יִבּוּש הוא ההפך מרוויה. מצב בו בעצם אתה מאבד את הלי-בי-דו שלך, מצב שבו (בוא) אתה בוחר\נבחר לוותר על נוזל החיים וסובל. אין כל הנאה ביבוש, בניגוד לסְבָלִּים אחרים; אלא רק סבל פשוט. היבוש הוא אחר מכל מצב אחר. כשאתה מיובש אתה סובל, אבל היבוש הוא לא מצב, הוא תהליך. הוא מתחיל בגירוי של מערכת העיכול שלך, בדומה ללעיסת מסטיק, שמפתחת צמא (חִיכָּיוֹן) או כל ציפיה אחרת לרוויה (רֵבִיָה) שתוביל למשהו מעניין ופרודקטיבי

אבל היבוש הוא אחר. אתה מיובש ולא מתייבש. היובש הוא משהו בפנים, משהו שמעמיק אותך. אתה גם לא יכול להאשים איש ביבוש. הוא לא עשה דבר אבנורמי אלא רק פעל לפי קוד מצפונו.

well,

בכלל, יכול להיות שהעניין הוא שונה לגמרי; יכול להיות שהיבוש הוא תהליך אישי שנובע מלא מעט חרטות על דברים שכן נעשו.
בכל מקרה. אני לא יודע איך לומר זאת במילים או בכלל במעשים. אבל כנראה שהייבוש שאני עברתי לאחרונה לא אחת הוא מחיר שאני צריך לשלם על חיי הרווקות (מבחירה) שלי. אולי אני צריך להפסיק להתייבש ולהתחיל לייבש. זה כנראה עוזר יותר.

בעצם, מה כבר יכול לקרות? אני עובר לעיר החטאים, אני אתחיל להתייבש יותר ויותר עד שאגיע לסוף.

ואולי במובן אחר אני אייבש. אולי? אני תמיד שואל את עצמי את השאלה הזו, למה אני בעצם לא מייבש?

אני לא נתפס מספיק כאיום, כנראה, אולי אני צריך לעבור תהליך שיגרום לי להיות מאיים

אולי אני צריך להתחיל עם הרוויה שתוביל לרוויה. אולי אני צריך לעשות משהו שונה; ואולי אני צריך להפסיק לכתוב בבלוג ולהתחיל לצאת את העולם?

משפט סיני עתיק דאג להוציא להורג את כל המתנגדים אליו.