מדריך אתיקה לעיתונאי לבחירות: התחלה יפה, לא סיגר
מועצת העיתונות פרסמה השבוע מדריך לעיתונאים לתקופת הבחירות. המטרה היא לייצר קו בין מהי עיתונאות למהי תעמולה, ולייצר קו בין פעילות פוליטית-מפלגתית לבין עיתונאות. הרעיון עצמו הוא מבורך מאוד, אבל בסופו של דבר, מדובר באות מתה. למה? בואו נסתכל על המסמך עצמו. אני שם בצד את השאלה האם למועצת העיתונות יש כלל סמכות על מי שלא חבר בה, ואת המעמד המשפטי שלה: האם הוא מחייב או לא, האם הוא עוזר, האם הוא מייעץ והאם הוא גובר על הנחיות מערכתיות של כלי התקשורת.
מועצת
הכותרת? "פעילות פוליטית" (שימו לב, לא מפלגתית, פוליטית). הטקסט: "עיתונאים המבקשים לעבוד או להיות פעילים בשירות מפלגות, ישירות או בעקיפין, חייבים לקבל מראש ממקום עבודתם חופשה ללא תשלום, בתנאי מפורש שיקבלו עוד קודם לכן את אישורה של ועדת תקנון ואתיקה לש מועצת העיתונות למלא את התפקיד המפורש". כלומר, לא מדובר על "פעילות פוליטית" אלא על מפלגתית; יש הבדל מהותי בין השתיים. אבל מה זה אומר? האם כלי תקשורת, ולא עיתונאי, שמציג את העמדות של מפלגה מסוימת או מחנה מסוים צריך לצאת בכללותו לחופשה ללא תשלום? לא. הטקסט מדבר על עיתונאי שבשירות של מפלגה.
האם כשעיתונאי מסוים הוא אידיוט שימושי של מפלגה, מהדהד בצורה עקבית את המסרים שלה בתקשורת ומציג את העמדה שלה בפאנלים הוא "בשירות מפלגות" וצריך לצאת לחופשה ללא תשלום? תרשו לי לפחפח. (ובכוונה אין כאן לינקים, שכל אחד ילך לעיתונאי השנוא עליו שמהדהד את המסרים של המפלגה שקרובה אליו).
נדלג על כמה בדיחות טובות ונמשיך ל"סולידריות עם עמיתים למקצוע". מה המועצה מבקשת? שעיתונאי ישמור על חבריו וכאשר פוליטיקאי תוקף את כלי התקשורת או העיתונאי, העיתונאי יגן עליו. מה המועצה לא אומרת? שגוף תקשורת שמסרב לעשות את זה לא יחשב כ"עיתונאות" אלא כ"תעמולה". כלומר, גוף תקשורת הוא רק מי שגוף תקשורת חושב שהוא גוף תקשורת. זה בסדר לנהל קמפיין לסגור גופי תקשורת כאלה ואחרים. היה ראוי שהמועצה גם תגיד "גוף שלא עומד בעקרונות א, ב, וג' אינו גוף תקשורת".
אבל נמשיך לנושא של "הפסקת ראיון". מה כאן המועצה אומרת? אם הפוליטיקאי משקר, תעצרו אותו. האם זה קורה? תרשו לי לשלוח לכם זר של פחפוחים. התקשורת לא רק שמציגה את אותם שקרים (כ"טענות") אלא משתמשת בהם כדי לקבל רייטינג. תסתכלו מה קרה עם הפרשה של זריקת האבן על חדשות 12: הכל נבנה עקב כך שאותו אדם "זעם" על טענות לא נכונות של פוליטיקאים שהודהדו בכלל אמצעי התקשרות על כך שהם חשפו פרשה שקרתה, אך לא הוציאה את צה"ל באור מחמיא. פוליטיקאים פרצו למחנה צבאי, וכלי תקשורת ציטטו את השקרים האלה תוך שהם "מציגים את כל הצדדים".
קל מאוד להבין למה. הרי, בסופו של דבר קליקים זה מכניס, ובלי קליקים אין איך לשלם על עיתונאות. אז מה המועצה מצפה? שלא יביאו לאולפן יותר שקרנים?
ומכאן למה שחסר בהמלצות, לקבוע שמי שלא עומד בהנחיות האלה לא יחשב עיתונאי ולא יזכה להגנות של עיתונאי בחוק, שיוטלו עליו סנקציות חברתיות ומנהליות. למה? כי בעצם היום כל אידיוט עם ערוץ טלגרם הוא "עיתונאי", וכל אחד כזה יכול לטעון שמפלים אותו. אם מוציטים אדם ש"רק שואל שאלות" כשברור שהשאלות הן הדרך להפיץ שקרים, מקבוצת הWhatsApp של ההודעות לעיתונת של מפלגה מסוימת, האם כל החברים צריכים לצאת? לא. אבל מה קורה כשמדובר על אדם ששואל את המשרד להגנת הסביבה שאלות קשות על חוסר התפקוד?
רק צריך לשים לב עם כל הכבוד, שתקנון או תקנונים מן הסוג הזה ( כמו אתיקה עיתונאית וכדומה) יש להם משמעות. גם אם לא ממש מחייבת תמיד. הם מייצרים מה שנקרא נורמות רכות. וזה מהווה מודל התיחסות. גם שופטים למשל, מזכירים את האתיקה העיתונאית בקייסים רלבנטיים ( למשל בקייסים הנוגעים ללשון הרע, ועיתונות אחראית מה שנקרא).
פה למשל, רצ"ב לינק, עיתונות אחראית בעליון וכדומה, מוזכרים עניינים הנוגעים לאתיקה עיתונאית, על פי מועצת העיתונות. פסק דין בענין לשון הרע:
https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts/20/570/065/o08&fileName=20065570.O08&type=4
תודה
אגב, רצ"צ לינק, לערעור של ניסים ואטורי בעליון ( לשון הרע, עלו פה פוסטים לאחרונה) :
https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=NetVerdicts/2026/8/12/2026-3-65005-2-2&fileName=15fc10789e3e44a29d3aa4fc93b8afd5&type=4