היא הסבירה שקשה לה להפתח אליי כי היא פוחדת שאני אעזוב, היא הסבירה שהיא לא יכולה ככה, ושהכל שונה לה.“

"ניסיתי להבטיח לה שהכל יהיה בסדר“, היא אמרה תוך ששתי רגליה לופתות את רגלי השמאלית, והיא נשכבת אחורה, עם שיערה פזור על סדיני הסאטן שלה, "אבל לא יכלתי להגיד לה כמה אני אוהבת אותה וכמה אני לא רוצה שזה יגמר, כי אם הייתי אומרת הייתי בעצם פותחת תיבת פנדורה – אני לא רציתי להקשר אליה בדיוק כמו שהיא לא רצתה להקשר אליי, אבל מה לעשות, צחוק הגורל הוא מה שקורה לנו. המשכנו כך שבועיים, עד שעשיתי טעות קריטית. היא שנאה את איך שעשינו אהבה, היא שנאה את איך שהתנהגתי כשאנחנו לבד, ואני לא הקשבתי לה, אולי מפאת הזמן הקצר ואולי לא. היא זרקה אותי בטלפון, ואני לא יכלתי, ובעוד היא זורקת אותי, היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי.“


השחר הפציע, ידעתי שאני בטוח כעת. הרי לא נכנס למיטה בכדי לממש את האקט המיני, אלא נוכל לשבת ולחלוק את אותו הרגע של אינטימיות שכל כך רציתי, רק אינטימיות, אבל בלי זיופים, בלי נסיונות לסקס באמצע, בלי ‘הידיד שבא לישון’ בצורה אפלטונית ומתחיל לפמפם אותך באמצע הלילה, בלי ההיא שאומרת ‘זה רק הלילה, ובכל מקרה, אנחנו נקום והכל יהיה אותו דבר’, או בלי הרצון העז שלהן לגרום לך להפתח אליהן כך. רק אינטימיות, כזו עם כל הבגדים עלייך. התפשטתי ונכנסתי למיטה. אבל אמרתי לה שאני נכנס למיטה בתנאי אחד: „את לא תמנעי ממני להגיע לבר, נכון?“ שאלתי אותה, והיא ענתה לי בחיוב, היא אמרה: „מבחינת כולם אתה ליוות אותי הביתה, בדקת שאני נועלת את הדלת ושכל החלונות נעולים והתריסים מוגפים, לקחת את עצמך והגעת הביתה לאונן בשירותים, כמו שאתה היית צריך לעשות". משום מה ידעתי שהלילה אני אוכל לבטוח בה. ידעתי שאולי הפעם זה שונה.

"אבל תמשיכי לספר את הסיפור שלך ושל עינת, נכון?“ שאלתי אותה, והיא ענתה לי: „מחר, בבר, נפגש מוקדם, בתשע, ונשב על הכל. אני מבטיחה שלא לפלרטט עם אף אחד עד שתיים וחצי, אני מאמינה שעד אז אני אוכל לסיים את הכל". הרגשתי בטוח בזרועותיה, הרגשתי כמו שגבר צריך להרגיש. הגנתי עליה, והרגשתי מוגן ממנה, שכן היא היתה היחידה שיכלה לפגוע בי.

הרגשתי מספיק בטוח כדי להרדם לידה, ולא לפחד שיקרה משהו. זמן רב כלל לא הרשתי לעצמי להרדם ליד אנשים; לא סמכתי עליהם מספיק, אבל עם יעל? ידעתי שהיא כבר לא תעשה לי משהו, אולי כי היא כל כך פוחדת ואולי כי היא עוד רוצה לשכב איתי. ליתר בטחון קמתי לוודא שדלת הכניסה נעולה, הגפתי את התריסים ונעלתי את החלונות. הפעלתי את המזגן ונכנסתי מתחת לשמיכת הפיקה שלה. היא לפתה אותי, פנים אל מול פנים, יד על לחי, רגל על רגל. המזגן זעק "טורר טורר טורר טררם" וקיוותי שהרפפטיביות תתן לי להרדם. עצמתי את עיני.


crumbs.jpg אנשי הפירורים הוא סיפור בהמשכים, תחת רשיון קריאטיב קומונס (לשימוש בלתי מסחרי), שיכתב בשנה הקרובה, עמוד עמוד בכל פעם, תוך כדי קבלת פידבק ועזרה מהקוראים כאן (אם בא לכם). אני אשמח אם עוד אנשים יכתבו פרקים, או בכלל יציעו המשכים מעניינים.

