לאור הצטרפות האגודה לזכויות האזרח למאבקם של ראשי הימין הקיצוני לכך שהיועץ המשפטי לממשלה יקשה על הגשת כתבי אישום כנגד עבירות על עבירות של הסתה לאלימות וגזענות אני יוצא בקריאה רמה. כל שאני מבקש הן חמש עשרה מילות תהילה שיצטרפו לספר החוקים הישראלי ויקלו על חייהם של מיליון אזרחים. המילים הן "לא יוגש כתב אישום על עבירות לפי סייפת סעיף 7(ג) אלא באישור היועץ המשפטי לממשלה". מילים אלו יצורפו לפקודת הסמים המסוכנים, לסעיף הנוגע לאחזקה עצמית ויקלו על חייהם של מיליוני אנשים.

לדעתי, עבירת ההסתה לגזענות חמורה שבעתיים מעבירת אחזקת סמים לשימוש עצמי. ההסתה לגזענות ולאלימות פוגעות ביסוד הדמוקרטי של החברה, הן פוגעות בכבודו של האדם באשר הוא אדם ובזכותו לשלמות הגוף, ומאידך, מוגנות על ידי חופש הביטוי. אחזקה עצמית של סמים, לעומת זאת, אינה אלימה וחסרת המאפיינים הפוגעניים לחברה. אין ספק, כי המשתמש בסמים פוגע בעצמו. הוא עושה זאת מטעמים של לחץ חברתי; הצורך להגן על צרכני הסמים מפני עצמם הוא ברור.

אך המסית? ההסתה, לדעתי, היא כסחר בסמים ולא כשימוש. המשתמשים בסמים אולי מוסתים, אך הם אינם נוקטים בפעולות אלימות, וכשם שיש לפקח על ההסתה ולבדוק כי לא תגבר ותוציא מן הכח אל הפועל את האלימות, כך ראוי שיעשה בסמים. נגד המחזיק האקראי אין להגיש כתב אישום, מדובר בתקנה שאין הציבור יכול לעמוד בה עוד. מה פסול יותר בעיני החברה: גזען הקורא להשמדת עם או בליין ירושלמי המחזיק גרם ומחצה של מריחואנה?

בסמים, ישנו מאבק מתמד בין שני כוחות, הראשון מעוניין בהגבלת חופש האדם ממניעים גנוסטיים\פטרנליסטיים, והשני מעוניין בחירות האדם מטעמים הומניים. האיזון בין שניהם (הסינתזה ההגליאנית) הוא זה שצריך להקנות את האפשרות לא להגיש כתבי אישום נגד המבצעים אקט פוליטי מדי פעם ובוחרים לתת עדיפות לחירות מעל הפטרנליזם. כך היה גם עם משכב הזכר עד 1986, ראוי שעבירה זו תהפוך לאות מתה בספר החוקים.