« פרק שמיני: מדרגות | Main | את שלי אני מזמן כבר לא מוצא »
June 03, 2006
הבית שלי הוא שלי.
תמצאו את זה בבלוג החדש (מוביל לדף חיפוש)הרכב של שלושה שופטים הכריע לפני יומיים בתיק של סנאו נ' DirecTV ואחרים לטובת DirecTV. סנאו תבע את DirecTV בעילה לפי חוק הSCA - החוק לתקשורת בטוחה, חוק אשר מגן על זכויותיהם של בעלי מידע במידע ומונע את הגישה לאנשים אשר אינם מורשים (דומה לחוק המחשבים בישראל בצורה מסוימת), בית המשפט לערעורים בסירקט ה-11 דחה את תביעתו.
הרקע העובדתי לתביעה היה כדלקמן: בסוף שנות ה90 החלה DirecTV לתבוע לא מעט אנשים שהפרו את זכויותיה בשידורי לווין, סנאו הקים אתר המסייע לאלו שנתבעים ואסר על הכניסה לאתר מאת אלו שמשתייכים לDirecTV או לזרועותיה הארוכות. לאחר שאלו נכנסו לאתר, והפרו את תנאי השימוש, סנאו תבע אותם על שימוש לא מורשה במידע.
לכאורה, סנאו הוא בצד של "הטובים", שכן הוא מגן על אזרחים מפני תאגיד דורסני שמנסה לתבוע אותם; אם כן, מדוע התייצב הEFF לצדה של DirecTV, ומדוע פסיקה זו דווקא מגינה על חירויות הגולשים? זו שאלה קשה, שדומה שצריכה הסבר בכדי שתובן כמו שצריך. את אותה הרגשה קשה היתה דווקא כשבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בפני כב' השופטת שטופמן, הכריע בתיק של ספידי, שם מנהל אתר תבע ספאמר על השגת גבול במטלטלין והתקפת שרתיו, ותביעתו נדחתה, למרות שזה אסר על שימוש באתרו למטרות פרסום.
אולם, דווקא שם בית המשפט אישר שכללי השימוש אכיפים, רק קבע שאלו לא הופרו, כשאמר:
"פירוש סביר של סעיף 7 לכללי השימוש הנ"ל, תומך בפרשנות, לפיה התכוון בעל האתר לאסור פרסום מידע בעל אופי מסחרי בפורום. מסקנה זו מתחזקת, גם לנוכח האיסור לעשות שימוש בשירותי הדואר שמציע האתר, למטרות מסחריות."
כלומר, בית המשפט כן מקבל את הטענה כי תנאי השימוש אכיפים, אולם, הצגת התוכן באינטרנט אינה יכולה להיות מוגבלת שכן נקבע כי לנתבע היתה זכות לגשת לאתר ולקרוא את המידע.
שני פסקי הדין הללו, בעצם, מתחברים יחדיו ויוצרים פסיקה חדשה וחשובה מאוד; הפסיקה לפיה האינטרנט הוא חופשי לכל ואסור למנוע מאיש את הגישה לאתר אלא אם מונעים אותו מכלל המשתמשים. כלומר, מאגרי המידע באינטרנט מתחלקים לשתי קבוצות, לכאורה, לאחר פסק הדין הזה. האתרים הפרטיים והאתרים הציבוריים. אתר פרטי הוא אתר אשר בכדי להרשם אליו דרוש המשתמש להכלל בקבוצה כלשהי, לקבל הזמנה פרטית או לעבור תהליך סינון ראשוני, בעוד שאתר ציבורי הוא אתר בו כל אחד זכאי להרשם. אסור להפלות בהרשמה לאתרים ציבוריים, ותנאי האוסר על ההפליה המדוברת לא בהכרח יהיה קביל.
מה אם כן, הייחוד בפסיקה הזו, ומדוע היא חשובה בכלל? הפורום עצמו הוא מאגר מידע, כמו כל לוח וירטואלי, ואליו, כל עוד לא נמנעה הזכות לגשת, יש זכות לכלל הגולשים. יותר מזה, יכול להיות שפסק הדין בנוגע לNRG נגד AllJobs (הלינק לבקשה בעליון שדוחה צו מניעה), שבו תבעה NRG את אתר AllJobs על שימוש במידע הקיים אצלה בלוח המודעות הוירטואלי, יהיה פתאום משמעותי יותר, שכן פסק הדין בעניין סנאו מגן כעת על הזכות של כל גולש לגשת לנדל"ן הוירטואלי ולקחת מידע, כל עוד זה לא נאסר על כלל המשתמשים והותר למשתמשים ספציפיים.
