« נעלי הבית | Main | זר, ואם זר לא מדברים »

June 01, 1998

טרוטוש

11.1 טרוטוש

היא התעקשה לשון על הרצפה, אש מה אם היו 4 מיטות בחדר, הרצפה מספיק נוחה לה, כמו איזו כלבה מסכנה ופגועה, נשכבה לה לאט, והתכסתה בשמיכה הוורודה, לא הבנתי מה כל כך מיוחד בה, מה גורם לבן אדם להקשר לשמיכה, ועוד כזו, מהשמיכות שצמודות אלייך מגיל ארבע, וכבר כמעט מריחות כמוך, סופגות את כל מה שעבר עלייך, הלילות הקרים, לילות הקייץ שבהם הזעת, כל החלומות הרטובים והלילות שקמת עם זיעה קרה מסיוט, הסיוט הכי גרוע שלי היה להיפרד ממנה, לא חשבתי אף פעם על איך אני אגיד לה את זה, זה תמיד נראה הרבה יותר קל מאייך שזה היה, זה אחד הדברים שהכי קשה לי להוציא מהפה, זה הדבר הכי מפחיד שיש, אני לא יודע להפסיק, אני לא. אז החלטתי לשים לזה קץ, אני אחכה עד שהיא תרדם ואקח את המחט, אני אזריק לעצמי דם שלה, כל לה יש O+ ולי יש A+ ואני אמות מהרעלת דם, ואף אחד לא ידע, רק אני אמות ואפטר מהבעיה שלי. וכיום, שלוש שנים אחרי הרגע, אני לא יודע האם עשיתי את הדבר הנכון, היכול להיות שהייתי צריך להגיד לה ולא לפגוע בה כך, כי הרי כיום היא לא יודעת למה נפרדנו, היא חושבת שסתם, ולא כי אני לא הייתי ישר, ואולי לא הייתי ישר רק כי לא אהבתי, ואולי לא אהבתי כי זו הייתה התקופה, אבל בכל מקרה, בפעם הבאה שארחף לי ברחובות תל-אביב ואראה אותה, ולמרות שאין לי שום רגש כלפיה, אשוק לה לשלום ואגיד לה את האמת, רק כי באמת יש קסם מיוחד, ובשקר, יש רק חמלה למשוקר, לזה שאינו יודע מה באמת עבר, ועכשיו, אחרי שעברתי את שני צידי המחט, אני יודע איך זה מרגיש, ואני אפצה, אני אשנה, וטרוטוש, היא בכלל לא קשורה, היא פשוט היתה זו שעזרה לי להחליט בתקופה ההיא, היא זו שראיתי ואמרתי, לעזאזל אני לא באמת אוהב, ראיתי איך לא אוהבים ולמדתי לא לאהוב, שבד"כ נשמע קל אבל במקרה שלי היה זה יותר קשה מלאהוב. יותר קשה אבל יותר טוב. אז בדיעבד, ארבע שנים אחרי שהכרתי אותה, אני מצטער ואני מקווה שתסלחי.

נכתב על ידי jk ביום\שעה June 1, 1998 01:52 AM