מה שכבר ברור הוא השימוש העתידי בטכנולוגיה זו. כמו כל דבר שנוגע "לבטחון האישי" של הגולש ברשת, גם טכנולוגיה זו תשמש כדי למנוע ממשתפי קבצים להעביר מוזיקה ממחשב למחשב, ותמנע את חירות הפעולה ברשת. הטכנולוגיה תכיל מאגרי מידע שלא לצורך המכילים מידע פרטי של גולשים רק כדי להגן על מספר ילדים שכלל לא בטוח שמוצאם מארצות הברית. רוב הסיכויים שהמאגר יהיה יותר חשוף וכמו שהמאגר של Blue Security נפרץ, כך גם עלול להיות גורלו של מאגר זה.

מאבד תמלילים דיווח השבוע כבר שמנוע החיפוש Ask.com אוסר על חיפוש מילים מסוימות כמו פדופיליה, תוך שהוא מונע חיפוש אתרים המספרים על דרכים למניעת פדופיליה וכו'. האם אותו מנגנון שמוצע על ידי ספקיות האינטרנט יוכל למנוע ממי ששמעוניין לחקור את הנושא ולבדוק את התמונות להעביר תעבורה לגיטימית? האם אותו מנגנון, כשהוא נוגע להגנה על זכויות יוצרים, יוכל למנוע ממני לגבות את השירים שלי על שרת מרכזי למקרה שישרף ביתי? האם זה ראוי למנוע ממני לעשות ככל שאני רוצה בקנייני?

אותה עלות של מיליון דולר, שבה ישתמשו לפרוייקט, תבוא ממשלמי החשבון בסופו של דבר. כלומר, מי שרוכש אינטרנט. היא לא תמנע פדופיליה כלל וכלל ולא תסייע בהקטנת נזקי זכויות היוצרים. מדוע? כיוון שבארצות הברית ישנו איסור על התערבות בהצפנה, וככל הנראה הפתרון הפשוט לבעיה זו יהיה להצפין את כל הודעות הדואר האלקטרוני. הצפנה כיום לדואר ניתנת בחינם, לדוגמא על ידי Thunderbird של מוזילה.

אותה הצפנה של קבצים יכולה להיות פשוטה ככל שתהיה, ותמנע - באמצעות אותו כלי שהתאחדות התקליטים האמריקאים קידמה כדי למנוע מאחרים לגעת בקבציה, לעבור על קבצי דואר אלקטרוני. (תודה על חלק מהרעיון לעידוק) גם את התמונות הפדופיליות ניתן להצפין וכך למנוע מהספקיות את הגישה אליהן.

כלומר, הסיבה להתנגד למהלך כפולה, גם הפגיעות של מאגר מידע המכיל חומר פדופילי וגם חוסר היעילות של המאגר בהתמודדות עם הפרות של החוק יצרו עלויות בלתי ניתנות לכיסוי לחברה, כך שייתרו את הנסיון.