חשוב להבין גם את היקף היריעה לפיה סנאו תבע, ואת השלכות הרוחב של פסק הדין. פסק הדין לא חולל מהפכה בתחום האינטרנט, הוא גם לא קבע שהסכם שימוש אינו אכיף כלל, אלא קבע שיש דברים שמוצגים לציבור הרחב, וככאלו, אי אפשר לאסור אותם מאדם ספציפי בלי להחיל מערכת סינון ו\או הגנה. לדוגמא, אם סנאו היה חוסם את כתובות הIP של חברת DirecTV וגם דורש רישום עם כתובת מייל ואוסר על רישום של מיילים מחברה זו, סביר להניח שהפסיקה היתה יכולה להשתנות, אם כי לא בטוח. צריך להבין שההבדל הוא בין מועדון אקסקלוסיבי (אשר פוסל קבוצה מסוימת), לבין מועדון אינקלוסיבי (אשר מכיל רק קבוצה מסוימת) ורק המועדון האינקלוסיבי זכאי להגנה על המידע העובר בו.
נכתב על ידי jk ביום\שעה June 3, 2006 09:45 AM
Trackback Pings
ניתן לשלוח טראבק כאן
Comments
|
תום סלע |
אקרא את נ.ר.ג'י נגד אלג'ובז מאוחר יותר לעומק (יאנאל, אבל אשתדל), אבל על פניו נראה לי ברור שנ.ר.ג'י צודקים. אמנם בעידן הבלוגים כל העניין של לקחת תכנים מכל מקור ולפרסם אותם שוב בצורה קצת שונה ולתת להם אינטרפרטציה מנקודת הראות של הבלוגר וכו' הקווים מטשטשים, אבל פה זה נראה לי מקרה מובהק של גניבת מידע למטרות רווח, על אף, שלכאורה זה מיטיב עם המוכר. |
|
שי ש. |
הייתי מאוד שמח אם המגמה היתה כמו שאתה מתאר, אבל נראה לי שאתה אופטימי מידי. |
|
יהונתן |
שי, אתה יכול לתת אולי את השמות של המקרים? אני מעוניין לקרוא, כי ככל הידוע לי, הפסיקה הסתמכה בגדול על שלל פסקי דין שכללו את החירות לקרוא את המידע הציבורי (להבדיל מפסקי דין שהגנו על מאגרי מידע סגורים באינטרנט) בספידי הטענה של הסגת גבול במטלטלין נדחתה כי דני ארנסט לא תמך את המסקנות שלו בעובדות בפסק הדין, וכי שטופמן היתה צריכה חוות דעת מומחה שיתרגם לה את הלוג. מה שלנו נראה מדי פעם הגיוני לחלוטין לעיתים צריך הוכחה בבית משפט. מה גם שבספידי הטענה על הסגת הגבול היתה על 9,000 היטים בשלוש שעות, מה שבקושי יכול להחשב כdDoS, לא? לגבי NRG נ' אולג'ובס, דווקא אולג'ובס לדעתי צודקים, הם לא עושים שום דבר אלא לדווח על מידע שהוא לא בבעלות NRG אלא בבעלות המפרסמים, שרק מרוויחים מהפרסום הנוסף, הם עושים משהו כמו RSS למודעות, לא מעתיקים אותן לחלוטין (לפחות כך אני הבנתי) ואז לא מדובר בהפרה של DataRight (ויש פסיקה ענפה בנושא, שדווקא דוחה את הטענה של NRG, החל מהסיפור של NBA נגד מוטורולה (עוד מימי הביפרים) ועד Feist שמדבר על העתקה של ספר טלפונים, ולאחרונה בפרשת British Horse Racing) הדרישות, בגדול, בכדי לתת למקור הגנה, הן שהמקור יכיל יותר מעובדות ושיושקע סכום משמעותי לקידום המידע. מרגע שהמידע פורסם, ונגיש לכל, לא בהכרח הוא יוגן כDataRight (להבדיל מCopyRight) לגבי האתרים שמבקשים ממישהו לאשר שהוא מעל 18, אני לא חושב שלבקשה הזו היתה משמעות כלשהי מלכתחילה; הרי הם לא מנסים לאמת את גיל המאשר, לכן איך הם מסתמכים על הצהרה כזו? האם יש לה באמת משמעות? לא. המשמעות היא בכיוון אחד בלבד: כדי למנוע מהמצהיר עצמו לבוא בטענה שהחומר פוגע ושהוא לא היה מעוניין לראות את החומר המדובר. ואוו, זה היה ממש ארוך, אולי יותר מפוסט. |
