« פלישת חוטפי הגופות | Main | אבסורדום:: הנה אני בא »
May 30, 2006
נקמת הטוקבקיסטים:: שתיקה
תמצאו את זה בבלוג החדש (מוביל לדף חיפוש)
יובל דרור סוקר נאמנה את העיוות בין העיתונים על המספרים המדויקים, אך השאלה היא אחרת. האם העובדה שynet מהווה אתר מדיה שמשתף פעולה עם צ'רלטון גורם לו להטות את המציאות כדי לשנות את דעת הקהל? האם כעיתון יש עליו חובה לדווח את כל החדשות או שרק חדשות? האם הוא חייב לדוות על חרם הצרכנים שמתארגן ועל הקריאות המאורגנות להפסיק לשלם? האם זה ראוי שהוא מצנזר טוקבקים הקשורים לצ'רלטון (לכאורה)?
השאלה המתעוררת היא אחרת, והיא מסובכת מכפי שהיא נשמעת. מדובר על זכות כפולה. האם לטוקבקיסטים יש זכות לחופש ביטוי? NRG הרשת סיקרו ביום ראשון האחרון את נושא הטוקבקים ברשת ('יו טוקבקינג טו מי?', דודו כהן, רייטינג, 28.05.2006). דווקא שם 'מומחים' לנושא סיפרו על הצנזורה שהם מעבירים טרם פרסום טוקבקים. אבי לן, עורך NRG, אמר כי "התכנון הוא שמעתה יסונן כל דבר שיש בו השמצה, עילה לתביעת דיבה, גזענות, הומופוביה, אאוטינג, קללות, הסתה ואיומים באלימות וברצח. ". דווקא הסינון הוא הבעייתי כאן.
ויש עדכון (13:20) ... תקראו עד הסוף
לאף אתר אין כל חובה לפרסם תגובות גולשים; יתר על כך, האתר הוא שטח נדל"ן וירטואלי, שהבעלות עליו היא של המפעיל. המפעיל נאות ונותן רשות ולא זכות, לטוקבקיסט להגיב. רשות זו כפופה ללא מעט תנאים, אך בכל זאת, נהנית מחסות החוק. כל עוד לא בודק ובוחן מפעיל האתר אחת אחת את התגובות המועלות, הוא פטור מאחריות לגבי תכנן (א 37692/03 סודרי נ' שטלריד, מפי כב' השופטת רות רונן). כמו כן, תזכיר חוק מסחר אלקטרוני פוטר את מפעיל האתר לחלוטין, במיוחד במקרים שבהם הליך "הודעה והסרה" מתקיים (מודיעים למפעיל האתר על התוכן הבעייתי, וזה מסיר אותו לאחר ההודעה). האחריות היא בלעדית על הטוקבקיסט, וזה ייחשף רק אם אכן ישנו חשד לביצוע עבירה.
העריכה של הטוקבקים, והבחינה שלהם אחד אחד, יכולה להוביל את הטוקבק מהודעה אנונימית לכל אחד משני השבילים הבאים, שמביאים לאבסורדום את רעיון האחריות המשפטית האישית. ראשית, בדיקה של טוקבקים טרם העלתם לרשת יכולה להפוך את הטוקבק ל"מקור עיתונאי", ועקב כך להקנות לאתר המעלה את הטוקבק חסיון מחשיפת מקורות. תוצאה אבסורדית לכשעצמה, אך לא פחות אבסורדית מהמצב השני וההפוך. העריכה עצמה יכולה גם להוות הודאה באחריות של מפעיל האתר כי בדק את ההודעה ותכנה מתאים לתוכן שיפורסם באתר. כלומר, הוא נושא באחריות לפרסומו (בניגוד לכתוב באתר). גם תוצאה זו אבסורדית.
בעוד שאני מנסה להגיע לתוצאה צודקת, או לפחות לגיטימית, ההצעה של העיתונאי הבכיר היתה: ""הדרך היחידה היא פשוט להכריח אנשים, באמצעות מנגנונים לא מורכבים, לוותר על האנונימיות שלהם ולהשאיר אימייל מאומת באתר. זה לא יעבוד ב-100%, אבל בוודאי יסנן את חלק הארי של ההשמצות. דרך נוספת היא מנגנון זיהוי של כותב הטוקבק, שייאלץ למסור את הפרטים שלו על מנת לקבל את הזכות להשתתף בתגובות בקהילה הזו. אם מישהו לא מוכן לעשות את הצעד הקטן הזה – שלא ישתתף בשיח." בצורה אירונית, אותו עיתונאי בכיר בחר שלא לאפשר פרסום שמו באותה הכתבה.
