לפני כשבוע פורסם תזכיר חוק מסחר אלקטרוני התשס"ה-2005. תזכיר חוק הינו בעצם טיוטא שנועדה להראות את עמדתו הכללית של משרד המשפטים בעניין ולאפשר לציבור לחוות דעתו ולהשפיע על הליך החקיקה. חוק מסחר אלקטרוני שיחקק כנראה רק בכנסת הבאה יביא מהפך מעשי ולא רק חוקי. מעתה כנראה יהיה אפשר לשגר מסמכים באמצעות מסר אלקטרוני (סעיף 3 לתזכיר החוק) וניתן יהיה לכרות חוזים מסוימים באמצעים אלקטרוניים (פרק ג' לחוק). אולם, ברצוני להציג בעיה אחרת - סעיף 15 לאותו תזכיר החוק כותרתו חובת סודיות וגילוי פרטים. כעקרון, החוק נועד לפטור את ספקי השירות מאחריות בנזיקין על פרסומים שנעשים דרך האינטרנט באמצעותם, שכן הם "צינור טיפש" והם מחויבים להסיר פרסומים מסוימים רק לאחר דיווח. אולם, סעיף 15 שתחילתו היא "לא יגלה ספק שירותי אירוח או ספק שירותי גישה כל פרט שיש בו כדי לזהות מחבר מידע, אלא אם הסכים לכך המחבר במפורש ובכתב או אם נדרש לכך לפי הוראות כל דין." הינו מסוייג: "או אם נדרש לכך לפי הוראות כל דין" מאפשרות פתאום לפגוע בפרטיותו של הגולש. סעיפים 15(ב)-(ד) מאפשרים לבית המשפט להתיר פגיעה בפרטיות הגולשים ופרסום פרטיהם במקרים שאלו חשודים בביצוע עבירה או עוולה.

הרשת, שעד כה הקנתה לגולשיה מעטה של אנונימיות תאבד את יופיה ברגע שערוותו של הפרט תהא חשופה בשנית. הרשת לאחר חוק מסחר אלקטרוני תחשוף תביעות ישירות כנגד משתפי קבצים - שכן אלו יחשפו על ידי בית המשפט עקב חשש ממשי לביצוע עוולה; אין בכך כדי להכשיר את שיתוף הקבצים הלא חוקי, אולם - פעילות עבריינית זו הינה ספחת קטנה ליתרונות הרבים שטומנת בחיכה הטכנולוגיה. אותם יתרונות שיעלמו כלא היו לאחר שהגולשים יפחדו מלהציג עצמם ברשת.

רק לפני מספר חודשים שמענו כי חברת יאהו! הבינלאומית נכנעה לתכתיבי הממשל הקומוניסטי בסין ואפשרה חשיפת פרטי עיתונאי על מנת להעמידו לדין; ומה היה פשעו של אותו עיתונאי? אותו עיתונאי נידון ל-10 שנים בכלא לאחר שחשף התכתבויות של השלטון עם רשויות התקשורת בסין.

האם ה"רשות הרביעית", המבקרת, תוכל לעשות את תפקידה נאמנה ללא אנונימיות? הרי הן רשויות אכיפת החוק והן התאגידים הגדולים מספקים מלשינונים אנונימיים בהם ניתן לשמור על החוק באמצעות האינטרנט - על ידי הלשנה על פושעים כלכליים ועל גנבי תכנה. האם אלו יחשפו על ידי מי שנפגע מהלשנות אלו? כמדומני שהתשובה תהא שלילית.

בארצות הברית המעקב אחרי האזרחים הגולשים באינטרנט נעשה באמצעות חוק הפטריוטיות, אותו חוק שמסמיך את המדינה לעשות ככל שהיא יכולה בכדי להלחם בטרוריזם (ועל מניעי חוק זה אדון בפעם אחרת), ואף בזכות חוק זה הצליחה היא להכניס כמות לא מבוטלת של אייטמים לאתרם של עיתונאים ללא גבולות; כל אזרח שיודע שהינו תחת מעקב יפעל בצורה שונה ולא ירגיש חפשי.

מה שיתחיל היום עם "חשש של ממש לביצועה של עבירה או עוולה" יתקדם לא לאט במיוחד לבגידה בבני\בנות זוג, ל"תקיפה מילולית" ואף להוצאת לשון הרע. והרי, האינטרנט, בזכות האנונימיות שלו מאפשר מתן יתר חופש ביטוי, ואף לעיתים תוך פגיעה חלקית באחר, על מנת להשיג את הטוב הגדול יותר - את הקדמה.

היופי של הרשת, לדעתי, הוא חוסר המשטור שבה וחוסר הרצון של הפרטים להתגלות. אותו יופי יהא זה שיגרום לכך שגולשים יצליחו לשמור על אלמונימיותם למרות החוק. אותו חוק לא חל, כמובן, מחוץ לגבולות מדינת ישראל, ולשם תועבר הפעילות - שהרי באם שרת מסוים מאוחסן מחוץ למדינה, יהא זה קשה להשיג עבורו צו; ושרתי פרוקסי אנונימיים לא חסרים בימינו. אם יש דבר אחד שלמדנו מהאינטרנט הוא שאם יש רצון ישנה דרך.

בתקווה שסעיף 15 לא יהא חלק מספר החוקים שלנו אני מסיים את דבריי להיום