|
תום סלע |
לגבי גיל 18 - זה יכול למנוע מהמצהיר, אבל האם זה יכול למנוע מהוריו של המצהיר שהאתר לא עשה די מלמנוע גישת הינוקא שלהם מלגשת לתוכן? |
|
יהונתן |
אוקי, וואלה נגד גוגל ניוז היה נפסק לטובת וואלה; ללא כל ספק. אחרת, מה ההבדל בין מנוע חיפוש (ספציפי) לבין מי שמעתיק שירים מהאינטרנט ונותן לכולם לשמוע אותם? הרי וואלה מחזיקים בחיפוש שלהם (וכן, לוואלה! יש! חיפוש!) תקצירי תוכן של מאות אתרים אחרים, וגוגל מחזיקים את האתר עצמו בcache, האם זו לא הפרת הזכות? לא בהכרח. אני מאמין שמותר, במסגרת השימוש ההוגן, לשמור את המידע שקיים אצל אחרים ולארגן אותו כך שיהיה נגיש. גוגל לא עושים דבר מעבר לניתן לעשות על ידי כל אדם אחר: הם נכנסים לאתר ורושמים את התוכן שהם רואים, אחר-כך הם הולכים ומסדרים אותו. אם אתה היית עושה לך גוגל פרטי, לא היה מותר לך לעשות אותו דבר? (נניח, סוני נ' יוניברסל) |
|
תום סלע |
יכול להיות שלא הבנתי אותך, אבל נראה לי שיש ניגוד במה שאתה אומר. מחד אתה אומר שללא צל של ספק שבוואלה! נגד גוגל ניוז, וואלה! היו זוכים. מאידך אתה אומר שמותר במסגרת השימוש ההוגן לאחסן ולהציג את התכנים בצורה המאורגנת באופן שונה, שזה בדיוק מה שגוגל ניוז עושים, לדעתי (וגם אולג'ובס כאגראגטור). |
|
יהונתן |
אמרתי וואלה? התכוונתי גוגל. סליחה.... והעניין של שירות לטובת הכלל הוא בדיוק הסיבה למענה בא השימוש ההוגן. "כל טיפול הוגן ביצירה לשם לימוד עצמי, מחקר, בקורת, סקירה, או תמצית עתונאית;" הוא שימוש הוגן. *כל*, ומחקר וסקירה הן בדיוק המטרות להן קם האתר. אם הייתי לוקח את דפי זהב ומוציא אותם מחדש, האם הייתי מפר את זכויות המידע של המחברים? לא. מדובר בעובדות שניתן לקטלג ולא ביצירה ספרותית. למכירה [סוג הדיספוזיצה] דירת [מבנה] שני חדרים [מספר חדרים] עם נוף לים [הערות], 115 מ"ר [שטח], 450$ [מחיר], לפרטים: אחמד 052-1234567 [קשר]. מדובר בקטלוג של מידע, לא יותר. במיוחד במקרה שם שלא מופיעים פרטי הקשר אלא ניתן לינק לעמוד המכירה בNRG. אם מישהו לא היה נכנס לאתר בגלל תמצית (מה שקורה איתי הרבה פעמים, כשאני מחפש משהו ספציפי והתמצית מספיקה לי) אז בעל האתר מפסיד. מה הוא מפסיד? לא בטוח שאפשר לכמת את זה. זו הבעיה כאן. |
|
שי ש. |
יהונתן, פסקי הדין שכרגע עולים לי בראש מתייחסים יותר לכניסה של רובוט לאתר אינטרנט (כמו בספידי), למרות שהכניסה נאסרה עליו במפורש בתנאי השימוש, ולא לכניסה של משתמש אנושי (כמו בdirectTV) , אבל עד כמה אני זוכר שראיתי גם התייחסויות במקומות אחרים לכניסה של משתמש אנושי. |
|
יהונתן |
שי, הטענה של NRG תתקבל רק אם הם יסגרו את האתר לרובוטים, כולל גוגל... |
|
פלי |