אולם, אבסורדום בצד ואחריות משפטית בצד השני. דווקא השארת חירות הביטוי בידי הטוקבקיסטים, תוך מעטה אנונימיות, תהיה הפעולה שתשחרר את מפעילי האתר מאחריות. דווקא חוזה משפטי שיקבע כי כל המפורסם בטוקבקים אינו בעל משקל משפטי, שכל הנאמר שם אינו בהכרח אמת, לא יכול להיות אמת ומייצג את דעת הכותבים בלבד, ישחרר את המפעיל מהאחריות הספציפית אולי. כמו כן, תהיה חובה על הנפגע להגיש בקשה להסרת התוכן הפוגע, שכן המפעיל אינו יכול לדעת מהו תוכן פוגע ומה לאו.
אולם, כל זאת עדיין לא עונה על השאלה: האם לטוקבקיסטים יש זכות לכתוב תגובות או רק רשות לכתוב תגובות? דומה שהטקבוק הוא כמו כניסה לשירות ציבורי, שיכול שינתן בחינם או בתשלום, וככזה אין להפלות במתן אותו שירות. אך האם זה יוצר זכות ביטוי? דומה שהתשובה לכך עוד טרם נענתה. השאלה הזו תקום בתור שאלה חשובה ביותר בשנים הקרובות, כשיבוא מקרה בו טוקבקיסט יתבע מפעיל אתר על כך שהסיר תוכן מאתרו. רק אז תוכל התשתית המשפטית לכך להחשף במלואה.
בכדי לענות על השאלה בצורה טובה, צריך להבין את הבעיה הבלתי אמצעית. למפעיל האתר יש חצר, באותה החצר הוא נותן רשות שימוש לכלל הציבור. אותה רשות מסויגת בתנאים מסוימים. האם הוא יכול פשוט לא לאפשר לאדם ספציפי מלהכנס לאור העובדה שהוא לא מוצא חן בעיניו? האם יש לו חובה כלשהי? (חובה מולידה זכות מהצד השני). חוק איסור הפליה במוצרים ושירותים, שיכול להיות רלוונטי במקרה זה, קובע: " מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי, הורות או מוגבלות."
מטרת החוק במקור היתה "חוק הסלקציה במועדונים", כדי למנוע מאנשים את המבוכה באי כניסתם למועדונים עקב השתייכות גזעית או דתית כלשהי. האם אותו חוק יכול שיהיה רלוונטי במקרה שלנו? מהן הסיבות בגינן פוסל מפעיל אתר את התגובות? אתר יכול לפסול תגובות מכל סיבה, טובה או לא. חירות הביטוי (ולא זכות לביטוי) היא חירות שיש להפעיל ללא חובה משום צד. אם "מועדון הטוקבקים" היה מפלה כניסה לשמאלנים, לדוגמא, אז אכן היתה כאן הפליה אסורה. אם הוא היה מפלה "השקפה" מסוימת, כמו התנגדות למונדיאל, אז כן, היתה כאן הפליה.
לדעתי, ניתן לומר שכל עוד מדיניות הצנזורה של תגובות היא מגמתית אכן תהיה כאן הפליה פסולה. לעומת זאת, פסילת תגובה אחת, שבאמת אין לה מקום, שקולה להוצאת אדם אלים מתוך המועדון. כמובן, שכל זאת צריך להתבצע רק לאחר פרסום התגובה, ולא לפניה, שכן חירות הביטוי אסור שתפגע. גם אדם שזעק זאב לאורך 50 טוקבקים שצונזרו יכול שיזעק כעת את זעקת מפוני גוש קטיף, אנשי כיכר הלחם או חולי סרטן המעי הגס.
