השבוע החליט בית המשפט לערעורים בקליפורניה כי חברת יאהו! חייבת לציית לפסק הדין שניתן בצרפת וניתן לאכפו בשטחי ארצות הברית. הרוחות ברשת היו סוערות מכמה כיוונים. ראשית, אותה יאהו! שהשתמשה בהגנת חופש הביטוי בחוקה האמריקאית נלחמה לפני מספר חודשים בחופש הביטוי של בלוגר סיני, שנדון בינתיים לעשר שנות מחבוש. שנית, ופחות ביקורתית, היא שבית המשפט לערעורים קבע כי ישנה סמכות שיפוט בבתי המשפט בארצות הברית לעניין זה. עניין סמכות השיפוט הוא עניין רחב מאוד ועלול לבלבל לא מעט אנשים. טובי השופטים מתבלבלים לעיתים, במיוחד עקב הסיבוכים בדין לגבי סכסוכים בין פרטים ממדינות שונות.

האם פסק הדין שניתן קובע שעל כל עוולה\עבירה שתתרחש באינטרנט יהיה ניתן לשפוט בכל מקום בעולם? במפורש לא. ראשית, ההחלטה בערעור בארצות הברית היתה במסגרת הליך של צו הצהרתי מצד יאהו! כי ההחלטה השיפוטית שניתנה בצרפת אינה תקפה. למען ההגינות, הליגה נגד גזענות בצרפת, אותה התובעת בתביעה המקורית, הבהירה כי לא מתכננת היא להשתמש בסעד האכיפה כנגד יאהו! ארצות הברית, וכי יאהו! כבר ביצעה את השינויים לפי רצונה; אולם יאהו! טענה כי אין מדובר בשינויים בהתאם לפסיקה, אלא בשינויים כללים במדיניות האתר. לכן, בחנו השופטים היכן נוצרות הזיקות לקניית סמכות שיפוט על הנתבעות (הליגה מצרפת וארגון זכויות יהודים).

כמעט ברור שלפי דיני המקום ניתן יהיה לתבוע נתבע באיזור מגוריו, כך העניין גם בישראל וכך העניין, כנראה, ברוב העולם המודרני. לעומת זאת, השאלה הקשה היא האם חשוף ישראלי כלשהו לתביעות על מעשים שבישראל אינם עבירות\עוולות, אולם במדינות אחרות הן כן? לשאלה זו אין תשובה גורפת, ונדמה כי הצורך לשינוי המדיניות בנושא הוא ממשי ביותר. אני לא משוכע כי דין אחד לכל אתרי העולם הוא דבר מוצלח, אולם הוא עדיף על אפשרות של סתירת דינים.

איני בטוח שסין תסכים לשנות את מדיניות חופש הביטוי שלה כשם שאיני בטוח שארצות הברית תרצה לשנות את מדיניותיה בנוגע להערות גזעניות. אולם, צריך למצוא שביל זהב כלשהו שיאפשר הן ודאות לגבי סמכות שיפוט והן ודאות לגבי החוק החל על הנושא. איני ממליץ כעת לכל בעל אתר מסחר קטן להוועץ בעורך דין בטרם יעלה מוצרים רגילים לאתרו שכן הם נוגדים את חוקי הגנת הצרכן הניו-גינאים, אולם יש לנקוט משנה זהירות בנושאים שעלולים להיות שערורייתיים. ברור שאתר שרוצה לנהל מסחר עם תושבי מדינה מסוימת יאלץ לציית לחוקיה, ואולי אף להקים חברה מקומית. אך אדם שרק מעלה אתר, מהו הדין?

הדין הישראלי אינו מעניינינו, כי ברור שאתר ישראלי כפוף לדין הישראלי אם מאוחסן הוא בישראל, בעליו רשומים בישראל ופועל הוא בשפה העברית (או כל מבחן חלקי שבנושא), אולם, מה יהיה עם מקרים אחרים? מספר פסקי דין ממדינות זרות החילו את סמכות השיפוט ואף הקנו פיצויים, אולם במקרים אלו דובר בעיקר על תביעות לשון הרע. ככלל, הייתי ממליץ לא להפיץ לשון רע, אולם מה יש לעשות במקרים שאינם של לשון הרע? התשובה לכך עוד פתוחה.

דרושה לדעתי רפורמה מקיפה שאולי תעוגן באמנה לאומית לעניין עוולות אזרחיות באינטרנט שתקבע את השתתפות המדינות וסמכויות השיפוט ברשת. ללא אמנה כזו הגולשים יוותרו במצב מתמד של חוסר ודאות וחשופים בצורה מתמדת לתביעות אזרחיות או פליליות.

** האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי.