הלוואי והייתי יכול לדבר על הכל, הלוואי והייתי מספיק נחוש כדי לכתוב על זה, אבל בינתיים אני כותב ברמזים, מקווה שיום אחד הקוראים יבינו רטרואקטיבית את העשן שפוזר שמנע מהם לראות. המובן מאילו כבר כאן, מה שלא עוד לא. בכל מקרה, לא היה לי יום קל היום. חוץ מעשרות מיילים מחברי מפלגה שהצרו על עזיבתי וכמה שיחות טלפון ממקורבים וח"כים התעסקתי בכמה שאלות משפטיות סבוכות. למדתי יחסית הרבה היום, והיום עוד צעיר.

הרכב עדיין במוסך, אני לא מאמין שהוא שם. אבל התווכחתי היום עם המוסך מספיק עד שהם שלחו רכב חליפי. מכאן מתחיל סיפור מעניין ששווה להחזיק בלוג רק בשבילו... התקשרה אלי "אתי" מאוויס וביקשה מספר פרטים על מנת לשחרר לי את הרכב (שהמוסך משלם עבורו) ובין היתר בקשה היא את מספר כרטיס האשראי שלי. סירבתי בתחילה. היא אמרה שלא ניתן לשלוח לי את הרכב למשרד ללא כרטיס אשראי; אחרי לא מעט ויכוחים הגענו להסכמה שהיא תשלח לי נהג עם חוזה, אני אעבור על החוזה ואם הוא לא מוצא חן בעיני היא תבטל את הרישום של כרטיס האשראי שלי.

השעה היתה 17:15, הרכב הגיע עם נהג, ואני מתחיל לקרוא את החוזה. פונט 6, צבע אפור בהיר קרוב במיוחד לצבע הדף, ועמוד A3 מלא. הנהג, שלא הבין מה אני עושה, שאל אותי מה אני עושה, והסברתי לו שאני קורא את החוזה. סעיף 5 של החוזה אסר עליי להכנס עם הרכב לאיזורי מלחמה, מהומות או המולה אזרחית, ואני תוהה האם מורשה, שאני מלמד בה, נחשבת כך? סעיף אחר בחוזה חייב אותי לנהוג רק בהתאם לחוק, זכרו סעיף זה טוב טוב.

לאחר כמחצית השעה וכאב עיניים קל, עברנו להסתכל על הפגמים ברכב כדי לבחון אותו בטרם אשכירו. זה פחות רלוונטי עד שהגיעה שאלתי: "והיכן האפוד הזוהר?". נענתי כי אין אפוד ברכב. הודעתי שאני מסרב לקחת את הרכב שכן נהיגה ללא האפוד מהווה הפרה של תנאי החוזה שלי ולכן אני לא מכוסה. הנהג לקח על עצמו את האחריות ללכת ולהביא אפוד מהחברה. אני ממש קרציה מגעילה לפעמים, אבל המוסך כל כך עצבנו אותי שהייתי צריך דמות אב להתעלל בה (ואולי אני קורא יותר מדי דלז).

אני אשמח אם חלק ממאות, אם לא אלפי, הקוראים של הבלוג יתגייסו ויעזרו לי בבחירות. יש משימות חשובות ואנשים להכניס לכנסת, אגב.

בינתיים, אני זז לכתוב קצת עבודה. יש לי את סוף השבוע לנסח את העבודה במשפט וכלכלה ולהתחיל ללמוד לבחינה.