1. ההבדל בין אתיקה בעסקים לאתיקה עסקית: עולם העסקים נתפס כשוק פתוח וחזירי בו בעצם הכל מותר. מדיניות הLaissez Faire שהותוותה בעשרים השנים האחרונות בישראל הותירה את הדימוי שעולם העסקים הוא ג'ונגל והתחרות היא חופשית וללא כללים. האמונה הבסיסית כי השוק יקבע לעצמו את הכללים גרמה לא אחת לקרבה בין הון ושלטון שיצרו נורמות פסולות ולמעורבות של העולם העסקי בקבלת החלטות שלא אחת היו כנגד טובת הציבור ולטובת העסקים והתחרות בלבד; דוגמאות הן הפרטות שנעשו אך ורק לשם ההפרטה כשבעצם התחרות במשק לא גברה (צים), יצירת מנגנונים של תשלום בעבור הפסדים לחברות פרטיות (דרך ארץ), מיקור חוץ (outsourcing) של שירותי-עזר במגזר הציבורי למעסיקים דורסניים.
1.1 הבעיה היא היכן עובר הגבול של "כשר אבל מסריח", שכן על פעילויות שמחוץ לחוק ממונה מערכת אכיפת החוק, לכן תחום ה'אתיקה בעסקים' הוא 'מה מותר וראוי לעשות' או לחלופין, ובצורה יותר ברורה 'מה מותר אך לא ראוי' לעשות. כמובן שהגדרות אלו הינן תלויות זמן וחברה - בעוד שכיום ניתן לומר שצפוי כי כשחברה בע"מ תקרוס יוותרו נושיה חסרי כל אפשרות פרעון, בימים עברו (ואולי בטרם הקמת חברות בע"מ כפטריות לאחר הגשם) היה שמו של האדם חשוב מממון ולכן העדיף הוא להכניס יד לכיסו ולפרוע את התחייבויות חברתו (דוגמת ההתנערות של בעלי רשת קלאבמרקט וההשלכות הנובעות מכך).
1.2 עולם העסקים נתפס כעולם בו כלב אוכל כלב (Dog eat dog) ולכן יש להזהר בעסקיך לבל תפול בפחו של אחר. כיוון שמדובר בכסף, כל צד לעסקה (שהיא הבסיס לעסקים) ינסה למקסם את רווחיו אף על חשבון האחר, תוך כדי ידיעה שמכשנחתמה עסקה, צד אינו יכול להתנער ממנה. לכן כל עסקה נעשית במשנה זהירות ובהוועצות מרובה עם עורכי דין, רואי חשבון ויועצים מקצועיים. זהירות זו היא דבר רצוי; לא זו האתיקה שיש לדרוש בעסקים, מצב זה הינו מצב טבעי וידוע - וחוסר זהירות בו יכול להוביל למצב בו חברה תקרוס עקב אמונתה במוסריותו של יריבה לחוזה.
1.3 האתיקה שיש לדרוש בעסקים היא מידת השימוש של החברה כלפי פנים וכלפי חוץ בזכויות הקיימות לה שלא בהכרח ראוי שתנצלן. לדוגמא, העסקה בשכר מינימום הפכה להיות נוהג עבור עבודה לא מיומנת, וכך נוצר מצב בו ישנם "עניים עובדים" - המעמד הרביעי בחברה לאחר העשירים, הבורגנים והשכירים. העניים העובדים הינם תוצאה של מדיניות לפיה תשלום שכר מינימום הוא התשלום הראוי לעובדים - שכן אין כל איסור בחוק לשלם סכום זה.
1.4 אך לא רק בשכר מינימום עסקינן, המעורבות של חברות בתהליכי קבלת החלטות במדינה על ידי שדולות בכנסת מאפשרות שינוי של המסגרת בה הן פועלות. כך, לחברות התרופות בכלל ישנה שדולה הפועלת כנגד הפרת פטנטים של תרופות נגד איידס במדינות עולם שלישי. כספן של חברות אלו חשוב להן מחייהם של מיליוני עניים עלומי שם שלעולם לא תהא ידם משגת להשיג כסף עבור תרופות אלו, וייצור תרופות גנריות עבורם לא יפגע בשוק של יצרני התרופות.
1.5 כך תעשיית המוזיקה נלחמת בחירוף נפש על הגנתם של זכויות היוצרים לשירים מסונתזים שנועדו לשוק הצרכנים תוך כדי מניעת פיתוח טכנולוגיות חדשות לשיתוף מידע והקטנת עלויות הפצתו בקרב המאזינים בעולם. כל זאת נעשה באמצעות שדולות רחבות שנועדו אך ורק למקסם את רווחי התאגיד על חשבון החברה וההתפתחות הטכנולוגית.