עדכון 13:20:
הבנתי שכולם מחפשים את הכתבה הזו: (צילומסך למקרה שתועלם מהרשת בדקות הקרובות)
נכתב על ידי jk ביום\שעה May 30, 2006 11:11 AM
Trackback Pings
ניתן לשלוח טראבק כאן
רשומים כאן אתרים אשר מפנים לכאן:
» מי קאסה, טו קאסה? from :: מיומניו של לקוח ::
בדיוק שלשום שאלתי את יהונתן על כוחם של הסכמי שימוש באתר, ותקפם המשפטי. יהונתן, בין השאר, הפנה אותי ללינק מעניין על סופטווראפ (קריאה מעניינת ... [Read More]
Tracked on June 2, 2006 11:52 PM
Comments
|
מרק |
יפה ומענין אבל מה הופך את NRG לשירות ציבורי ומונע מ2JK מלהפוך לאחד כזה? אם אני כותב בלוג שמאלני האם אסור לי למחוק תגובות של אנשי כהנא חי? ומה עם ספאמרים? ומה הופך אתר אינטרנט למקום ציבורי, הגודל? האיכות? סיקור אקטואליה? שאלות אלו נכתבו על ידי אדם שלא מבין למה אנשים מבזבזים את הזמן שלהם על העשרת תוכן באתרים שמרוויחים כסף מכך אבל לא חולמים אפילו לשתף את כותבי הטוקבקים בהכנסות מפרסומות, במיוחד כאשר לעיתים פחות מדי נדירות לטוקבק יש יותר ערך עיתונאי מאשר לכתבה עצמה. |
|
יהונתן |
כעקרון, גם האתר הזה לכאורה אמור להיות ציבורי; אבל הוא יותר כמו הבית שלי (שאני יכול להגיד לאנשים אם להכנס אליו או לא) ופחות כמו בית הקפה שלי (בו אני חייב לשרת את כולם). אם הבלוג שלי הוא יותר כמו מועדון מעריצי 'כהנא חי', אני יכול לאסור על שמאלנים להכנס, כי זה נובע מאופיו המתחייב של המקום (פטור בחוק לתחולת איסור האפליה). אם אתה רוצה רווחים מהטוקבקים שלך, אני מוכן לתת לך, ברגע שגוגל אדסנס יתנו להציג תכנים, אני אציג את התכנים בטוקבקים וכל אחד יכניס את המספר אדסנס שלו ביחד עם מייל, וכך יקבל את ההכנסות (כולן) על הטוקבק שלו. דיל? לגבי האתרים המסחרים - כי הם יכולים לא לשלם לך. לא? |
|
יהונתן |
אה, ולגבי ספאמרים, יש תנאי מפורש בתנאי השימוש באתר :
למען הסר ספק, תגובות מהסוג הבא יסווגו אוטומאטית כתגובות פרסומיות: |
|
תום סלע |
תמיד תהיתי מה כוחן של מילות "תנאי השימוש" באתרים. האם יש תוקף משפטי למה _שאתה_ (נניח שאתה כן\לא עו"ד), כבעל האתר מגדיר כתנאי שימוש? נניח "עודד אמר להרים ידים"? או יותר ברצינות, ההגדרה שלך המכוונת למפיצי לוף (הצעתי לעברות ספאם עקב המילואים שהזכירו לי את הזבל הדחוס הזה), והיכולת שלך לאכוף או לדרוש אכיפה שלה? אגב אדסנס - יש כמה אתרים (לדוגמא וובסטר) שכבר מציגים - האם הם עברו על תנאי השימוש של אדסנס והגדירו את שפת התוכן העיקרית כאנגלית, מה שאפשר להם את האופציה? ועוד בעניין וובסנס, לאחרונה נפתחה האופציה לפרסם מוצרי גוגל ופיירפוקס גם לאתרים בעברית - בדוק את המנוי שלך. |
|
יהונתן |
