הועדה צריכה ללכת ולבחון גם הקצבה של סכומים לרפואה מונעת, כי בלעדיה אין כל אפשרות להתקדם, ולהמשיך לברר דרכים כדי להקטין את מספר החולים. ההשקעה בתקציב הבריאות בישראל צריכה ללכת לפי סדר העדיפות הברור הזה; אגב, אני אשמח אם תכנסו ללוח הזה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שמציג את שיעורי התמותה לפי סיבות.

הפיגועים, תאונות הדרכים ותאונות העבודה אפילו לא מהוות אחוז אחד מהפטירות. לעומת זאת, זיהום אוויר הוא הגורם למעל לאחוז אחד, לכן כששר איכות הסביבה מפעיל את רדינג כדי למנוע 4 מיתות שהיו באותו היום עקב הפסקות החשמל, הוא מהצד השני הורג עוד לא מעט אנשים מזיהום אוויר. כמובן, שאי אפשר לשקלל את כל הבעיות וכל המחלות, אבל מסקנה כזו ניתן להסיק בקלות, במיוחד כיוון שישנם קולות (ואיומי תביעה) שעובדי חברת החשמל יזמו את את ההפסקות (ולמי שרוצה להתנקם, גיובל הכין משחק).

הכל, פשוט הכל, בחיים הוא שיקול קר וכלכלי. מבחירה לא לקחת טיפול רפואי ולא להבדק כל יום אצל רופא כדי למנוע כל מחלה אפשרית, למנוע אזרחות בטיעון של חיי אדם, לאגור את כל תעבורת האינטרנט כדי למנוע פיגוע טרור אחד. הכל שיקולים קרים של האם לעשות משהו או לא לפי עלות ותועלת. ולא יובן אחרת, אני בעד שיקולים כאלו בדרך כלל, רק שצריך לשקול אותם בצורה הנכונה.

כל שקל שמושקע בחינוך וכל שקל שמושקע ברפואה מונעת הוא שקל שלא יושקע ברווחה ובבריאות לאחר מכן.

לפעמים צריך לדעת איזה נושא פוליטי צריך לעבור המתת חסד, כי העלות שלו כל כך גבוהה, שאולי כדאי להתעלם ממנו ולנסות לעזור לאחרים. לכן כולם מסכימים עם תכנית ההתכנסות של אולמרט, לכן כולם הולכים בדרך פרגמטית למחצה.

ואסיים בדבר אחד, שאולי קצת קשור. אדר שלו ציטטה אותי כאומר: "הסימפוזיון על סחר בנשים נערך בחוג למגדר באוניברסיטת תל-אביב, אבל הוא היה יכול להיות הרבה יותר מצחיק לו היה נערך בפקולטה למנהל עסקים”. אני חייב לומר שהקרדיט הוא לא רק לי, אלא זו היתה בדיחה של כמה חברים משותפים באותו יום שבו התנהל הסמפוזיון. עם החברים, שלא התלוננו עד עכשיו, סליחה.