הקשר הרופף בין נשיא בחקירה לבין לחץ בלבנון הוא באמת קשר לא סטטיסטי, הוא דרך להראות שיש גורל. הניו-איג'יאנים למינהם תמיד מחפשים קשר, הסטטיסטים מעדיפים לראות זאת כתוצאה נפרדת, כמהלך משעשע של אל מוכה-גורל.

העניין הוא שבאמצעות התבטאויות כאלו, של הרגע, שהיו על קצה הלשון ולא עברו דרך יועצי תקשורת, ניתן להבין בצורה יותר מדויקת מה כל אחד חושב באמת. דווקא השימוש בטרמינולוגיות כאן הוא עצמתי ביותר. כשדן חלוץ משתמש במתודיקה הימנית של רסטורציה - ואומר "לבנון תחזור 20 שנה אחורה" הוא רומז על עבר מפואר, על כך שפעם היה יותר טוב. אכן, טבח סברא ושתילא, מוות של אלפי חיילים, אי שקט. מצד שני, כמות הקרבנות שנגבו מאז היציאה מלבנון נמוך בצורה משמעותית.

אני זוכר את אותו הלילה שיצאנו מלבנון. הייתי בהתנחלות בשם מעלה עמוס. שמרתי שם, השבוע האחרון לפני חופשת השחרור שלי היה שם. הלילה היה ליל ל"ג בעומר, והיה עשן בכל האיזור. ג'יפים של סיור הסתובבו שם, ועצרו וברכו אותנו, ועמרי רונן שידר בגלגל"צ מסיבה מיוחדת לל"ג בעומר. את כל הלילה העברתי בשמיעת מוזיקה. קור, חום, עשן, גמלים, מואזין ומתנחלים. חמש בבוקר, יחד עם השחר, באו החדשות הטובות. הודיעו ברדיו שהכוחות נסוגו מלבנון, הודיעו שאנחנו עזבנו את המקום הזה, שגבה כל כך הרבה קרבנות.

מאי 2000, השבוע האחרון שלי בצה"ל. יצאתי לחופשת שחרור בערך אחר-כך, הייתי מגיע לצבא פעם-פעמיים בשבוע לכמה דקות לבדוק שהכל בסדר והייתי הולך. ב3 באוקטובר 2000 השתחררתי. יום קודם פרצה אינתיפדת אל-אקצה עם כך ששרון עלה להר הבית.

להכל יש קשר, כלשהו, אבל אין באמת. אפשר למצוא תבניות בכל רעיון, מופרך ככל שיהיה. תמיד צריך הסבר, תמיד צריך למה. אבל לא תמיד יודעים לשאול את השאלות הנכונות.