תוכן מבוסס גולשים הוא המילה החמה באינטרנט; כל אחד מהאתרים המרכזיים מעוניין למשוך אליו את הגולשים השערורייתים ביותר, עד כדי כך שאחד מהם מוכן לשלם לבלוגרים המוצלחים ביותר. אכן, כפי שמציין עידו קינן, לא מדובר במיליונים וגם לא באלפי שקלים, אלא במאות שקלים בשנה; במקרה הטוב. אותו תשלום הוא פיצוי על כך שבאתר הכותבים מופיעות פרסומות לעיפה, זמני התגובה אינם מדהימים ולכתובת האתר יש מספר בלתי ניתן לזכירה בעליל. בנוסף, התוכן שניתן באתר הינו תוכן בערבון מוגבל.

אחד המחירים הכבדים שמשלמים אלו שמאחסנים את שירותיהם באתרים שאינם עצמאיים, אלא בפלטפורמות הגדולות, וללא קשר לאם מדובר בתמונות (פליקר הוא רק דוגמא אחת), בלוגים (ישראבלוג ותפוז), שירותי אימייל ( ג'ימייל, הוטמייל, ואחרים) או סרטים [ פליקס ויוטיוב הן רק דוגמאות ראשונות) הוא אבדן העצמאות. כשאינך אדון לשרתך ולקבצייך אתה משולל שליטה בהם. כל יום שיבוא טומן בחובו הפתעות חדשות אשר כוללות בין היתר מחיקת קבצים ראנדומאלית עקב הפרות זכויות יוצרים, או החלטה כי תוכן מסוים אינו ראוי. אבל החלטות אלו אינן היחידות, אלא לעיתים שינוי במדיניות יכול גם להביא לנזק לגולשים.

מצד שני, אתרים אלו מספקים לתוכן המיוצר על ידי גולשים חשיפה מהירה ביותר; כל אידיוט בישראבלוג יכול לקבל עשרות אלפי כניסות אם יכתוב את המילים הנכונות - אותן מילים שההמון מחפש. הפופולריות העצומה אשר ניתן להשיג באמצעות אותו אתר מכפרת, בדרך כלל, על הפגיעות הקטנות שיכולות להתקיים. אולם, לא תמיד כך הדבר.


דומה שגולש מסוים, עליו כותב עידו קינן היום זוכה ליחס אחר. אותו גולש העלה לאתר BlogTV של תפוז, לפי הכתוב, מספר סרטים בהם הוא מעורב בפעילות BDSM קשה, באיזור המיועד למבוגרים בלבד. תפוז שינתה בין לילה את מדיניות האתר, והחליטה על אי הפצת סרטים אדומים. מבלי להכנס לשאלה האם אכן מדובר בסרט קשה כסרט אדום או לאו, עדיין שינוי המדיניות הנ"ל מהווה בעיה עבור לא מעט גולשים.

במקביל, אותה חברה, תפוז, שמנהלת את אתר פליקס, קיבל גם בקשות להסיר תוכן פוגע בזכויות היוצרים של קשת, בדמות שידורי 'ארץ נהדרת'; כלומר, פליקס כבר בדרך להיות יוטיוב הישראלית. התגובה (הראויה) של תפוז היתה שהיא נוקטת בהליך 'הודעה והסרה', וכל הפרה שתדווח, תוסר.

אבל, אם כן, מה יכול לעשות גולש שתכניו הוסרו, בין אם בשל חשד להפרת זכויות יוצרים או בשל חשד להיות התוכן פוגע (ומבלי לקבוע מסמרות אם התכנים המדוברים אכן עושים כן). הגולש, ראשית, יכול לפנות לספק השירות בבקשה להחזיר את התוכן. אותה בקשה צריכה לבוא מתוך דוקטרינת ה'שימוש לרעה בזכות' וחובת תום הלב שחלה על צדדים לחוזה; כלומר: ברוב תנאי השימוש של אתרים אלו יהיה רשום בדרך כלל כי להנהלת האתר יש שיקול דעת בלעדי להסרת תוכן, אולם, גם את שיקול דעת זה יש על צדדים לחוזה להפעיל בתום לב, ולכן אם הגולש יוכל להראות כי לא היתה כל סיבה להסיר את התוכן וכי התוכן אינו פוגעני, אזי יתכן שתכנו יוחזר. שנית, הגולש יכול לטעון לזכויות ביצירה (אם מדובר בענייני זכויות יוצרים) או לכך שמדובר בשימוש הוגן. אותה טענה תאפשר לו הגנה בסיסית ותקנה לספק חסינות מתביעות, שכן הגולש יתייצב לכל הליך משפטי הדרוש. שלישית, אם מדובר בתוכן הנחשד לפרסום תועבה, יוכל לספק הגולש חוות דעת כי אין הדבר נכלל בגדר התועבה, על מנת להראות את צדקתו.

