« מלחמת מים II | Main | סתם פוסט »
July 04, 2005
פורנוגרפיה לאומנית
תמצאו את זה בבלוג החדש (מוביל לדף חיפוש)אז נתחיל מהתחלה; ביום רביעי נערך טקס הסיום של תלמידי מועדון הנוער שאני מתנדב בו. בסוף המסיבה בא אלי אחד מחברי הסניף המפלגתי שלי ושאל בגיחוך קל: "תגיד, אני ואישתי רוצים סרטים כחולים, אתה תוכל להביא לנו?". לאחר שעיכלתי את דבריו והבנתי שהוא אינו מעריך כי אני הסוחר העיקרי בשוק הפורנוגרפיה ברמת השרון, הבנתי שהוא מעוניין בסרטי בד בצבע כחול על מנת שיוכל להצמידם לרכבו ולהזדהות עם המאבק בעד ההתנתקות.
עד אז אפילו לא חשבתי לקשור סרט כחול לרכבי. היו לי מספר השגות עם המהלך. ראשית, כחול (ולבן, לפי החלטת "מטה הרוב") הינם צבעי הלאום, ועל ידי שימוש בצבעים אלו אנו מרחיקים מאיתנו את מתנגדי ההתנתקות. במקום לאמץ אותם לחיכנו ולשכנעם למאבק לא אלים לחזרה לישראל שפויה אנו קובעים קביעה חד משמעית שלכתום אין מקום במדינת ישראל הדמוקרטית. על ידי שימוש באיקונים לאומיים אנו מוציאים אף את הפן הממלכתי של צבעי הלאום ועלולים להתדרדר למצב בו זילות של צבעים אלו מכיוון הקבוצות המתנגדות יביאו לשריפת דגלים (או אולי רק לשריפת סרטים בצבעי הלאום). איננו מוכנים למצב כזה. מהכיוון ההפוך והלא לאומני, אני חושש שעל ידי שימוש בצבע הכחול-לבן יהיה קשה לחברינו הפלשתינאים אזרחי ישראל להזדהות עם מאבקינו למען ההתנתקות.
שנית, השימוש בסרט הקשור לרכב (או לתיק) הינו אימוץ של שיח המתנכלים. הם עיצבו את דרך המאבק, הם קבעו את זירת הלחימה: הכבישים. הם אלו שבחרו להציב מחסומי דרכים שמונעים מאיתנו לנוע במדינה ומנגד צה"ל החליט לסגור את רצועת עזה (ולהפסיק את הזכות הדמוקרטית לדעת על ידי מניעת כניסתם של עיתונאים). הם אלו שבחרו את השימוש בקשירת סרטים לרכב, ו"מטה הרוב" החליט להשיב בסרטים גם כן. הם אלו שבחרו להתחיל בלינץ' כנגד אוכלוסיה פלשתינית, ולאחר שראו כי טוב המשיכו בלינץ' כנגד אוכלוסיה ישראלית. משטר הטרור שלהם לא דורש שאנו נגיב בטרור גם כן. הכניסה לשיח כשיחם של המתנכלים הינו פסול, אנו מאמצים פעילות נפסדת.
לפני שאגיע לסיבה השלישית, אעיר שכן קשרתי סרט כחול-לבן לרכבי ביום שישי האחרון, לאחר שחילקתי סרטים אלו בצומת וראיתי כיצד הם משפיעים על המוראל לטובת ההתנתקות, והחלטתי שחרף כל ההסתייגויות עדיין התועלת גדולה מהנזק. אולם, אמש, כשחניתי את רכבי בבית חברי, גיליתי לתדהמתי שלאחר ששבתי אליו נתלש הסרט הכחול-לבן מרכבי. וזו רק ההתחלה; חברים רבים מספרים לי שהם חוששים לקשור סרטים אלו כיוון שהם חוששים מהתנכלויות של מתנגדי ההתנתקות לרכושם. לכן, החלטתי לכתוב מילים אלו ולהסביר את עמדתי בנוגע למאבק למען ההתנתקות.