תוכן עניינים:

פרק אחד: אסקפיזם

פרק שתיים: הוידוי (אתם כאן)

נכתב על ידי jk ביום\שעה May 3, 2006 01:09 PM

Trackback Pings

ניתן לשלוח טראבק כאן

רשומים כאן אתרים אשר מפנים לכאן:

» פרק שלישי:: ההתאבדות שלא היתה. from 2jk.org יהונתן קלינגר Jonathan Klinger's Blog
אבל לא הצלחתי להרדם. אני לא יודע למה, אולי כי הסיפור של יעל החזיק אותי במתח, אולי כי לא הבנתי למה היא מספרת לי את זה. סיפור אהבה שכבר הכרתי חל... [Read More]

Tracked on May 8, 2006 04:59 PM

» פרק רביעי:: הציד from 2jk.org יהונתן קלינגר Jonathan Klinger's Blog
באמת לא ידעתי מה יש ליעל נגד ירון, ואולי יותר חשוב, מה יש לירון נגד יעל שהוא לוקח לה את החברה (לשעבר)? לירון לא היה אף פעם בעיה להשיג בחורות, ל... [Read More]

Tracked on May 10, 2006 04:57 PM

» פרק חמישי:: נערה אובדת from 2jk.org יהונתן קלינגר Jonathan Klinger's Blog
“תבין”, ליאת אמרה לי כאילו שאלתי אותה שאלה, “אני ויעל לא מסתדרות, אף פעם לא הסתדרנו, היא חושבת שאני צדקנית מדי, שאני מוסרית מדי, ואני חושבת ... [Read More]

Tracked on May 13, 2006 06:24 PM

» פרק שישי: חד כתער, חלק כצלופח from 2jk.org יהונתן קלינגר Jonathan Klinger's Blog
"דרסת אותו?“ שאלתי אותה, ולא הבנתי איך בכלל המשטרה הגיעה לזה. „לא, בכלל לא, אפילו לא הייתי שם באותו הערב, הפעם האחרונה שראיתי אותו היתה שבוע ... [Read More]

Tracked on May 16, 2006 11:13 PM

» זיון ארוך ונח כנגד הקיר from Intellect or Insanity | הבלוג של יהונתן קלינגר |
"מה בבוקר?“ ליאת שאלה, „עכשיו כבר שמונה, אתה כנראה חי בעולם מעוות כזה שבו אין זמן. צריך לזוז, צריך לבקר את אבא בבית חולים, הופ! הופ!". היא אמרה ... [Read More]

Tracked on May 22, 2006 05:57 PM

» פרק שמיני: מדרגות from Intellect or Insanity | הבלוג של יהונתן קלינגר |
"מה זאת אומרת מה אני יודע?”... "למה בכלל את שואלת?” שאלתי את יעל. היא המשיכה ללגום מהגליאנו, מצמידה את שפתה התחתונה לכוס הסניפסטר, נושמת עמוק ... [Read More]

Tracked on June 2, 2006 12:08 AM

» פרק תשיעי:: אין אישה לא בוכים from Intellect or Insanity | הבלוג של יהונתן קלינגר |
דנה היתה בחורה יפה מאוד, אבל זו לא היתה התכונה העיקרית שלה. היא תמיד ידעה לעמוד על שלה ולהלחם על מה שהיא ידעה שהיא יכולה לנצח בו. היא גם ידעה ... [Read More]

Tracked on June 17, 2006 06:30 PM

» פרק שנים עשר:: כל מה שרצית לדעת ולא העזת לשאול from Intellect or Insanity | הבלוג של יהונתן קלינגר |
כבר לא ידעתי מה השעה. לא העזתי לחשוב. הייתי כל כך טרוד שלא ידעתי בכלל על מה אני צריך לחשוב. יעל ועינת או יעל ודנה? וירון? האם הוא היה איתן באות... [Read More]

Tracked on August 3, 2006 07:58 PM

» פרק רביעי:: הציד from Intellect or Insanity | הבלוג של יהונתן קלינגר |
באמת לא ידעתי מה יש ליעל נגד ירון, ואולי יותר חשוב, מה יש לירון נגד יעל שהוא לוקח לה את החברה (לשעבר)? לירון לא היה אף פעם בעיה להשיג בחורות, ל... [Read More]

Tracked on August 18, 2006 12:52 PM

» פרק שלושה עשר:: ת'אמת, למי איכפת? from Intellect or Insanity | הבלוג של יהונתן קלינגר |
“על מה אתה מדבר?” היא אמרה לי. “איפה ראית עינים כחולות?” “תביני, אני גם לא קלטתי את זה עד שנכנסתי לפורום ‘יוצאות מהארון’ וראיתי את מה שכת... [Read More]

Tracked on September 6, 2006 12:27 PM

» פרק שלישי:: ההתאבדות שלא היתה. from Intellect or Insanity | הבלוג של יהונתן קלינגר |
אבל לא הצלחתי להרדם. אני לא יודע למה, אולי כי הסיפור של יעל החזיק אותי במתח, אולי כי לא הבנתי למה היא מספרת לי את זה. סיפור אהבה שכבר הכרתי חל... [Read More]

