לא בקלות אני מקליד מילים אלו, לא בקלות קל להתנתק מהשקעה של שנים. צריך אבל לדעת מתי למזער נזקים ומתי להציל את עצמך כשהספינה טובעת, במיוחד כשקפטן הספינה מנווט אותה ליעד שהוא שונה ממחוז חפצך. בדצמבר 2003 החלה בישראל מהפכה חשיבתית; עד ליום ההוא, האחד בדצמבר 2003 שרו רוב אזרחי ישראל בהרגשה שאין פרטנר ושהסכסוך הישראל-פלשתיני לא יגמר לעולם. באותו יום, הראשון לדצמבר היתה לי הזכות לצפות במחזה מרהיב, בכירי הפוליטיקאים בישראל, יחד עם משלחת פלשתינית מכובדת התקבצו להם באולם מאובטח היטב בז'נבה בשוויץ, האפשרות לשלום הגיעה. יוזמת ז'נבה היתה תקווה חדשה לישראל שאפשרה למיליוני אנשים בין הירדן לים לחלום על שלום. החלום היה על עתיד ורוד בו "ירווה לו משפע, מאושר, בן ערב, בן נצרת ובני".

התרוממות הרוח שליוותה את יוזמת ז'נבה אפשרה למפלגת מרצ לסיים את האיחוד עם תנועת שחר ולהקים את מפלגת יחד. מפלגת יחד כוננה בתחילת שנת 2004 ולראשותה נבחר נביא השלום, דר' יוסי ביילין. המפלגה החדשה עשתה ככל יכולתה לקדם את השלום: ארגנה כנסים, יצאה לרחובות, הפגישה בין ישראלים לפלשתינאים ואף שינתה את סדר היום. אולם, למצער, לא היתה מפלגה זו קובעת המדיניות אם כי אדם אחר, ראש הממשלה אריאל שרון. אותו ראש ממשלה בחר בדרך אחרת, שאינה דרך ההסכם - ההתנתקות. אותה התנתקות היתה הרעה הפחותה מהכיבוש והספיקה בדיוק לישראלים, היא סיפקה להם תירוץ למה לא לשאוף לשלום.

במקביל, ובחסות ההתנתקות המשיכה הממשלה בעוולותיה: תקציב למלחמה בעניים, מעצרים מנהליים, זיהום הסביבה, חיסולים, המשכת ההתנחלויות באיזור מעלה אדומים ובמתתיהו מזרח, אלימות כנגד מפגינים בבילעין וסלילת כביש חוצה ישראל. על כל אלו יחד, שהפכה בינתיים בחזרה למרצ, הבליגה. מרצ הלוחמנית עם סדר היום הברור - "האדם במרכז" הפכה למפלגת ז'נבה, וגרוע מכן, לעושי דברו של שרון. מרצ האימתנית, שעשתה יותר משדיברה, שליוותה את מאבקי הנכים, מאבקי הפועלים ומאבקיהם של אלו שלא מסוגלים לזעוק שכחה מהחברה הישראלית ועברה להתעסקות בסכסוך הישראלי פלשתיני.

אותה מורשת, אותה רצינו להנחיל, שללא הפסקת הכיבוש לא תשוקם החברה הישראלית, שבתה אותנו ולא איפשרה למרצ לצאת למען אלו שהממשלה והמדינה תקפה. אותם תושבי ואזרחי ישראל נאלצו לעמוד דום ולהמתין עד תום ההתנתקות, עד אישור התקציב, עד שיעבור זעם, עד שמרצ תפסיק לדבר על הסכסוך הישראלי-פלשתיני ותתחיל לדבר על החברה הישראלית.

אך אותם אוהדים לא יכלו לעשות כן. אותם פועלים שרואים כיצד מרצ, בשם ההתנתקות, תומכת בתקציב שמונע מהם את הפרנסה בכבוד; אותם מהגרים שבאו לישראל להשתלב בחברה הישראלית ולא מסוגלים להכניס את ידם בה נאלצו להתמודד עם השפלה ואי התאמה של המערכת. אותם שונים בחברה, שמרצ דגלה בשוויונם כל חייה, חזרו להיות אזרחים סוג ב' הסופגים כדורים ואף סופגים פיגועים מהימין הקיצוני.

לצערי הרב, מרצ של שנת 2006 אינה מדברת עוד על מאבקים אלו - היא נושאת דגל אחד ודגל אחד בלבד. הסכסוך הישראלי-פלשתיני אינו חשוב עבורי באותה המידה שחשוב לי לשקם את החברה הישראלית. חשוב לי לסיים את הסכסוך כי סכסוך מדיני-לאומי הוא דבר שאינו חלק ממשנתי, ואני מאמין שזכותו של כל אדם לחיות בתנאים הומניים ולא תחת משטר צבאי. אני מאמין שזכותו של כל אדם ללכת חופשי ברחוב, בין אם הוא בשכם או בתל-אביב. אני מאמין שאין מקום לכפות על אדם את רצון הרוב אלא אם הוא מזיק לאחרים בצורה בלתי סבירה. אני מאמין שמנהל תקין ושקיפות אמיתית היא דבר חשוב.

על כל הדברים האלו מרצ דיברה, אבל לא עשתה.

מצעה של מרצ הוא מהמצעים הנפלאים בעולם, סינתזה מושלמת בין ליברליזם לסוציאליזם. פיה ולבה שווים, אך לא כך ידיה.

בשנתיים האחרונות ניסיתי להשפיע על מרצ להעלות לסדר היום נושאים אחרים מהנושא המדיני. בכל פעם שניסינו לקדם יוזמה שאינה מדינית לא זכינו, לצערי, לאותה תמיכה שזוכה לה האג'נדה המדינית. בכל פעם שיצאנו למען מנהל תקין ושקיפות, אף אם הדבר רק היה בתוך המפלגה, נאלמה המפלגה ולא הסכימה לאפשר לנו במה פוליטית.

בלב קשה אני עוזב. לא את הבית, כי הבית חרב, לא את הספינה, כי היא טובעת, אלא את החברים שנותרים במפלגה. אותם אנשים נפלאים עם ברק בעיניים ממשיכים לעשות נפלאות בתחומים אשר מספקים אותם. לצערי, איני מוצא כל מקום במרצ לנושאים החשובים לי, ולחברה הישראלית, באמת.

אני עוזב למקום בו אני אוכל לממש את החזון שלי, בו אדם לא יפחד ללכת ברחוב - בין אם הוא עובד זר, פעיל פוליטי או ילד בדרכו לבית הספר, בו אדם ירגיש דמוקרט, מעצב סדר-יום אמיתי, בו יש לו את החופש לבחור את עתידו.

החל מיום זה, ה-24.01.2006 איני חבר מרצ יותר, אני מתפטר ממוסדותיה ומתפקידי הנגזרים. איני מעוניין לקבל כל תכתובת מהמפלגה ולא מגופים אשר להם מרצ מסרה את פרטי. איני מעוניין לקחת חלק בפעילותיה. אשמח לראות את חבריה עוזבים עמי, אל מקום בו יוכלו להשפיע, אל מקום בו סדר היום הוא מלא ולא חד-נושאי.

יהונתן קלינגר.

** מכתב זה הינו העתק מכתבי לירון שור שנשלח היום המכריז על התפטרותי ממרצ.