שלישית, ברור שה"לאו" חזק מה"הן" בכוחו ההתנגדותי, ברור שאנשים שנמצאים תחת איום ינסו תמיד להלחם בצורה חזקה יותר מאשר אלו שלא חיים תחת איום. ולכן, המתנכלים, כמו הפלשתינאים פותחים במאבק אלים להפסקת השלטון הישראלי על השטחים. האינתיפאדה היהודית הזו, מהווה מאבק אלים לשחרור השטחים המוחזקים בתפיסה לוחמתית משלטון ישראל. מדובר על מאבק זהה למאבק הפלשתיני. באם ישראל תסוג מהשטחים המוחזקים בתפיסה לוחמתית, יוותרו שם מהגרים יהודים ואוכלוסיה אזרחית שימצאו עצמם במאבק על הגדרה לאומית ועצמאות. לנו, כמדינה דמוקרטית, אין ריבונות על מעשיהם של אזרחים מחוץ לשטח שיפוטנו.
אין אנו אלו שצריכים לכפות על ההגירה ('עליה') של המתנכלים חזרה לישראל, ואולי עדיף שלא נעשה כן. המתנכלים הראו לנו לאחרונה שכשם שהם הצליחו ב40 השנים האחרונות להפוך את צה"ל מצבא מוסרי יחסית (עם הסתייגויות קלות) לצבא מדורדר שלא בוחל בהרג אזרחים, את שצה"ל עשה לפלשתינאים הם רוצים שיעשה גם לנו האזרחים.
אני לא מעוניין במלחמת אחים. מצד שני, מי שמרים עליי יד וקורא לי לכבוש ולהפעיל אלימות כלפי אוכלוסיה אזרחית אחרת אינו אחי. אני לא מעוניין במוות עקוב מדם של אוכלוסיה אזרחית, לא בישראל ולא בפלשתין. אני לא מעוניין בקבוצות קטנות שמטילות אימה עליי ועל חבריי.
ההתנתקות רעה לישראל. היא רעה כי היא לא מביאה שלום אלא רק הפרדה. אולי, אולם, ההפרדה היא הדרך לשלום.
נכתב על ידי jk ביום\שעה July 4, 2005 10:52 AM
Comments
נמרוד ברנע |
למרות השיפור בניסוח והבחירה בטקסט יותר מהוגן עם נגיעות אקדמיות [שיפור משמעותי מהסגנון הקדם סיום לימודים-מכון כהן שלך], אני מסתייג מהטקסט כמעט לחלוטין. 1. התפיסה של "מי שלא קופץ כתום", ההתנכרות למתנחלים ולא לקרוא להם לשוב לישראל ולחבקם, זהו האינטרס האמיתי של השמאל. הדמוניזציה של המתנחלים, דבר ששלום עכשיו, גוש שלום ורבים מהח"כים שלנו ניסו לעשות במשך שנים בצורות רציונליות - דוח"ות בצלם, נתונים על גניבת כספים, קריאה לשינוי סדר העדיפויות והפגנות - הצליחו לעשות המתנחלים בזמן ששרון מסובב אותם על האצבע, במחי יד. הרי במשך שנים על גבי שנים המתנחלים עשקו, גזלו ופגעו באזרחי ישראל - מתי האזרחים הבינו זאת? כשהמתנחלים התחילו לנהוג באלימות כלפיהם. הדמוניזציה נגד המתנחלים, וההבנה שההתנחלויות הן סרטן בגב האומה, היא הדרך המוצלחת להכשיר ולסלול את הדרך לפינוי התנחלויות, זוהי ה"התנחלות בלבבות" האמיתית. כאשר האזרחים יבינו, או יותר נכון ירגישו, שהמתנחלים הם לא החלוצים החדשים – וכולנו זוכרים את משפטי ההמון הלא מודע פוליטית 'הם מגנים עליך בתל-אביב' – נוכל לנטוע עוד יתד במסע אל השלום. מחכה לנו קיץ חם, קיץ לוהט, כמה חבל שהשמאל עסוק בלחטט לעצמו בפופיק ולשבת בבית ולהתבכיין ברגע הנפלא הזה. תוכניות ההתנתקות – יוצאים מעזה. קיץ 2005 – הנה זה בא. |
יהונתן |
קודם כל, תודה על ההשקעה בכתיבת הטוקבק הארוך במיוחד הזה. אני לא מאמין שהשקעת כל כך הרבה. חוצמזה, לגבי 4. אני התכוונתי לערביי ישראל. אבל לא משנה, באמת יש את ביילין וזכי בשביל זה. |