« אבסורדום:: הנה אני בא | Main | פרק שמיני: מדרגות »
June 01, 2006
חייך, מעתיקים אותך
תמצאו את זה בבלוג החדש (מוביל לדף חיפוש)שש-מאות אלף כלי רכב עוברים בנתיבי איילון מדי יום ומרבית המכוניות נוסעות בו כחמש פעמים בשבוע. הסבירות היא שתראו את האיילון דוּד יותר מאשר שאתם רואים את חלק מחבריכם, ולכן חשוב שתכירו אותו. הידעתם למשל שהצבע האהוב על האיילון דוּד הוא כתום?
1. קרדיט
כמו האיילון דוּד, כמו יובל דרור, כולם מחפשים אחרי קרדיט, כך ראיתי אתמול חבר נשבר מחוסר אקרדטציה. יובל אומר ש:"עיתונאים עובדים בשביל שני דברים: כסף וקרדיט ולכן כאשר גוזלים ממך קרדיט אתה קצת מתרגז." אבל זה לא רק אצל עיתונאים. כולם מחפשים את הקרדיט, את התודה הציבורית, להראות לכולם שאתה שם. בלי הקרדיט אתה בעצם כלום.
כל שהאיילון דוּד רצה הוא עשר דקות בדודו טופז, זה ואשה בת 40 עד 60, קרדיט, לא כסף.
כל שהחבר רצה אתמול היה שיגידו את שמו, שיחייכו אליו כשהוא הולך. כל שהוא קיבל היתה כתף קרה מחבריו.
2. זכויות
אם נקח את המאמר שלי שפורסם אתמול בNRG, כשהוא לא נכתב עבור NRG, אלא לאתר. עצם העובדה שהאתר מגיש תכנים בCreative Commons מאפשרת לעורך של ערוץ מרכזי לקחת את הטקסט ולשלב אותו באתר. לבעל הערוץ יש יתרון עצום: הוא יכול לבחור מתוך מגוון של חומר ללא עלות. יש מיליון כותבים, מיליון צלמים, מיליון אנשים, שכל מה שהם מבקשים הוא שיקחו את החומר ויתנו קרדיט. הקרדיט, הלינק לאתר של הבלוגר מאתר גדול, שווה כל כך הרבה יותר מכסף, שהם מלכתחילה לא ביקשו על הטקסט.
3.בעיה
נכון, האתר ככל הנראה מרוויח כסף מהמאמר, ככל הנראה אנשים מקליקים על פרסומות והם מתעשרים ללא תשלום לכותב. אולם, קשה לבחון כמה הסכום ריאלי.
מצד שני, יכולה להיות בעיה כלשהי אם, נניח, חברת תקליטים גדולה ורשעה תקח את הקלטות השירים שלי שנמצאות באתר, תעטוף אותן יפה ותעלה אותן למכירה בחנויות תקליטים. האם אז אני אתאכזב? ככל הנראה כן. האם זה יהיה לא חוקי? לא בטוח. ולכן, אם אני באמת ארצה שלא יפיצו את הדיסק שלי, וגם אחשוב שהוא טוב מספיק להפצה, אז ככל הנראה אשחרר אותו לשימוש בלתי מסחרי בלבד. כדי שכולם יאזינו, אבל לא כולם יוכלו להפיץ אותו מחדש.
4. דילמה
זו ככל הנראה ההתלבטות של לא מעט בלוגרים שבוחרים לשנות את מהות זכויות היוצרים על האתר. האם לחלוק במידע ובכשרון עם כולם, או שאתה מעדיף להשאר אסוציאלי ואולי גם חסר קרדיט.
המוכשר שבמוזיקאים לא היה מצליח להגיע לשום מקום אמיתי לולא הצליח להשפיע על מוזיקאים אחרים, וההשפעה באה בגלל הקרדיט ולא בגלל המוזיקה. תרבות ההעתקה שאנו נחשפים לה כל יום, שכבר אי אפשר לזהות מה המקור, מה החיקוי ומה הפרודיה שלוקחת אותו לאקסנטריות, אותה תרבות דורשת את ההעתקה והחיקוי.
5. פסטיש
שוקי גלילי מנסה לתקצר את ספרו של לסיג בשני מאמרים איכותיים (אחד, שניים) הרפורמה שדרושה בזכויות היוצרים היא יותר מסתם שינוי מועדי ההתיישנות של הזכות, אלא דווקא הזכות לשימוש בה:
כמו שאמרה הסבתא של סנג'יב באחת התוכניות של משפחת קומאר (ההשראה לסדרה הכושלת "משפחת קמיצ'לי"): אצלנו בהודו "Copyright was the right to copy".
6.
קרדיט, לא כסף, הוא מה שזוכרים בסוף.
