אפשר להרגע, עזה לא תהיה איראן, כותב אתר למהנט ברוגע. אולם הדאגה היא לא רק מהפיכתה של עזה לאיראן, אלא מהפיכתה של ישראל לאיראן. לא מדובר על "איראן" במובן של מעצמה גרעינית שמעוניינת להפיץ את משנתה התיאופוליטית בכל מקום אלא דווקא על משטר אפל וקר. ישראל מודל 2006 היא לא מקום חביב ונח למחיה, היא לא מקום בטוח והיא בטוח שלא שומרת על זכויות אדם.

בין הפריוילגיות של היום צפיתי בסרטו של ערן ורד, שטח צבאי סגור, הסרט מדגים עד כמה הצבא מתנהג בצורה בלתי הומנית  לתושבי השטחים ולישראלים שבאים להפגין עמם. פרט לסרט הזה יש לא מעט דוגמאות במשטרת ההגירה שמציגים את האבסורד. השאלה היא "האם אתה מרגיש יותר בטוח ללכת ברחוב כשאתה רואה שוטר מאשר כשאתה לא?" והתשובה לא ברורה. מכאן מתחילה הבעיה. בעיית חוסר האמון בשלטון. חוסר האמון מביא לפראנויה, הפראנויה מביאה לחקירות והחקירות לאלימות משטרתית.

אמרתי שיום יבוא ואני אסביר מהו בדיוק שלטון החוק. אני לא בטוח שרמת האלכוהול בדם שלי עכשיו היא זו שמצדיקה את ההסבר. היום באחת הישיבות עלתה לאוויר הטענה על חבר-כנסת מסוים ש"הוא ח"כ נהדר, הוא חוקק 50 חוקים בכנסת האחרונה", ואני אמרתי : "וכמה הוא ביטל?" זו בעצם השאלה. הרי לאדם מותר כל מה שלא נאסר עליו בחוק בעוד שלשלטון אסור כל מה שלא הותר לו בחוק במפורש, ולכן כל חוק הוא חוק רע כי הוא או (א) מפקיע מהאזרחים את החופש שלהם או (ב) מקנה למדינה סמכות (שגוררת כפיפות) של האזרחים. צריך לבטל כמה שיותר חוקים, כמה שיותר חוקים רעים כמובן ולא טובים, אבל צריך. זה הדבר הראשון שאני אעשה בכנסת. אני אוריד את שכר חברי הכנסת ואני אטפל בזה.