אני מסתובב עם מפלצת הפלדה העונה לשם יונדאי אקסנט כבר יומיים. אני לא מצליח לחנות את הרכב בשום מקום, אני לא מצליח לסוע איתו; אני אשאיר אותו בחניה למטה ולא אזיז אותו עד שאני אצטרך לצאת מגבולות תל-אביב הריבונית. איך לעזאזל מישהו אמור להתנייד או לרצות להתנייד ברכב פרטי בגודל כזה? אין כלל מקומות חניה ואין כלל דרכים לזוז. אני ויתרתי על היציאה היום בגלל חניה, אני ויתרתי על ההרצאה באוניברסיטת תל-אביב בגלל חניה, גם בחניונים אין חניה. צריך לעשות משהו.

הדבר הראשון שצריך זה להעביר כמה שיותר אנשים (ובצחוק: שהם לא אני) לתחבורה ציבורית. תחבורה יעילה שמביאה אותך מנקודה לנקודה ופתוחה 24 שעות. בלי תחבורה אמיתית אני לא אוכל לוותר על הרכב במאה אחוזים, ואני מאמין שלוותר על הרכב אומר גם לחסוך אלפי שקלים בשנה ואולקוס מוקדם בגיל 30 בגלל חלקים שממאנים להגיע מגרמניה.

תחבורה ציבורית בחינם גם תקטין את תאונות הדרכים ותמנע את הנהיגה בשכרות. אין עוד תירוצים לגבי המחיר המופקע של מונית הביתה או למרחק של תחנת האוטובוס מהבר ומהבית. חינם ויעיל.

חינם ויעיל, האם זה אפשרי? מאין יבוא הכסף? האם מוצדק להעלות מיסוי על רכבים ועל דלק בכדי לאפשר תחבורה ציבורית חינם (כן) או האם מוצדק להקטין את הפרשות המדינה לאבנ"ר או לקרנית בעקבות הורדת מספר תאונות הדרכים? (כן) האם נחסוך בעלויות סלילת כבישים ובעלויות אחזקתם? (כן) והאם אזרחי ישראל יהיו מוכנים לשלם יותר מס הכנסה בעבור הפריוילגיה הזו? (כנראה שלא)

יש כמה דרכים לעשות זאת. אפשר גם לחסום את תל-אביב לכניסת רכבים פרטיים, כמו לא מעט ערים בחו"ל. אפשר להעלות את מחירי החניה בתל-אביב (שכן לאחוזת החוף יש שליטה בשוק) ואפשר למנוע את הנסיעה על ידי שיפור נתיבי התחבורה הציבוריים. אני רוצה להצליח לצאת מהבית ב12 בלילה ולהגיע לפאב באוטובוס, וגם לחזור באוטובוס, כשאני יודע שכך אני מבטיח את מקומי בין החיים למחרת. אני מעדיף לעשות זאת על ללכת ברגל (חלופה הגיונית אך לא מועדפת), לנהוג שיכור (חלופה לא הגיונית) או לתת לחבר לנהוג (והוא לא שתה?).

אני הרבה זמן מנסה להעביר בראש את הנושא של תחבורה ציבורית יעילה ובחינם. אני מקווה שנצליח לשכנע את "הבחירה הדמוקרטית" להכניס את העניין לסדר היום בכנסת הקרובה. עכשיו כשאני לא במרצ פתאום נראה לי יותר קל לנסות לקדם את הרעיונות, אני מרגיש יותר יד חפשית בנושאים כאלו ואני מאמין שאם אני אבוא עם יוזמה מגובשת מספיק אני אוכל לקדם אותה. בינתיים אני שמח שמחר יש מסיבה ממש ממש קרוב, במרחק הליכה מהבית, ושאת רוב היום אני מעביר ברגל.