במקרה הנדון, ושוב, מבלי להכנס לעומק, נראה כי על פניו גם אם מדובר בסרט אשר חמור כמו "סרט אדום" עדיין היה מקום להפעלת שיקול דעת כלשהו בשינוי תנאי החוזה ולא במחיקה גורפת. מדובר בקהילה סגורה המיועדת לבני 18 ומעלה ובה מצהירים הגולשים על גיל זה. לא זו אף זו, אלא שבסרטים המדוברים, לפחות לפי טענת הגולש, לא דובר במין בכפיה - ואף זאת ניתן לצרף בהצהרה קצרה בסרט הוידיאו על מנת למנוע דברים דומים, ולכן אין חשש לעבירה כלשהי שכן מדובר בקהילה סגורה מעל גיל 18, ולא בניצול, זנות או סחר בנשים.

אולם, ניתן לחשוב על דרך חלופית - הבאה מגישה פוליטית שונה לגמרי. אותו הגולש אינו אלא אורח באתרה של חברת תפוז, זו הואילה בטובה ליתן לו מקום לאחסן את סרטיו; האם יש לחייב אותה, אם כן, לתת לו לעשות דברים המנוגדים לרצונה? תפוז אינה ספקית השירות הבלעדית ודיני ההגבלים העסקיים לא יחולו כאן, כמו גם שלא בטוח שניתן יהיה לתקוף את החלטתה לשנות את תנאי השימוש בבית משפט, שכן גם אם מדובר בשימוש בזכות שלא בתום לב עדיין קיימים סייגים והגנות.

אם כן, מדוע שלא יקום לו הגולש המעוניין להפיץ סרטים אלו ויאחסן אותם באתר עצמאי? הכיצד הוא יוכל להשיג את אותה החשיפה בצורה זו? אולי בכלל ראוי שיקים מיזם חתרני כמו כל מיזמי הווב 2.0?


לדעתי, גם אם מדובר בהסרה של תכנים לא ראויים, עדיין יש מקום לאפשר חירויות לאזרחים להתבטא בצורה אומנותית בחברה, גם באמצעים שאינם מקובלים במיוחד. \\לא יודע אם ראוי לכתוב: "דווקא מין שמכונה ביזארי הוא קל יותר לצפיה לעין הבלתי מזוינת. הוא מין אמצעי, נטול רגשות מזויפים ומיועד לסיפוק ופורקן מיני בלבד, הוא לא מציג "ניצול כפוי" אלא "ניצול יזום" שאינו קשה כמו לעיתים צפיה בדוגמניות בולמיות שמאולצות כל יום להקיא את מזונם על ידי הגעה לאובייקט היופי האידילי" \\ המין הביזארי הוא עוד צורה אלטרנטיבית של מין; הוא אינו קשה יותר מאשר מין בנאלי המוצג מדי יום באתר BlogTV למבוגרים, ומזכיר יותר את האוננות המוצגת שם לעיפה, אף שזו משפילה את המציג באותה המידה.


אז נכון, בYouTube, המקבילה הזרה לפליקס אין סרטי פורנו כחלק ממדיניות, ואלו מופנים לאתרים אחרים; אבל BlogTV למבוגרים מנסה לצור דיכוטומיה כלשהי ולפגוע בחופש הביטוי האומנותי של היוצרים, פגיעה שככל הנראה תעלה לו בעזיבת גולשים לפלטפורמות אחרות.


איני בטוח שהמקום לתוכן מבוסס גולשים למבוגרים בישראל אינו באתר אחר, נפרד, המיועד רק לעניין זה, ובמיוחד אם כך מתנהגים האתרים הגדולים. אולם, שירות מבוסס גולשים דורש גולשים - אלו גם יוצרים את התוכן וגם יודעים לסנן אותו בעצמם. אם סרטון מסוים קשה מדי לצפיה הוא יקבל דירוג רע, הוא יקבל הערות רעות ולא יעבור מסננים אישיים.


האינטרנט משקפת את החברה לא פחות מכמה שהיא מנסה לחנך אותה. ערכים שטותיים בויקיפדיה על כוכבניות פורנו עלומות אינם איכות, אך אין כל דרך למנוע אותם; הגולשים מייצרים את התוכן לפי דרישותיהם - מה שמעניין אותם הוא מה שיווצר, גם אם לבעלי האתר יש לעיתים בעיות עם רעיון זה. אתר שיתפס כמגביל את חירויות הביטוי והיצירה מגולשים לא יזכה לפופולריות בשנית, ורק יאבד גולשים. כל עוד האתר רוצה לגדול, ורוב האתרים עוד רוצים לגדול, אז מומלץ לאתרים להדיר ידיהם מתוכן הגולשים כל עוד לא קיבלו מכתב מרשות מוסמכת להסירו או כל עוד לא התקבלה בקשה הנוגעת להפרת זכויות יוצרים שהגולש לא הסכים לעמוד נגדה.