כעקרון, יש להן תוקף כאשר הן מוצגות בצורה מפורשת (כלומר יש לינק אליהן מכל עמוד); יש תוקף משפטי ומדובר בחוזה לכל דבר. במיוחד כיוון שזה האתר שלי, ואם אתה לא מעוניין לשחק את המשחק שלי, תואיל ותצא. (לדוגמא, אם אתה אצלי בבית, אני יכול לדרוש ממך להתנהג בצורה מסוימת). היכולת לדרוש אכיפה עוד טרם נבחנה בבית המשפט (בנוגע לספאמרים) אבל היא עוד תגיע, אל תדאג... לגבי אדסנס, מי שמפר את תנאי השימוש צפוי לעמוד בסנקציה, אם יתפס. גוגל בינתיים מעלימה עין אולם. ולגבי האתר, אני לא אכניס סתם לינקים לתוכנות שאני לא משתמש בהן (הטולבר של גוגל או פיקסה) וגם במיוחד כי אני לא חושב שזה יכניס כל כך הרבה כסף בכדי להצדיק את הטרחה של המודעות האלו. אני אכניס מודעות קונטקסטואליות כשהן יהיו רלוונטיות. |
|
תום סלע |
האם שהותי באתר מהווה הסכמה חד משמעית שאני מסכים עם התנאים? על מנת לדעת אותם אני צריך קודם להכנס לאתר, לא? (ביצה ותרנגולת) ואם כן, מדוע יש אתרים המבקשים ממני לאשר ע"י לחיצה על כפתור את קבלת תנאי השימוש? |
|
יהונתן |
הכניסה לאתר עצמו אינה בעייתית. ההתנהגות באתר שאינה צפיה פר-סה היא הבעייתית. כלומר, אם תכנס לביתו של כל אחד, ותבקש לקחת חפץ כלשהו, מה המדיניות שם? אני אכניס את הכל ברגע שהם יציעו את המילים עצמן, כדי שאני אוכל לראות רווח. עד אז אני לא רוצה ממש להמליץ על שירות שלא נותן לי להרוויח. |
|
תום סלע |
שאלה מצויינת! מה אכן המדיניות שם (פה, אם הייתי בבית)? הרי אני לא מפרסם תנאי שימוש בביתי, ובטח לא תולה אותם בכניסה לכל דלת (על אף שבשירותים זה עשוי להיות רעיון לא רע..). יש אמות מידה התנהגותיות מקובלות, וגם הן תלויות בהיכן נמצא הבית (ביפן, לדוגמא, לא היה זה נאות אם תכנס עם נעליים). בקיבוץ של פעם, זה היה גם תקין שאכנס לביתך ואשאיל\אקח ממך משהו. |
|
יהונתן |
מה המדיניות שם? שוב, הייתי הולך לפי lex loci אלא אם יש משהו ספציפי. וכפי שאתה יכול לבקש מכל הנכנס לביתך לכבדך ולעמוד בתנאיך, בעקבות העובדה שמדובר בקניינך הפרטי, במקומות שהמדינה תטה לא להתערב, אזי, תנאי השימוש מהווים חוזה בין המשתמש לבין בעל האתר. אני ממליץ שתקרא את התקציר כאן על הסכמי שימוש. יכלתי לכתוב מיליארד דולר, אבל ההרתעה במיליארד וב10,000 ש"ח היא זהה, לדעתי, ולכן אין כל צורך. המטרה שלי היא לא להרוויח כסף אלא למנוע את המצב. התנאים יהיו קבילים פחות או יותר אם יוצגו יותר בפני הציבור, אם יהיו ברורים יותר ואם המשתמש יביע הסכמה בצורה אקטיבית יותר. ברור שאם הייתי מכריח את כל המשתמשים לקרוא כל פעם את התנאים הם היו אכיפים יותר, אבל צריך למצוא איזון בין הצגת התנאים בצורה סבירה לבין השימוש באתר. |
|
תום סלע |
לינק מעניין, וכן התשובה, תודה! |
|
דותן מזור |
