3. מערכת יחסים הומוסקסואלית מפריכה את הטענה לעליונות מגדרית. היא מראה ששני בני הזוג שווים. דווקא כאן, על ידי הצגת החריג הזה, ניתן לראות כי לא רק ששני בני הזוג שווים, אלא גם שבעצם - התפיסה הזו, של שוויון, מנוגדת לחלוטין ליכולת לאמונה. אם בני הזוג שווים, האם לא יכולה להכרת ברית קדושה? האם האדם והאל שווים? החריג הקרוי מערכת יחסים הומוסקסואלית מעצים בעצם את הפרטים, ומאפשר להם את הבחירה במערכת אלטרנטיבית, לא קאנונית.

4.
לא שמערכת יחסים הטרוסקסואלית אינה יכולה להיות שוויונית, אולם, דווקא במערכת הטרוסקסואלית הדת עדיין מנסה להתערב; איש לא יעלה על הדעת כי במערכת הומוסקסואלית הדת תכיר בצורה חלקית, אך ורק כדי להכיר בקידושין.

5.
דווקא ההוקעה של מצעד הגאווה על ידי שלוש הדתות המונותאיסטיות מציג את האבסורד בהתבטאויותיהם. באותה העת שהדת היהודית עושה כמיטב יכולתה להתנגד לקיומה של הפגנה דמוקרטית, ידים מידיה נשלפות ומקיימות את אותם מעשים שהם כה מבזים בתלמידים (לכאורה). הרחקת מצעד הגאווה מירושלים נועד לא לומר - אנו לא מקבלים את ההומוסקסואליות כעמדה לגיטימית, אלא כדי להתכחש לקיומה ולהסתירה.

הסתרת ההומוסקסואליות היא הדרך השפויה של חברה להתעלם מבעיותיה על מנת להמשיך להחשב לגיטימית.

6.
דסיתרא אחרא, בא השייח צרצור ואומר "אצלנו בחברה המוסלמית לא נתקלנו בבעיה כזו. זו תופעה פסולה". בעוד שבפועל, לא רק שקיימת התופעה, אלא כעת גם קיימים מצעדי גאווה. (ושימו לב לשני הישראלים שמטקבקים, אני אחד מהם). אי אפשר להתכחש להומוסקסואליות, גם אם היא לא טבעית, ואני לא אומר שהיא לא טבעית, עדיין היא קיימת. כמו התחממות כדור הארץ, היא תופעה שתשאר בטווח הארוך. בין אם היא מקובלת ובין אם לא, הדרך להתמודד איתה זה לא להסתיר אותה.

7.
את מצעד הגאווה אי אפשר למנוע; אי אפשר למנוע במדינה דמוקרטית את חופש ההתאגדות ולהפלות על בסיס מיני. אי אפשר למנוע הפגנה לגיטימית ואי אפשר לסגור את כל ירושלים.

8.
מדי שנה אני פוקד את מצעד הגאווה להזדהות עם חברי הגאים. בתחילה התביישתי לצעוד. חשבתי שאולי יתייגו אותי כהומו. עם השנים הבנתי שלהיות סטרייט במצעד הגאווה זה אחד הדברים הנכונים ביותר לעשות, אם לא תלחם על זכויותיהם של חברייך הטובים, מי יעמוד על זכויותייך? מדוע אפגין למען שחרור ישראל מכיבוש ולמען תיקון העוולות החברתיות אך לא למען שוויון זכויות לכל מי שבוחר לממש את אהבתו?

מדי שנה אני נתקל באי הנעימות בדקות הראשונות, להיות מיעוט בתוך רוב של הומוסקסואלים. אני חושש לכמה דקות, אני מתבייש, אבל אז אני נזכר שהצעדה היא לא למען הומוסקסואלים בלבד, הצעדה היא למען החברה כולה. המאבק הוא על הזכות לאהוב ולהיות עם מי שאתה מאמין שראוי שתהיה איתו; החופש לבחור. אותו חופש שהדת כה מתנגדת לו.