0.
"כיום אין מדינה מערבית ודמוקרטית שבה יש מאגר מידע שבו שמורות טביעות ביומטריות של כלל אזרחי המדינה או תושביה" (ליאור בן-דוד ואתי וייסבלאי, "אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ומאגרי מידע ממשלתיים: סקירה משווה", מרכז מחקר ומידע של הכנסת, ינואר 2009). מסמך המחקר של הכנסת שסוקר את השימוש באמצעי זיהוי ביומטריים ואת אגירתם לא קובע עמדה בנושא היעילות של אותו מאגר, הצורך בו או היקף ההגנה שדרוש עליו, אלא רק מסביר את הפרקטיקות הנהוגות בעולם. כמובן, זה לא מפריע להתחיל בחקיקה בנושא, רק אומר שחלם-ציון תהיה המדינה הראשונה הדמוקרטית בה יוחזק מאגר כזה.

1.
השאלה אם יקודם מאגר ביומטרי או לא קשורה ישירות בבחירת שר פנים ושר משפטים. הרצון של אביגדור ליברמן, העבריין המורשע שנמצא תחת חשדות כבדים לשחיתות, למנות מקרבו שר משפטים ושר לבטחון פנים לא יכולות לבשר טובות למי שרוצה להגן על מידע פרטי שלו. אבל גם אם המועמד לא יהיה חבר המפלגה הפאשיסטית הישראלית*, עדיין בקרב חברי הכנסת של הליכוד, למעט מיכאל איתן, אין ואף לא חבר כנסת אחד עם מחויבות אמיתית לזכויות אדם. למרות מספר המשפטנים הרב בכנסת הנוכחית, קשה למצוא מחויבות אמיתית לזכויות היסוד שלנו.

* ואולי כדאי להתחיל הפצצת גוגל על השם של אביגדור ליברמן עם הערך פאשיזם בויקיפדיה, מה אתם אומרים?

2.
העובדה שאף אחד לא דן בכלל בשאלות עקרוניות כמו זכויות יסוד במסגרת המשא ומתן הקואליציוני אלא רק על עניינים מינוריים וזמניים כמו קצבאות ילדים (שיכולות להשתנות כל שנה), או שלום עם הפלשתינאים (שלא דורש חקיקה אלא החלטת ממשלה) מראה את המחויבות של אותן מפלגות לטווח הארוך. הטווח הקצר הוא המאפיין של ישראל, והוא שמביא לפתרונות 'קסם' כמו מאגר ביומטרי.

3.
מניפסט "זכויות האדם בעידן הדיגיטלי" שיצטרך להכתב יבוסס על המצע הטכנולוגי של התנועה הירוקה-מימד שהייתי מעורב בניסוחו. הרעיון יהיה לכתוב מנשר שמכיר בזכויות האדם האלו ולקדם אותו בקרב חברי הכנסת. כמו שראינו את המחויבות הרופפת של מפלגות לזכויות אלה. כל חבר כנסת שיקבל על עצמו את הכללים האלה יוכל להראות שהוא לא מפחד מהטכנולוגיה, אלא רותם אותה לשירות הפוליטיקה.

[פורסם במקור בעבודה שחורה]