« כינוס וידיאו ככינוס הנכסים של זכויות האזרח | Main | האדם מחפש משמעות:: בחורות בליסינג »
December 20, 2006
יסוד סביר להניח
תמצאו את זה בבלוג החדש (מוביל לדף חיפוש)אולי זה רק אני, אבל אני ממש מקווה שרומן זדורוב לא יגדל להיות עמוס ברנס הבא. כידוע, ברנס הורשע ברצח של רחל הלר ורק לאחר מאבק של 20 שנים, לאחר שכבר קיבל חנינה מן הנשיא וחי מחוץ לכלא כ15 שנים, הצליח להגיע למצב בו כ28 שנים לאחר הרצח יעמוד זכאי בעקבות משפט חוזר שהתנהל לו.
האם המשטרה בשנות ה2000 הפנימה את לקחי פרשת ברנס או שמא גם כאן הפעילה לחץ פיזי בלתי סביר על חשוד כדי להוציא הודאה באשמה בלי לבדוק לעומק את הראיות. שהרי הודאה אמורה להיות 'מלכת הראיות' מצד אחד, תוך שהיא הקלה ביותר להוצאה. התקף הזעם הרגעי שמתואר בכל העיתונים אינו נראה לי סיבה דיה לרצח, במיוחד כשאביה של תאיר מכחיש כי זו היתה מבקשת סיגריה כלל.
בלי ראיות מוחשיות, ועל סמך עדות ושחזור בלבד, אני לא מאמין שראוי להכניס את מר זדורוב לכלא. תאיר ראדה נרצחה, כל פלוני אלמוני יכול לבוא ולומר שהוא עשה זאת. כל פלוני אלמוני יאמר שעשה זאת לאחר לחץ ראוי שיופעל על ידי קצין משטרה שכבר לחוץ דיו להביא תוצאות, ויודע שהגבול הדק בין אלימות ללא אלימות יכול להפרץ בכל רגע.
השופט בדימ' יעקב קדמי, שהיה מורי לדיני הראיות, לימד אותנו בשיעור לא אחת על דרכים בהן הוצאו הודאות "חופשיות ומרצון" (ואולי חלק מזה קשור בעקיפין לכאן). לדוגמא, נחקרים מושבים בכסא בנוחות, עם סיגריה והחוקרים יוצאים רק כדי להשמיע רעשי הכאה מהחדר הסמוך. האם זה לחץ בלתי הוגן על חופשיות ההודאה? הלחץ הפיזי והלחץ הנפשי אינם תמיד פשוטים, ולעיתים צריך לבחון מה קורה כאשר אלו מופעלים בשביל להוציא את ההודאה.
לחשוד, מצד שני, יש זכות למנוע הפללה עצמית - מעין "זכות שתיקה", לכן - מתפקיד החקירה לעמת אותו עם ראיות עד לכך שלא יוכל לענות. אם למשטרה היו ראיות דיות כדי להוכיח כי זדורוב רצח את תאיר ראדה לא היו צריכים הם את ההודאה, ואם לאו, הכיצד הגיעו אליו כלל?
Technorati Tags: תאיר ראדה, criminal law, confession, violence, police, Tair Rada
נכתב על ידי jk ביום\שעה December 20, 2006 11:00 AM
Trackback Pings
ניתן לשלוח טראבק כאן
Comments
|
לימור |
אכן לא מסתדר פענוח הרצח: בקושי דובר עברית, לא נימצא הכלי שבאמצעותו בוצע הרצח וגם התירוץ לרצח, למרות שאנו עדים לדאבוננו, לעיתים קרובות, לתגרות שפורצות בשל שטויות. ימים (או חודשים או שנים) יגידו... |
|
ניצן |
אז מה השאלה בעצם? האם אתה שואל האם ההודאה הזו היא הודאה מאולצת? אני לא זוכר שהתפרסם איזשהו סוג של מידע המפרט את החבלות על גופה של הילדה ושיחזור (אלא אם זה שיחזור מתודרך) הוא לא ממש אפשרי ללא המידע הזה. (קצת קשה להסביר חבלה בראש למשל כשהחשוד טוען שהוא לא היכה בראש וכ') באשר לדברי האב - על זה שביתו לא הייתה מבקשת סיגריה, אתה מוזמן לעבור בימי שישי או בתקופות החופשים ליד הפיצוציות הקרובות לביתך בשעות לילה מאוחרות ולראות כמה בני 14 מבקשים שתקנה עבורם סיגריות - כי למוכר אסור למכור להם. אם תבדוק אצל כמה מהם ההורים יודעים על הרגלי העישון של ילדיהם בוודאי תמצא שאחוז כמעט אפסי בכלל מודע לכך שילדיהם מעשנים. |
|
שקטימאן |
השופט קדמי הוא לא האחראי לאחד מפסקי הדין הביזאריים ביותר של מערכת המשפט בארץ - הערעור לעליון של סולימאן אל עביד? כי אם כן, אז הוא הרשיע הרשעה מוזרה ואבסורדית (על סמך הודאה בלבד, כשכל העובדות כמעט סותרות את ההודאה הזו) בעצמו. |
|
חנן כהן |
המקרה מזכיר לי את הרצח של החיילת ורד וינר מהקיבוץ שלי. הנאשם ברצח, בדואי, הורשע ללא הודאה. השאלה היא האם לפי שיטתך כדי לעצור צריך הודאה *וגם* ראיות? ומה עם ראיות ללא הודאה? לקריאה נוספת http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/huka/2003-11-13.html |
|
יהונתן |
ניצן, חנן, |
|
דרומי |
גם לי זה נשמע מצוץ מהאצבע, כל העניין. לא מאוד עמין. |
|
חנן כהן |
זאת אומרת שכל עניין ההודאה רק תומך בראיות. אז אם מצליחים למצוא DNA שלה על הבגדים שלו העניין סגור וחתום, לא? ואם הוא מבצע שיחזור הרצח ומספר פרטים מוכמנים שרק הוא היה יכול לדעת אותם אז עוד יותר סגור, לא? |
|
יהונתן |
חנן, לגבי פרטים מוכמנים ראה את סיפור ברנס. ההודאה אינה מלכת ההרשעות. |
|
ליאור |
תגיד, שאלה אמיתית. עם כל הדאגות שלך הייתי חושב שאתה ממש מבואס... |
|
יהונתן |
ממש לא מבואס. אני דואג כי זו דרך חיים, לא יותר מזה; אני רוצה לשנות את מה שרע. |