את מסיבת פתיחת השנה אני לא רוצה להזכיר אפילו. כל כך לא רוצה להזכיר שאפילו לא אשלח לינק. המסיבה היתה נוראית, רעה וגרמה לי להחליט שאני לא מארגן מסיבות נוספות עד ליום הולדתי ה-27 שחל בעוד 34 ימים. את המבחן הראשון שהיה לי במכון כהן, בספרדית, בלבלתי לגמרי. למדתי למבחן הדקדוק בעת שנבחנתי על ספרות ולהפך. אבל הצלחתי לקבל 97 במבחן, מה שמראה שלא תמיד צריכים ללמוד. הקלטתי שיר מחאה נגד הימין וההשתלטות העוינת שלו על העולם. לראשונה בחיי עשיתי משהו שלא התגאתי בו, ולא רק זאת, אלא גם נכשלתי בו. התחלתי לערוך תמונות לפעמים ולהוציא אותן מהקשרן. ארגנתי הפגנה מול משרד הבטחון נגד המינוי של דן חלוץ לרמטכ"ל. ההפגנה שארגנתי שבוע אחריה היתה כנגד סגירת הבארים בתל-אביב ב11 בלילה. באותו הזמן היה פיגוע בסטייג'. הבנתי כמה חשוב שיש משפחה, ואיך מתנהגים מי שאין להם. יומיים לפני פסטיבל המחאה של הסטודנטים באוניברסיטת ת"א פרסמתי מאמר במעריב (הלינק לעותק אצלי על השרת). מאז כתבתי לא מעט בעיתונות. לראשונה בחיי הפסקתי סרט באמצע כי היה לי קשה לראות אותו. לקחתי חלק בהפסד במאבק נגד השתלטות ביילין על מרצ והפסדתי. התנשקתי, לראשונה, עם מישהי בפאב בלי שאדע את שמה. שתיתי בפסח 1430 סמ"ק של כוהל נקי. התחלתי לצאת קבוע לפליים. יזמתי תלונה במשטרה נגד ח"כ אריה אלדד על הקמת אתר הקורא למרי אזרחי. קיבלתי את תעודת הסיום שלי בתארים במשפטים ובממשל. התאהבתי במובייל קלאבינג, שמאפשרים לכל אדם לרקוד ברחובות, ואימצתי אותם לליבי גם אם אינם שם. לאחר זמן קצר השתתפתי במלחמת המים שהם ארגנו אף בכיכר רבין. עברתי דירה לתל-אביב. פרצו לי לאוטו. ניסתי למנוע מאגודת הסטודנטים למכור את דיונון לאופיס דיפו במחיר הפסד על חשבון הסטודנטים. התחלתי לשמוע פודקאסטים. סיימתי את הסטאז'. הכרתי את נועה. הקלטתי פודקאסט ראשון (יהיו עוד בדרך). נפרדתי מנועה. השתתפתי בהפגנה נגד חברת קופסאות שעושה דמוניזציה למשחקי מחשב. ארגנתי הפגנה נגד חוסר מנהל תקין במשרד החינוך שזכתה לסיקור תקשורתי נרחב. נבחנתי בבחינות לשכת עורכי הדין ועברתי אותן בהצלחה. עזבתי את מכון כהן והתחלתי תואר שני במשפט עסקי. התחלתי להפיק פודקאסטים לרומן ברונפמן. נכנסתי למאבק על אי שיריון יו"ר המפלגה במקום הראשון ברשימתה, שקיבל לא מעט סיקור תקשורתי. הפגנתי נגד השוורים ברוטשילד בגשם. לקחתי יום במציאות.

חסרים לא מעט דברים שעשיתי, אבל אני אפילו לא רוצה להתחיל. אני לא יודע אם כל מה שכתוב כאן מספיק לשנה אחת או לא, אני לא יודע אם להרגיש גאה, מסופק, מאוכזב או לאו. אני כתבתי לא מעט מסות שנקראו באלפיהן. במעריב, באנשים ומחשבים ובאתר פורום ארץ הצבי. עמדתי מאחורי פרשות עיתונאיות שמטעמים של בטחוני האישי איני רוצה להעלות, חשפתי שחיתויות וניצחתי במאבקים משפטיים. בעצם הוכחתי שעשיתי משהו השנה. אבל האם עשיתי את כל מה שרציתי? אני לא יודע. יש את שנה הבאה לשנות ולהחליט.

נראה לי שהמטרה של שנה הבאה תהיה להעביר לפחות 2 הצעות חוק שאני מנסה לקדם ולבטל לא פחות מ5 חוקים רעים. השנה הצלחתי, אפילו אם רק חלקית, במספר מאבקים ציבוריים שהתחלתי, אולי שנה הבאה יהיו יותר.