בתי ספר בארצות הברית החלו לעקוב אחרי חשבונות הMySpace של תלמידיהם. (ויה סלאשדוט), בתי הספר מודאגים מהתוכן במיספייס, וגם ישראל לא מקפחת כשנוצר עליהום תקשורתי על הרשתות החברתיות. אם רק ניקח את מה שנכתב בNRG הרשת החודש, אז נראה שבתחילה פורסמה ידיעה על כך שמיספייס מינתה קצין בטחון ראשי (11.04.2006), לאחר מכן כתבה על גל אירועים אלימים (עידוק: 30.04.2006), תובע כללי מבקש להחמיר את האכיפה (04.05.2006), הוציאו מדריך להתנהגות ברשתות חברתיות (16.05.2006), הוציאו את סיפורי הביזאר של מיספייס החוצה (22.05.2006), וסיפרו על הסכנות הגלומות בגלישה (23.05.2006), רק לבסוף סייגו את הכל, בטענה שכל החברה אלימה (זהירות:: ביקורת עצמית) (23.05.2006).

אולי לתקשורת יש אג'נדה מסוימת להציג את הרשתות החברתיות כמקומות מסוכנים ושצריך לחסום גישה אליהם מסיבות של בטחון הילדים, להראות שברשתות האלו דיש אלימות ותיעוד של פעילויות אלימות, עד שהמשטרה נדרשת להשתמש ברשתות למשטר את החברה, אולי הסיבה המוצדקת שלהם היא העובדה שהבלוגים משמשים גם כמקור נהדר לביקורת על מערכת מושחתת. תלמיד בן 17 עמד בפני השעיה (ויה סלאשדוט) כי השתמש בבלוג בכדי להטיח ביקורת בפני מוריו. הדמוקרטיזציה של הרשת, וקלות הפצת המידע ברשתות החברתיות, שמגיעה גם לרמה של בלוגים שמשפיעים ומשנים את המציאות, מקשה על בתי הספר שרגילים לממסד היררכי. עיתון 'הארץ' מציג היום כמה קל ללהקה להשיג חשיפה לה מעולם לא היתה זוכה באמצעות הרשתות האלו. כמו שמועברת המוסיקה, שמעבירה מסרים, כך גם עוברים מסרים את הגלוב ומקדמים רעיונות חדשים.

אם נחזור לרשת הסמנטית לרגע, שתי הפסקאות האחרונות באו להציג את הטוב, הרע והמכוער של הרשת הסמנטית. היא מאפשרת לאחזר את כל המידע על תלמיד, לעקוב אחריו, לרצוח אותו, להציג את מעשיו בפני גוף מפקח. מצד שני, היא מאפשרת לאנשים שעד היום לא החזיקו את עמדות הכח בחברה להתחיל להשפיע. אם נקח את שביתת התלמידים שאורגנה באינטרנט, וההצלחה לה היא זכתה, אם נראה את היכולת של תלמידים להשפיע, נבין שני דברים, ששזורים אחד בשני כה לעומק:

הראשון, הוא שמי שמתנגד לטכנולוגיות שמאפשרות לשתף מידע, ככל הנראה פוחד לאבד את בסיס הכח עליו הוא עומד כיום. השני: הוא שמי שעוסק בדמוניזציה של טכנולוגיות שוכח לעיתים שהאנשים דמוניים בעצמם, וללא כלים אלו, התועלת החברתית קטנה יותר.