« סיפור לפני השינה\זיון קל | Main | ברחתי אל הסמים הקשים »

November 15, 1997

כאב\מציאות נזילה

4.1 כאב\מציאות נזילה

המציאות בורחת ממני, לאט לאט כמו דמעות, כשאני מחזיק את עצמי מלבכות, הזמן עובר פה כל כך מהר, ושם כל כך לאט, כמו בכלא, רק שבכלא יש סיבה להמצאות שלך שם, פה אין, הכל לחינם, הכל כדי שתשתנה, למוטט את מערכת הערכים שלך ולבנות אותה מחדש, אבל יש אנשים שהמציאות קורסת תחתם, ולא נשאר כלום, זה כאילו הם נופלים אל תוך נהר, והזרם חזק מדי, הם צריכים כלים לזרום עם הזרם, או סירה, או מצוף, כל דבר שיועיל, כי הזרם חזק ואני טובע, בלי שום סיכוי להמשיך, ככה זה התחיל בעצם,זה כאילו שאם אין לך את הכלים אתה תעדיף לצאת כי הכלים זה בעצם רוב היותך, המציאות שלך קרסה, החברה שלך בת 15, וזה לא מפריע לך כי לחברים שלך יש חברות יותר קטנות, לא מפריע לך ללכת לקב"ן שזה בדיוק כמו פסיכולוג, ואפילו פעמיים בשבוע, לא מפריע לך לקום כל בוקר בחמש עם משהו ארוך ושחור בין הרגלים, שגם בדרך כלל הוא קר, לא מפריע לך שמעירים אותך בצעקות, ללכת לכל מקום בידיעה שבידיך הכח לקחת מאנשים חיים, לזרוע כאב והרס בכל מקום שאתה הולך, לא בא לך לפעמים לחזור לחדר המרופד? כדי שתוכל להשתגע קצת, להתפרק, להשתגע, לקחת שמונה פרוזאקים רק כדי שתצא מהדכאון הזה, מהכאב המתמשך והסבל שאופף אותך, כשהבסיס בשבילך מתחיל להראות כמו בית, ואתה מרגיש שלא אכפת לך כבר מלעשות שבתות, למרות שאמרת שחברה שלך תתאבד אם היא לא תראה אותך, רק כדי לצאת…, אז מה אם אתה מסתדר בבסיס אם אנשים, וחלק מהם ישארו חברים שלך, אז מה?, כי גם בכל בסיס יש את ה"רעים", אבל הם טיפשים, כי אחרת הם היו הולכים בדרך הטוב, והחכמים תמיד ילכו בדרכי, אסור אף פעם לשכוח שאני אלוהים, אלוהים בעצמו, שומר העולם מרוע, ומגן על החלשים, תמיד מלמד את הטפשים, אבל שונא טיפשות בעצמו, אבל נורא אוהב לעזור לאנשים, זה ה"תחביב" הכי גדול שלי, והזבל הכי נעים, כי אתמול לקבל ביסים היה יותר טוב מכל אורגזמה שקיבלתי בחיי, ועדיין אבל עדיין זה לא היה כמו לעזור, כי תמיד כשאנשים היו באים אלי לקבל עזרה, מוצא, דרך הם היו יודעים שיש תמיד פתרון, תמיד צריך מישהו מהצד שינחה אותם, כי אפילו אני, אלוהים, צריך לפעמיים הנחייה, בשביל זה יש את אלה שהולכים לצידי, הם לא אלוהים, הם גם יודעים שאני אלוהים, אבל הם עוזרים לי בבניה של העולם, בהקמת יסודות לתרבות עליונה, בלי ערכים טפשיים וחומריים, רק עם כאב, רק עם כאב, כדי שכשהכאב ילך ישארו רק אני ואתה, לבד, מבינים יותר, ולא פוחדים מהמציאות, כי היא לא תקרס יותר, האימפריה שתיוצר אחרי כן תהיה פי מיליון יותר חזקה מכל תרבות עד כה, כי היא תהיה מבוססת על אל אחד, שקיים וחי, וגם הוא לא כל יכול, כי אף אחד לא.

נכתב על ידי jk ביום\שעה November 15, 1997 01:27 AM