יהונתן, אתה יכול לפרסם שוב את המילים של "הכתובת על הקיר" ? תודה מראש |
|
דותן מזור |
בנוגע ל"טובה" ש AllJobs עושים למפרסמי המודעות... אדם בחר לפרסם מודעה דרך אתר אינטרנט מסוים. הייתה לו את האפשרות לפרסם גם דרך AllJobs (ואם לא, אז זו בעיה שלהם), והוא בחר לפרסם דרך אתר אחר. זה מאוד מפתה, אבל גם פטרוני, להיכנס בנעליים של המפרסם, ולומר "זה טוב לו" אז נרשה את זה. חברות משלמות כסף לגופים מקצועיים, בשביל שהגופים המקצועיים יחליטו היכן כדאי לפרסם את המודעות. יש סיבות להעדפה של אתר אחד על פני אתר אחר, שלא תמיד מתמצות בשיקולים כלכליים. "סתם" דוגמה לשיקול: תדמית. עוד שיקול אפשרי: שיתוף פעולה עסקי עם אתר אחד ולא עם אתר אחר. תנו לשמש לעלות, ולמשתמשים להחליט. האבחנה של שי ש. בין משתמש אנושי לרובוט היא בהחלט במקום. הקהל הטבעי של אתרי האינטרנט הוא משתמשים בשר-ודם, ואי אפשר להניח שכל מי שמפרסם מידע לבני-אנוש, ירצה לאפשר לרובוטים "לקצור" את המידע שלו. ובמיוחד, אם אתר מחליט שהוא לא רוצה להופיע בתוצאות במנועי חיפוש, למה לכפות זאת עליו? דותן |
|
יהונתן |
דותן, אולג'ובס הוא מנוע חיפוש, בדיוק כמו גוגל, הוא לא לוקח רק מNRG מודעות, אלא מכל האתרים. אם אתה מחפש דירה, במקום ללכת ולעבור לוח לוח במערכות הלא נוחות שלהם, אתה יכול ללכת דרכם, ולקבל לינק לעמוד של המודעה באתר המקורי, כך שיש כאן זנזל"ח קלאסי. לפי ההגיון שלך הן זאפ והן גוגל מפרות את הזכויות של המפרסמים (אל תשכח שרוב המכירות שמועלות באתרים הן כלל לא של האתר אלא של חברה אחרת) ולפי ההגיון שלך, הרובוטים שקוצרים את המידע ומייעלים את חיפוש המידע אינם כלל ראויים. נחשוב שניה מחוץ לאינטרנט. נניח שכל אדם שרוצה למכור את דירתו היה יכול (רק) לתלות שלט על המרפסת. ונניח שהיה אדם שמסתובב רחוב רחוב ורושם את מי שמוכר את דירתו, כולל כל הפרטים, ואז אנשים היו פונים אליו, האם הוא היה מפר את זכותם של המוכרים? לא. עכשיו, נניח שכל אחת מהדירות למכירה בבלעדיות בסוכנות תיווך מסוימת, ואני מקבל מכל הסוכנויות את הרשומות, ומציע ללקוחות שלי מאגר נתונים על הדירות, האם אני מפר את זכויותיהם? לא, אני מספק להם פרנסה. עכשיו, נניח שהאנשים היו משלמים לקבל חשיפה מקסימאלית בלוח, ואני הייתי דואג לייצר יותר חשיפה ללוח, וחשיפה יותר מדויקת, האם הייתי מפר? |
|
דותן מזור |
יהונתן, אז בעצם, מה אתה אומר: שאין לאתר שום זכות לצפות שיכבדו את הכללים שהוא קובע בקובץ robots.txt? בקובץ הזה, אפשר להורות ל"מנועים" שלא להיכנס לחלקים מסויימים באתר. אם כך, אז אולי תחליף את הכותרת של המאמר ל: "חייו ומותו של robots.txt" :-) ולגבי המודעה על הבית, אתה צודק בהחלט. הרי אפילו אם המודעה הייתה בכניסה לבניין, והיה רשום עליה "אודה לכם באם לא תפרסמו את המודעה באף מקום אחר. זה חשוב לי מטעמים מאוד אישיים ויכול אפילו לפגוע בי כלכלית", עדיין ברור שהחוק לא מגן על המפרסם. אך שוב, יש הבדל בין גולשים בשר-ודם לבין מנועים ש"קוצרים" מידע באופן שיטתי. (מעניין, במקרה שבו מתווך מפרסם דירה, שרשום עליה שיש לגביה בלעדיות של מתווך אחר. האם המתווך הראשון יוכל לתבוע אותו בגין גרם הפרת חוזה? נראה לי שבהחלט כן) דותן |