בשנה א' למשפטים לומדים פסק-דין מאוד מפורסם, שניתן נגד בורסת היהלומים. הוא קובע חובה למקום פרטי, אשר מאפשר בדרך כלל כניסה לכולם, לאפשר כניסה גם לאנשים שאינם רצויים עליו, אם אין סיבה מהותית שלא לאפשר להם להיכנס. האתר הזה הוא אתר פרטי לחלוטין, שכל מטרתו היא להציג את עמדותיו של בעלי האתר, ובתור שכזה, כמו שציינת יהונתן, מותר למפעיל שלו להפלות תגובות מסוג מסוים אם הן "לא נראות" לו. אין כאן כל אפליה. לעומת זאת, אתר מסחרי שבאופן מוצהר משווק ידיעות לציבור, אין זה ראוי שימחק באופן שרירותי תגובות שאינן מתאימות לעמדות המערכת. פרסום מוצרים בתגובות פוגע במפרסמים של האתר, ולכן זה לגיטימי להעיף את הפרסומות בתגובות לאלף עזאזלים. לעומת זאת, אם מישהו מספיק תמים בכדי לתמוך במפגינים בבילעין, ורוצה לכתוב את זה בתגובה שלו, חייבים לפרסם את התגובה שלו כמו שחייבים לפרסם תגובה מפוכחת שאומרת בדיוק את ההיפך. מי שפותח שיח ציבורי, למטרות מסחריות, חייב לאפשר שיח ציבורי שווה. לא מתאים לאתרים המסחריים? שינטרלו את אפשרות התגובה לידיעות. נראה אותם מתקיימים חודש בלי זה. דותן |
|
יהונתן |
אבל יש דבר אחד שיש באון נ' בורסת היהלומים שאין כאן. שם מדובר בחופש העיסוק. מאז און נחקק החוק לאיסור הפליה במוצרים ושירותים, שבעצם מעגן בחוק את הגופים הדו-מהותיים. האם ynet היא גוף דו מהותי? אני לא בטוח, אבל אני די בטוח שמרגע שהיא נתנה זכות תגובה היא, בתור גוף מסחרי, חייבת לא להפלות. |
|
כרמית |
באתר הפרטי שלי אני לא חושבת שיש לטוקבקיסטים חופש דיבור. אני משלמת על הדומיין, אני משלמת על מקום אחסון בשרת, אני משלמת על רוחב הפס, אני כותבת את התכנים, ואני לא מוכרת שום דבר. האפשרות להגיב, אם להיות בוטה, היא מבחינתי טובה שאני עושה לגולשים. לא רוצים לא יגיבו. לא ימצא חן בעיניי, אמחק. בפועל מעולם לא מחקתי תגובה, גם אם לא מצאה חן בעיניי, אבל עקרונית, אני לא חושבת שלמגיבים יש זכויות באתר פרטי. אתרים מסחריים הם אופרה אחרת, כמובן. להם יש מחויבויות כלפי מפרסמים, משקיעים. הם גם כפופים לכל מיני חוקים עסקיים שאותי לא מעניינים כהוא זה. |
|
יהונתן |
כרמית, ההבדל בינכם הוא המהות של האתר; ynet פונה לציבור הרחב, הוא בעצם "ארומה" בקניון, בעוד שאת בית קפה קטן ושכונתי, או אולי אפילו מציעה למספר אנשים לבוא אלייך בשבת בבוקר לקפה. את יכולה לסרב לכולם, ynet לא. |
|
כרמית |
Ynet מוכר הרבה דברים. הוא מוכר שטח פרסום. הוא מוכר מודעות לוח. הוא מוכר אנציקלופדיה מקוונת. מפני שהוא מוכר את כל הדברים האלו, ומפני שהוא אתר מסחרי, הטוקבקיסטים שלו הם בעצם מין לקוחות, והיחס כלפיהם צריך להיות היחס של מוכר טובין או שירותים ללקוחותיו. ברור שגם אני יכולה למכור פרסומות ודברים אחרים דרך האתר. אבל עצם זה שאני כרגע לא מוכרת אותן, ועצם זה שאני כרגע אתר ללא מטרות רווח, מכניס אותי לדעתי לקטגוריה אחרת. זה אומר שהטוקבקיסטים שלי, בניגוד לטוקבקיסטים של Ynet הם לא לקוחות או לקוחות פוטנציאליים. הם אורחים בסלון שלי. באופן דומה, נדמה לי שאפשר להמשיך ולחלק לקטגוריות. טוקבקיסטים של אתר ממשלתי |
|
כרמית |
(המשך) - טוקבקיסטים של אתר ממשלתי (אם יש דבר כזה) או של עמותה ציבורית רשומה ייהנו מזכויות חופש דיבור של אזרחים. |