החדשות המסעירות של השבוע לחובבי הפרטיות היו שגוגל סרבו לאפשר לשלטונות האמריקאים לעיין ביומני החיפוש שלהם שנדרשו לאור "חוק הגנת הילדים" שהוחק בארצות הברית. אולם, החדשות היותר מסעירות לא אחרו לבוא. מה"לאו" נלמד ה"הן" וגילינו ש"ציר הרשע" אינו רק ממשלת ארצות הברית אלא גם מיקרוסופט, אמריקה אונליין ויאהו!. שלוש החברות, כנראה, שיתפו פעולה עם השלטונות האמריקאים והעבירו להם מידע על תכני חיפוש והרגלים של מבקרים באתר. חשוב לציין שמטרת חוק הגנת הילדים הינה חשובה ביותר. החוק נועד לאפשר לשלטונות ארצות הברית לצוד פדופילים ברשת. אולם, בית המשפט העליון פסל את החוק לפני כשנתיים לאחר שקבע כי הוא בלתי חוקתי, פסילה זו עניינה היתה לא בסמכויות החיפוש של הממשלה אלא בכך שאין לממשלה יכולת להגביל את זכות הגישה לאינטרנט (דעת הרוב, השופט קנדי).

Prima Facia, נראה כי דרישתה של ממשלת ארצות הברית לעיין ביומני החיפוש הינה לגיטימית לחלוטין. הרי מה כבר יבדקו? את הרגלי הגלישה של גולשים וינסו לאתר גולשים שיכנסו לאתרים "חשודים" דרך מנועי החיפוש. לא מדובר בחיפוש אלים, חיפוש פולשני או מעקב בזמן אמת. רק "לאחר מעשה" יבדקו היומנים וכל מי שירמוז כי מעוניין הוא בפדופיליה יחקר והממשלה תחל במעקב אחריו, הלא כן? הרי לציבור הגולשים הכללי אין כלל מה לחשוש - אלו אינם מחפשים אתרי פדופיליה, אינם מתעסקים בסחר בתמונות עירום של קטינים וכלל לא יצופו ביומני החיפוש של הממשלה, הלא כן?

לעיתים לא רחוקות אני נתקל בבעיה זו. שאלת חשיבות הפרטיות - ובמיוחד אצל חפים מפשע, האם כלל יש להם צורך בפרטיות? האם טובת הציבור אינה חשובה יותר? דעתי המנומקת היא כי ה-זכות לפרטיות הינה נגזרת של כבוד האדם, וככזו היא אחת מזכויותיו הבלתי ניתנות להפקעה של האדם. הזכות לפרטיות נועדה במיוחד בכדי למנוע משלטון כוחני לנטר נסיונות לכפור בו, אולם היא גם מגיעה לאלו אשר אינם כלל דורשים בה. זכותו של אדם לפרטיות היא זכותו שלא להחשד ללא קיומה של עבירה. ההביאס קורפוס - אם אכן התקיים מעשה עוולה פדופילי בו נפגע קטין אזי למשטרה צריכה להיות את כל הסמכות לחקור את אשר קרה, וספק רב באם יהיה צורך ביומני החיפוש של גוגל כשבמרבית המקרים ניתן לזמן את יומני השיחות בין הקרבן לתוקף.

האם תפקידה של המשטרה לחפש את העבריינים אחד אחד? לחדור למחשביהם האישיים? ראשית על המשטרה (או כל רשות שלטונית מוסמכת) לחקור בעבירות אשר ישנם קרבנות שהתלוננו (או נפטרו) בעקבותיהם. לאחר מכן, על המשטרה לחקור פשעים באופן לא פולשני, ורק לבסוף, לאחר שמיצו את כל החלופות האחרות, יהיה מוצדק זה לפגוע בכבוד האדם ולחקור את יומני החיפוש. ללא כל תיאוריות קונספירטיביות, ללא כל רצון לבזות את רשויות החוק - פשוט תעזבו את האנשים עד שתהיה עבירה כלשהי. יכולים להיות מקרים בהם חיפושים תמימים לכאורה יצופו כחיפושי עוולה פדופיליים ללא כל כוונה (ולהפך), וחבל על אבדן כבודו וחירותו של אדם אך ורק לפי חיפוש זה.

