מה יובא לפני בית הדין המיוחד?

א. היה ספק בענין פלוני אם אין הוא ענין של מעמד אישי שבתחום שיפוטו הייחודי של בית דין דתי, יביאו בעלי הדין הנוגעים בדבר, או בית המשפט שבו נתעורר הספק, את השאלה לפני בית הדין המיוחד כאמור בסעיף 9 לפקודת בתי המשפט, 1940, על ידי תזכיר שיישלח לרשם בית המשפט המחוזי.

ב. היה ספק בענין פלוני אם אין הוא ענין של מעמד אישי שבתחום שיפוטו הייחודי של בית דין דתי, יביאו בעלי הדין הנוגעים בדבר, או בית המשפט שבו נתעורר הספק, את השאלה לפני בית הדין המיוחד כאמור בסעיף 9 לפקודת בתי המשפט, 1940, על ידי תזכיר שיישלח לרשם בית המשפט העליון.

ג. היה ספק בענין פלוני אם אין הוא ענין של מעמד אישי, יביא בית המשפט שבו נתעורר הספק, והוא בלבד, את השאלה לפני בית הדין המיוחד כאמור בסעיף 9 לפקודת בתי המשפט, 1940, על ידי בקשה שתשלח לרשם בית המשפט העליון.

ד. היה ספק בענין פלוני אם אין הוא ענין של מעמד אישי, יביא בית המשפט שבו נתעורר הספק, והוא בלבד, את השאלה לפני בית הדין המיוחד כאמור בסעיף 9 לפקודת בתי המשפט, 1940, על ידי בקשה שתשלח לרשם בית המשפט המחוזי.

אגב, למי שמעוניין, התשובה היא ב'. התשובה הנכונה היא בדרך כלל, אם לא יודעים אחרת, היא תמיד ג'.

בכל מקרה, אתמול היה לילה מעניין. יצאתי לסיבוב קטן ברחובות ת"א שלא הסתיים בצורה פשוטה בכלל. הכל התחיל כשיצאתי ברגל לבית סבא וסבתא, הרגשתי כמו כיפה אדומה. לכשעברתי ליד מגדלי עזריאלי ראיתי כי על אמצע הכביש נפל אחד משלטי החוצות של קרוקר, ולאף אחד לא היה איכפת. יכול להיות שזה היה נראה שונה אם היה יום רגיל, אבל לרגע - ולו לרגע אחד, זה סימן עבורי את נפילת הקפיטליזם.

אחרי שיצאתי מביתם של סבא וסבתא, הלכתי לכיוון ביתם של חברים, ובדרך ראיתי כבר שלט שדרש התייחסות. השלט היה פרסומת "רגילה" לכל דבר. ואז התחלתי לשים לב שבכל הפרסומות החדשות הדוגמניות אכן שמות את ידן בין רגליהן, כאילו חפצון הגוף שלהן לא מספיק בימינו ויש צורך בהפיכתן לאובייקט מיני לחלוטין.

אחרי שיצאתי מבית החברים עברתי דרך צומת ארלוזרוב, שהיתה מלאה לעיפה, כיביתי את הפלאש במצלמה והעברתי אותה לזמן חשיפה ארוך. מאותו הרגע יצאו תמונות שמראות מדוע כשהרכבים שותקים יש צורך בדרך אחרת.

הבנות האלו לא הבינו למה אני נשכב על הרצפה בשביל לצלם, ושאלו אותי אם אני בסדר. באותו הרגע לא הייתי יכול להרגיש יותר בסדר מכל רגע אחר. אחרי זה עברתי דרך הגשר בשביל לצלם מה שקורה שם. היה עמוס באנשים משוללי כבוד ליום הזה (לא שאני נחשב בעל כבוד, אני צילמתי) אבל לפחות אני לא לבשתי כיפה בזמן שהתחלתי להרביץ לאחד הילדים שם, בניגוד לקבוצה אלימה שכמעט צילמתי, אבל לא הרגשתי בנח להוציא מצלמה מול כולם.