|
יהונתן |
דווקא ההפך, אני אומר: לאתר יש זכות לאסור את הכניסה בrobots.txt, יש לו זכות מלאה לעשות כן - אך ללא אפליה בין רובוטים (חוק איסור הפליה באנדרואידים וסייבורגים.... XD )
הזכות על מידע היא זכות לשימוש במידע של אחרים, מידע שאלא אם הושג לאחר מאמץ רב, ולא היה יכול להאסף בכל דרך אחרת, אז הוא מידע ציבורי. |
|
פלי |
ואם יום אחד כרמית למשל תהיה פופולרית כמו YNET? איך אפשר להגיד שאתר כמו YNET הוא באמת "מרכזי" כשהשטח של האינטרנט הוא אין סופי וכמוהו יש אינספור אתרים? |
|
שי ש. |
יהונתן, במקרים שאני ציינתי היו גם תנאי שימוש שאסרו על כניסה של רובוטים וגם קובץ Robot.txt. היה ברור שהרובוטים (או יותר נכון, מי ששלח אותם) ידע שבעל האתר אסר עליהם להכנס. אני לא חושב שצריך לאפשר לאתר לאסור *בצורה חוקית* את הכניסה של רובוטים אליו. אם אתה מפרסם מידע באתר כך שהוא נגיש לציבור, לא צריכה להיות אבחנה מבחינה משפטית אם מי שניגש למידע באתר הוא משתמש אנושי או רובוט (כל זמן שכניסה של הרובוטים לא גורמת נזק לאתר כמובן). המוקד כאן צריך להיות בשאלה האם *המידע* מוגן ולא בשאלת הדרך שבה הוא הושג: אם יש זכויות יוצרים על המידע, אז שזכויות היוצרים יגנו עליו ולא איזושהיא הגנה מכניסה של רובוטים לאתר. אם זה למשל מידע עובדתי (כמו ב-NRG), שאין עליו הגנה של זכויות יוצרים מסיבה טובה, אז לא צריך לעקוף את כל הנושא של זכויות היוצרים ולתת למידע הזה הגנה באמצעות האיסור כניסה לרובוטים. |
|
יהונתן |
אז מה דעתך על זה ? האם זה בסדר או לאו? |
|
שי ש. |
וודאי שזה לא בסדר - אני אומר שצריך לבחון לא את הדרך שבה הושג המידע והשאלה האם בעל האתר הסכים לה או לא (כל זמן שמדובר על דרך לגיטימית, ולא פריצה של ממש למחשב), אלא את המידע שנלקח ואת השאלה האם הוא מוגן ע"י הדין ואם יש בכלל טעם להגן עליו. |
|
יהונתן |
הפריצה, אבל, היתה על ידי התחזות לגוגלבוט. |
|
תום סלע |
מעניין מה אולג'ובס יאמרו אם מישהו ייקח להם את המשרות "הבלעדיות" (מסומנות היטב באדום). כמו כן, עדיין לא נתקלתי אצלם בלינק לאתר המכיל את המודעה המקורית (אבל בהתבסס בחיבור המזוויע שיש לי היום, עברתי רק על עשרה דפים), כפי שאתה מציין שיש להם. למה הם לא נותנים לך ישר אי-מייל לחברות ההשמה המפרסמות? הרי הם מנוע חיפוש, לא יותר?(!) |
|
יהונתן |
בנוגע להעתקת כל התוכן מאיביי, אם תצור מנוע חיפוש יותר יעיל לebay ותפנה לאתר מכירה, זה לגיטימי. להעתיק את המנגנון של המכרז עצמו, לא. לגבי ההתחזות, לדעתי היה נסיון מספיק להגן עליו. גוגל יכולה לאנדקס את יוטיוב, אני חושב גם שבמקרה של יוטיוב זה יותר קל, כי הגולשים יכולים לתבוע את גוגל וידיאו על הפרה. |