2. האתיקה בעסקים צריכה להיות מעורבות של התאגיד בעיצוב פני החברה בשים דגש על אחריות חברתית ומחויבות לעתיד. ערכים אלו צריכים לבוא מהנהלת החברה כלפי מטה ולחלחל לעובדים. שיתוף העובדים בהצלחות החברה, לדוגמא, בצורה של פרמיות (חיוביות בלבד) יצור מצב של עובד המפיק יותר ומזדהה עם מקום עבודתו.
2.1 כך, לדוגמא, עובדי קלאבמרקט, בצורה נדירה, החליטו לצאת בפרסומות למען מקום עבודתם - חרף העובדה שהם עבדו בשכר מינימום ובשעות חריגות. יש אמנם לשאול, האם לא מדובר בהכרה בכך שלא יכלו הם למצוא מקום עבודה אחר פרט לקלאבמרקט לאחר קריסתה או שמא מדובר באחריות קולקטיבית של העובדים. לא ברור אם אותו הדבר היה נעשה בסופר-פארם, שם הקופאיות והקופאים נדרשים לעמוד על רגליהם במשך שעות ארוכות מבלי לקבל זמן ישיבה.
2.2 את העובדים בחברה יש לשלב (עד גבול סביר) בקבלת החלטות בחברה, ולא למנוע מהם את האפשרות להתאגד. כך היה עם עובדי חברת דיונון לפני כחודש - עת שניסו להתאגד תחת כנפי הסתדרות העובדים החדשה בכדי להגן על זכויותיהם בעת מכירת הרשת נתקלו הם ביד קשה מצד הנהלת הרשת; זו לא הסכימה להכיר בהתאגדותם ודרשה לקבל רשימה שמית של עובדי החברה המאוגדים. עובדי הרשת הרגישו מאוימים וחששו כי הצגת הרשימה תוביל לפיטורי העובדים המאוגדים. עניין זה הסתיים לפני כשבועים לכשהוכרז על ידי ההסתדרות סכסוך עבודה - אך האם זו הדרך היחידה למנוע את הפגיעה בזכויות העובדים?
3. לא רק העובדים זכאים להתנהגות אתית מצד העסק, אלא גם לקוחותיו. על מנת לטפח נאמנות למותג ולתאגיד יכולה החברה לנקוט בגישה אתית יותר ולמנוע חרם צרכני. לדוגמא, חברת אפנה ישראלית מסויימת הציבה בשנת 2002 מצלמות אבטחה בתוך תאי ההלבשה (קסטרו). מדובר בדרך למניעת גניבות אמנם, אך מניעת הגניבות באה תוך כדי פגיעה בפרטיות הלקוחות. למיותר לציין כי הלקוחות שנפגעו לא הרגישו מרוצים עם התנהגותם של מנהלי העסק.
3.1 אתיקה עם לקוחות יכולה לבוא לידי ביטוי גם במדיניות החזרת מוצרים של בתי עסק (במסגרת החוק החדש שמחייב את בית העסק להציג את המדיניות) ובמסגרת מחויבות ואחריות חברתית למעשי התאגיד. הצרכנים - שמביאים את החברה לרווח, הם אלו שיכולים להחרים את החברה במסגרת מרד צרכנים (וראינו כזה לאחרונה כנגד חברות הסלולר והגז) על התנהגות לא אתית (לדוגמא הצבת אנטנות במרכזי מגורים) הפוגעת בסביבה או על התנהגות לא אתית בקביעת מחירים תוך ניצול מונופולין.
3.2 אך לא רק מרד וחרם צרכנים. בימינו, יש על חברה להתחשב בסביבה בה היא חייה - מיקום עסקים במרכזי עוני יכול לתרום לצמיחתם ולהבאת עסקים נוספים. לעיתים (אינטל) מענק רב צפוי לתאגיד, אך לעיתים לא כך הדבר ויש לעשות זאת תוך התחשבות בצרכים לאומיים.
3.3 נכון, החברה היא לא הממשלה, וראשית מטרותיה הוא רווח כספי. אולם, יש לזכור כי כל לכסף יש ריח בעסקים, ולא כל רווח עסקי יביא בסופו של דבר לשרידות החברה. חברה המעוניינת בחיים ארוכים תפעל כחלק מהחברה בה היא מתקיימת ותדאג לכך שלקוחותיה לא יתרוקנו מכספם ובריאותם - בכדי שימשיכו לצרוך, ושעובדיה יהיו שגריריה הנאמנים ביותר.
4. לסיכום, העסק בשנות ה2000 מחויב לאחריות חברתית בצורה משמעותית מבעבר. כיום יש לראות את העובדים, הלקוחות והחברה כגורמים שיש להתחשב בהם בעת קביעת מדיניות ולדאוג שלא להרגיזם שכן אף מעשים שהם בתוך החוק יכולים לגרום לנזק כלכלי לחברה - ולא כל מעשה שמניב רווח הוא מוסרי, כשם שלא כל מעשה מוסרי מניב רווח.