Tracked on October 7, 2006 12:39 PM

» פרק שביעי:: זיון ארוך ונח כנגד הקיר from Intellect or Insanity | הבלוג של יהונתן קלינגר |
"מה בבוקר?“ ליאת שאלה, „עכשיו כבר שמונה, אתה כנראה חי בעולם מעוות כזה שבו אין זמן. צריך לזוז, צריך לבקר את אבא בבית חולים, הופ! הופ!". היא אמרה ... [Read More]

Tracked on October 7, 2006 12:43 PM

» פרק תשיעי:: אין אישה לא בוכים from Intellect or Insanity | הבלוג של יהונתן קלינגר |
דנה היתה בחורה יפה מאוד, אבל זו לא היתה התכונה העיקרית שלה. היא תמיד ידעה לעמוד על שלה ולהלחם על מה שהיא ידעה שהיא יכולה לנצח בו. היא גם ידעה ... [Read More]

Tracked on November 14, 2006 10:02 PM

» פרק חמישי:: נערה אובדת from Intellect or Insanity | הבלוג של יהונתן קלינגר |
“תבין”, ליאת אמרה לי כאילו שאלתי אותה שאלה, “אני ויעל לא מסתדרות, אף פעם לא הסתדרנו, היא חושבת שאני צדקנית מדי, שאני מוסרית מדי, ואני חושבת ... [Read More]

Tracked on November 24, 2006 10:17 AM

» פרק שישי: חד כתער, חלק כצלופח from Intellect or Insanity | הבלוג של יהונתן קלינגר |
"דרסת אותו?“ שאלתי אותה, ולא הבנתי איך בכלל המשטרה הגיעה לזה. „לא, בכלל לא, אפילו לא הייתי שם באותו הערב, הפעם האחרונה שראיתי אותו היתה שבוע ... [Read More]

Tracked on December 11, 2006 09:06 AM

» פרק שמיני: מדרגות from Intellect or Insanity | הבלוג של יהונתן קלינגר |
"מה זאת אומרת מה אני יודע?”... "למה בכלל את שואלת?” שאלתי את יעל. היא המשיכה ללגום מהגליאנו, מצמידה את שפתה התחתונה לכוס הסניפסטר, נושמת עמוק ... [Read More]

Tracked on January 29, 2007 11:14 PM

Comments

תמונת המשתמש

איה
May 3, 2006 04:51 PM
לינק ישיר לתגובה זו

- כתבת כמה חלקים פעמיים מה שמאוד בילבל אותי.
- הסיפור מאוד מבלבל בכללי.. ולמי איכפת מהחברה של החבר של וכו.. אתה צריך ליחס את זה לדמות..
- למה כולם (הדמויות) אשכנזים ומטורללים?
- אחד הידידים הכי טובים שלי הוא ירון ואני מתגעגעת אליו וזה ישר עשה לי אנטי הדמות הזאת..
-אהבתי את התיאור "נושמת באדיקות", המילה "אסכית" מיותרת ויש שם עוד כמה גבוהות לא מתאימות..אתה גם תמצא מעט מאוד בנות שיגידו "לאונן".. מקסימום "לעשות ביד".
- גם כל הפחדים אם יתנו לחזור לבאר או לא.. למה לא? ולמה לעזאזל הבר הזה כל כך חשוב?? אבל אולי זה חלק מהסיפור..

יש אלוהים, יש סרגל גלילה!

תמונת המשתמש

ניצן
May 3, 2006 07:57 PM
לינק ישיר לתגובה זו

אני נאלץ להסכים, כל הפילפול הזה של מי שכב עם מי למה כמה ואיך מבלבל בצורה חריגה. קראתי את המשפט הזה כמה פעמים ועדיין לא הבנתי מה קורה שם. חוץ מזה, הטוויסט בעלילה מעניין פתאום יעל הופכת פה ליותר מהשרלילה של הפאב וזה כבר פותח פה עתיד.

ומגניב, אכן יש סרגל גלילה.

תמונת המשתמש

יהונתן
May 3, 2006 08:38 PM
לינק ישיר לתגובה זו

אוקי, אז כנראה שלא העברתי את עצמי כמו שצריך, אני אלמד לפרק הבא.
הקטע של מי שכב עם מי חשוב בשביל העלילה, זה במקום אכספוזיציה, זה כדי שהצדדים ילמדו אחד על השני.

וניצן, אם היא היתה סתם שרלילה, לא הייתי מתמקד בה, היא מספרת סיפור, שמתחיל בכך שהיא בונה את הדמויות שלה.

איה, לא ידעתי שבנות לא אומרות "לאונן", took note.

תמונת המשתמש

יובל אראל
May 4, 2006 03:49 PM
לינק ישיר לתגובה זו

היי, אין לך מגיההההההההההההההה? ימבה טעויות כתיב :-)

תמונת המשתמש

יהונתן
May 4, 2006 04:53 PM
לינק ישיר לתגובה זו

לא, אין לי מגיה, אשמח אם תעזור בנושא.