(cc) Anthony_Topper

רבים הם תסכולי האדם כנגד המכונה. לרוב בני האדם תסכולים אלו מביאים שנאה-קנאה כנגד המחשב, יחסי אהבה שנאה שיוצרים תלות שגורמת לנו להרגיש כאילו המחשב הוא חלק נכה מאיתנו. אנו יודעים שהמחשב שולט בנו, לא אנחנו בו. קריסותיו ותקלותיו מקפיצות אותנו בכל רגע, מרתיחות אותנו וגורמות לנו לצאת מסדרנו. רוב בני האדם מפתחים עצבים של ברזל לאחר שהם מתחילים לעבוד עם מחשבים; אלו שלא מפתחים עצבי ברזל הולכים ולומדים טיפה מרזי המקצוע, הם מתחילים לטפל במחשב כך שהוא לעולם לא יקרוס, כך שהוא יהיה יציב וידידותי.

כך הוא המחשב שלי, יחידה ניידת במשקל 1.59 ק"ג בת כמעט שנתיים וחצי ועובדת בצורה חלקה כמו ביום שהיא יצאה מהקופסא, אולי אפילו יותר טוב. המחשב זז מהר, תוכנות עולות בשניה שאני לוחץ על הכפתור. צוואר הבקבוק במחשב הוא בדרך כלל מהירות החיבור לרשת, אותה מהיות שכולם ממהרים לטעון שאינה חשובה כיום. גם אני חושב שמהירות החיבור בכלל אינה חשובה, מי שחשובים היום הם שרתי האינטרנט, אותם שרתים שקורסים בדיוק בדקות החשובות. אפקט סלאשדוט הוא כזה, ומדי פעם אנשים חווים אותו.

היום, לראשונה מזה זמן רב, חוויתי תסכול כנגד המכונה, עד כדי כך שרציתי להטיח את הלפטופ ברצפת קניון עזריאלי (מעניין מה היה נשבר קודם....). הדבר היחיד שמנע ממני לעשות זאת היתה הידיעה שלא המחשב שלי הוא האחראי, הוא רק מביא את בשורת קריסת השרתים.

שעתיים הוקצו לי לרישום לקורסים. פעולה פשוטה שלא צריכה לקחת יותר ממספר דקות, ארבע הקלקות והרישום לקורס מבוצע; היו לי המספרים, היה לי הכל, אולם, כיוון שבאותה שעה כל מועמדי התואר השני (כ-100 במספר) נגשו לשרתים להרשם, לא היה ניתן לעבוד, לפחות על המחשב שלי, במהירות שמזכירה מודם 56.6K. בעצם, גם במודם 56.6 אפשר לעבוד. כאן חיכיתי לתגובות מהשרת, ארבע-חמש דקות בכל פעם. משהו מוגזם וחריג לחלוטין.

פעמיים זכיתי להודעות שגיאה, כאלו שאתה לא יודע לבסוף אם נרשמת לקורס או שמא אולי, עקב בעיה בשרת, נרשמת ל"מבוא היסטורי למדעי מזרח מערכת השמש".

את אותה פעולה פשוטה, שלא היתה צריכה לקחת יותר מעשר דקות ביצעתי, בצורה חלקית בלבד, בשעה וארבע דקות. טרם נרשמתי לארבע נקודות בחירה נוספות שדרושות לי. אעשה זאת הלילה.

העניין הוא בכלל לא המהירות, הוא התסכול שאני מרגיש מאי הפעולה של המחשב. תסכול של בזבוז זמן; זה תסכול פשוט כזה, שאני מרגיש בכל פעם שמישהו לא עושה משהו מהר מספיק - לא משנה אם הוא טועה באמצע, אני לא אוהב אנשים איטיים. הצורך לחכות למשהו מבלי לראות את התוצאה, לשבת ולהרגיש שהזמן שלך מבוזבז לריק - הוא שיוצר את הזעם כנגד המכונה. אתה מרגיש שהדרך היחידה לשחרר את אותו הזעם הוא על ידי ניפוץ משהו, שחרור של האנרגיה שאצורה בתוכך.

לא שברתי את הלפטופ, מסכן, זו לא אשמתו. אבל ממש רציתי, ממש....