לאחר קיומה של עבירה, ניתן יהיה לדבר על חשודים וחקירות. כך גם סברו עורכי הדין של גוגל כשהשיבו למשרד המשפטים האמריקאי: "איננו צד לתביעה משפטית זו". תשובתה של גוגל היא עניינית וממצה, ואני מקווה ומאמין שתעמוד בבית משפט בארצות הברית. כך גם בחן בית המשפט בארצות הברית בתיק Ashcroft v. American Civil Liberties Union המאוזכר. הבחינה היתה בחינה משפטית קלה, ולכן גם פסק הדין הקצר: האם ניתן להשיג את אותה התוצאה באמצעים פוגעניים פחות?

מרגע שנוסחה השאלה המשפטית, התוצאה כבר נכתבה. יש רק לבדוק את עובדות המקרה, ובמקרה זה אין עבירה; אין כל קרבן ולכן גם לא ברור אם ישנו עבריין. לגילוי פדופילים ישנה דרך יעילה יותר מאשר מעבר על יומני חיפוש; מה גם שמעבר על יומני החיפוש הינו יקר ביותר ומצריך משאבים כספיים רבים. כמו כן, חלופת ההשקעה בהתקנת "מלכודות פדופילים" בחדרי צ'ט או פורומים יכולות להיות יעילות פי כמה.

בינתיים, בכדי להגן על פרטיותי ועל פרטיות שאר הגולשים, הייתי ממליץ על מספר צעדים בכדי להמנע ממצבים שעלולים להביך:
1. ראשית, לעבוד עם דפדפן פתוח קוד, או לפחות לא עם מיקרוסופט אינטרנט אקספלורר. כמובן שבדפדפן פיירפוקס (המועדף עליי) ישנה אפשרות למחיקת קוקיות בסוף כל Session כך שמידע פרטי על הגולש אינו יכול להמשך מהמחשב ולהצטלב עם מידע אחר עליו מאותו אתר או אתרים אחרים. באותה מידה לשועל האש ישנה אפשרות לחסום קוקיות כלל מאתרים מסויימים - חלופה שהייתי ממליץ עליה.
2. בכדי למנוע מזודנות (malware) להשתלט על המחשב ולחשוף את הגולש לאתרי פורנוגרפיה קשה ופדופיליה שיפתחו לפתע ללא כל קשר לפעולותיו\ה, הייתי מתקין חוסם פרסומות (ולא רק קופצות) ונמנע מפתיחת קבצים לא מזוהים ולחיצה על "אשר" על כל חלון שקופץ. כמובן שהמלצה זו היא המלצה כללית לגלישה ברשת.
3. העניין תיאורטי לחלוטין, אולם ניתן לפנות לאתרים ישראלים במסגרת חוק הגנת הפרטיות ולבקש לעיין במידע שנאסף במחשבים לפי שם המשתמש במסגרת זכות העיון הקבועה בחוק: לכל אדם זכות לקרוא את הרשום עליו במאגר המידע, זכות זו תחול הן לגבי קוקיות והן לגבי מידע אחר. איני משוכנע כי עיון כזה ינתן, אך אני מאמין שבעתירה פוטנציאלית ישנו סיכוי רב לחייב את ספק השירות לחשוף במסגרת החוק את כל המידע המצוי אצלו על משתמש ספציפי.
4. בעת גלישה לאתרים שאמינותם מוטלת בספק מומלץ להשתמש בפרוקסי אנונימי מחו"ל שיחסום את האפשרות למעקב.

והדבר החשוב ביותר הוא להמנע מפעילות עבריינית ברשת.

** המידע המובא לעיל אינו ייעוץ משפטי ואינו מהווה תחליף להתייעצות עם עורך דין.