נכתב על ידי jk ביום\שעה June 1, 2006 09:40 AM
Trackback Pings
ניתן לשלוח טראבק כאן
Comments
|
מרק |
2. טכנולוגית אני לא בטוח עד כמה זה משנה הרישיון בו אתה משתמש כאשר התוכן חופשי לצפיה בכל דפדפן. באופן תיאורטי NRG יכלו להכניס את המאמר שלך, מתוך האתר שלך, לתוך FRAME בדף שלהם ולהשתמש בJAVASCRIPT בשביל לעצב אותו כמו מאמר NRG אחר ומאחר שהם לא מאכסנים את המאמר על השרת שלהם הרי שהם לא היו מפרים שום זכות יוצרים. 5א. שוקי עושה שירות רע ללסיג ולעמדות שלו. הוא פותח את המאמר בתנופה אך מהר מאוד גולש לקידום אג'נדה מאוד מסוימת. חבל שהוא לא מנסה להתמודד עם כל הטענות הנכונות יותר ופחות שהמגיבים העלו. 5ב. אבל זה בדיוק הענין. כאשר אני יוצר משהו (למשל את התגובה הזו) בררת המחדל היא שהיצירה שיכת לי ואני צריך להרשות העתקה שלה, או במילים אחרות לתת זכות להעתיק (copy right) |
|
אורן |
על 0 : אולי נתחיל בזה שנקרא לבחור המסכן בשמו: אהרון טרגן קוראים לו. בתור אחד ששהה איתו כמעט מדי ערב במהלך עשרה חודשים הגעיל לראות אותי איך עשו ממנו גימיק ועוד העזו לבקש תרומה עבור האתר. הקמתם אתר? תודה,יפה מאוד, אבל זו חוצפה לנסות להרוויח עוד כמה שקלים על הדרך על חשבון אהרון. הצחוקים, החמשירים והדגלים הם רק כיסוי למצב קשה הרבה יותר- אהרון נסחט והוכה פעמים רבות על ידי נרקומנים וזונות המסתובבים באיזור הבורסה, על הדירה המסכנה ששכר בעבר בסיוע ביטוח לאומי השתלטו לו עבריינים ואז חזר לרחוב. הסיפורים עוד רבים והיריעה קצרה. אם מישהו באמת רוצה לתרום לאהרון מוטב לו שיפנה למשרדי חטיבת הביטחון של הרכבת בתחנת רכבת מרכז עם בגדים,כסף או אוכל. שם כבר ידעו מה לעשות עם התרומה ולא יקחו מעשר. |
|
יהונתן |
לפי סדר חשיבות: אורן, אני אישית לא מכיר אותו, ואני מאמין שבן ודני עשו כמיטב יכולתם כדי לא להוציא אותו רע אלא דווקא לתת לו מחמאה. אני חושב שרק צריך לעזור לו להיות מאושר, שכן הוא באמת נראה אדם טוב, ובניגוד לקבצנים והומלסים אחרים, עושה רק טוב לאזרחים (כמו שהוא בעצמו אומר). |
|
יהונתן |
מרק, אני לא חושב שכשאתה יוצר משהו אתה מונע את הזכות מאחרים לשמוע אותו, להקריא את הספר לילדים בקול רם בביתך (וזו נחשבת הפרה כיום), להדפיס יותר מעמוד ממנו ביום או כל סייג אחר שמופיע אצל לסיג. לגבי שוקי, לדעתי הוא מצליח להעביר את העניין למרות שמדובר במדיה המונית. |
|
אורן |
את התגובה הראשונה שפכתי החוצה מיד לאחר שנכנסתי לאתר ולכן אנסח את עצמי מחדש : היוזמה הזאת כמו כל יוזמה שמטרתה לעזור היא ברוכה. כל מי שנתקל באהרון, בפעמים הראשונות נוטה לראות רק את הצחוקים, הדגלים וההצגות שמסתירים סיפור חיים מאוד עצוב, שברור לי שבן ודני לא הגיעו אליו ומשום כך התרעמתי. ברור לי שהאינטרס שלהם אינו כסף, אני פשוט חושב שאפשר היה לעשות את זה בצורה מעט שונה קרי לשים את אהרון במרכז ולא את "עלויות האתר". |
|
יהונתן |
אני חושב שהבקשה שלהם לכסף שם היא מינורית... הסיבה האמיתית לאתר היתה לעורר את המודעות, ואתה יודע מה, אם פתאום יתחילו לכתוב על זה אז אולי יותר אנשים יעזרו לאהרון, בדרך שהוא רוצה. כשהוא אומר שכל מה שהוא רוצה זה אישה ולהופיע בדודו טופז, אני חושב שדווקא האינטרנט, וyouTube יכולים לסייע לו לקבל את החשיפה שהוא רוצה בצורה יותר יעילה. אם הוא ידע כמה אנשים יכירו אותו כך. |
|
בן קלינגר |
אורן - באמת ששמחתי לקרוא את התגובה שלך. בעיקר את השניה, אבל גם הראשונה. כשבנינו את האתר וראיינו את אהרון, ממש לא תכננו לצאת מיליונרים פה, אם לומר את האמת אני בספק אם נראה מהסיפור שקל אחד. כבר היו למעלה מ700 צפיות בוידאו ואף לא אדם אחד תרם. הרעיון היה לעשות משהו שונה, להראות לאנשים שיש דברים אחרים שם בחוץ, שלא בטוח שהם היו נחשפים אליהם סתם ככה. |
|
מרק |
האם פה אני מפר זכויות יוצרים? http://marksw.com/wordpress/?p=57 נכתב מתוך האתר שלי;) |
|
יהונתן |
מרק, גם אם היית מעתיק את התוכן, ועושה לו קופי פייסט, ולא רק פריימינג, אז לא היית מפר, כל עוד אתה נותן קרדיט.
|
|
Giora |
Are you the son of David Klinger and Tchia Efron Klinger? |