אני לא יודע למה, אבל עבר עלי סוף שבוע מוזיקלי במיוחד. גם אתמול וגם ביום שישי ישבנו לנגן. אני לא אומר שאנחנו המוזיקאים המוצלחים ביותר, אבל אנחנו מנגנים, וזו כבר התחלה. אתמול ניגנו בהרכב גדול יותר, אפשר אולי לומר מלא; בערך באחת-עשרה, אחרי שהרוחות נרגעו, ישב יואב על הבס האקוסטי ואני על הגיטרה הקלאסית והתחלנו לנגן את שירינו מימים עברו. מדובר על כמעט 10 שנים בעבר. 10 שנים, אני לא קולט את זה אפילו. לפני 10 שנים כתבתי, ניגנתי והלחנתי. זה נראה כמו אתמול ומרגיש כמו נצח.

אף פעם לא חשבתי שאני אתמיד במשהו, פרט לנשימה, מעבר למספר שנים. והנה, אני, עדיין מנגן.

ברטרוספקטיבה, השירים שכתבתי לפני 10 שנים היו מולחנים בצורה קלישאתית. מקורית, אבל קלישאתית. הכל נשמע כמו רוק טחון היטב שהיום לא הייתי עושה.

ואז נזכרתי שאני לא רק מתעסק במוזיקה יותר מעשר שנים, אלא גם בפוליטיקה. ב1995 כשרבין נרצח הייתי פעיל בנוער שלום עכשיו. ב1996 עזרתי בבחירות ביבי:פרס לצד הנכון, לצד שהפסיד. ב1996 בכיתי כשהוא ניצח; ב1999 בכיתי מאושר כשברק ניצח. זו בעצם הבעיה שלי עם אנשים כמו ישענר זאף, שמאסו בפוליטיקה כל כך עד שהם רוצים לוותר עליה. עליית דיקטטורה נאורה היא לא דבר מומלץ. ישענר קורא לעצמו "מהפכן"; ומה הוא בעצם מהפכן? מהפכן הוא אחד משנים. או האדם שרוצה לתפוס את השלטון בכח או האדם שרוצה לשנות את התודעה הקולקטיבית ולהביא לשינוי בדעת הקהל. זוהי בעצם האבחנה בין מהפכן להפיכן. ישענר רוצה להשתלט על השלטון במדינת ישראל. הוא מאס בשחיתות. מתוך הבלוג שלו הוא אומר כי:

כשאנחנו מדברים על כינון חוקה אנחנו מדברים על שני דברים. קודם כל לעשות סדר בשלטון בישראל. אנחנו קוראים לשינוי טכני של שיטת הממשל, לשיטה שתאפשר יכולת למשול. כיום בישראל יש קושי גדול להעביר הכרעות היסטוריות, לא נעשית עבודת מטה יסודית וארוכת-טווח, וכמובן השחיתות פושעת. התיקון לכך הוא לעבור לשלטון נשיאותי, שבו הכוח מרוכז יותר אצל השולטים.

ומספר פוסטים אחר כך הוא קורא לדיקטטורה. האם זו שיטת הממשל שמפלגת תפנית מדברת עליה? יש לא מעט יוזמות לשינוי שיטת הממשל בישראל. היוזמה של המרכז הישראלי להעצמת האזרח, לדוגמא, קוראת להעצמת האזרח, השמתו במרכז וחינוך לדמוקרטיה. זה סוג של שינוי אמיתי, שינוי שנוצר על ידי השפעה, שינוי של מהפכה ולא של הפיכה.

אם מפלגת תפנית כל כך רוצה לבצע הפיכה בשיטת הממשל בישראל, עדיף לה לפנות לקהל אחר, קהל שבוי שמוכן לנקוט בפעולות אלימות.

כמו עם המוזיקה שלי, שאני מעביר אט אט את המסר ומנסה לסחוף (לא עם שירתי הנוראית) את המאזינים לכיוון אחר, שמסביר מה מיוחד כל כך ברגע הנכון, כך גם עם הפוליטיקה. אני מאמין שלא צריך הפיכה, צריך מהפכה. המהפכה תבוא מלמטה, כמו מהפכה פרולטרית אמיתית. צריך להשתלט על הסוכנים המשניים, לא השתלטות אלימה, לא בכח, אלא על ידי חינוך. אולי, אם יהיו מספיק אנשים טובים במקומות חשובים במדינה, כאלו שאיכפת להם, לא נצטרך לבצע מהפכה של ממש, אלא רק שינוים אינקרימנטליים. אם לא, אז לכנשבחר לכנסת נצליח להביא את השינוי באמצעות חקיקה.