נענע הם הראשונים לדווח כי אלי"ס והפדרציה לתקליטים, באמצעות עורכי הדין שרה וערן פרזנטי, מתכננים לתבוע את הגל השני של אתרי שיתוף הקבצים (וכדאי לקרוא גם את הפרשנות של יורם ליכטנשטיין לעניין). לדבריהם, המבוססים לא על מדידות ולא על מחקרים, ברור שהפיראטיות בעליה. אני לא אדבר על כמות חצאי האמיתות הספציפיים שהופיעו במאמר, שנסתרו דווקא על ידי ניצן וידנפלד בצורה יפה, וגם לא על כך שבכתבה היו הצהרות שלא גובו מבחינה עובדתית, אלא דווקא על השוני בתפיסות התרבותיות של אלו שמגנים על זכויות יוצרים לעומת אלו שמגנים על הזכות לצור, להשתמש ולהעתיק.

בשביל הטענה אני מעוניין, ראשית, להציג את הצעת חוק זכויות יוצרים (קניין וירטואלי) שעוד בתהליכי ניסוח עם אנשים טובים. ההצעה היא המשך ישיר לעצומת הגולשים הקוראת לזהבה גלאון למשוך את חתימתה מהצעת החוק של מרצ הקוראת לשימוש גורף באמצעי ניהול זכויות קניין ולאיסור על שיתוף קבצים בצורה גורפת.

(cc) edans ניקולאס זנסטרום, דווקא המציא חלופות לא חוקיות בזמנו

מוטי אמיתי טוען בכתבה כי: "צריך להוציא מחוץ לחוק תוכנות שמשמשות להפרת זכויות יוצרים"; מבלי להיות צבוע, ומבלי לחשוב שלזכויות היוצרים יש מעמד מיוחד מעבר לקניין רגיל; האם מר אמיתי באמת מאמין שצריך להוציא מחוץ לחוק כל כלי שמאפשר הפרה? שיתוף קבצים דורש תשתית אינטרנט, תוכנת שיתוף קבצים (בין אם אינטרנט אקספלורר נניח, או ביטורנט), נגן מדיה ועוד. נניח, שכמו שרוצים למגר את תופעת הנהיגה בשכרות. עד איזה מרחק היה מותר ללכת? האם מותר לעצור נהגים שיכורים? בוודאי. האם מותר לאסור על שתיה ונהיגה? בוודאי. האם מותר לאסור על נהגים להתנגד לבדיקת שכרות? (לדעתי לא) החוק קובע שכן. האם מותר לאסור על מכירה גורפת של אלכוהול? לא! אם כן, החוק אינו מוחלט, הוא לא יכול למנוע פעילות מסוימת שמפיקה הנאה רק בגלל שאחת מתוצאותיה שלילית - רק אמצעים שמובילים להתנהגות שלילית לחלוטין יכולים להאסר על ידי המדינה, וגם אלו במקרים קיצוניים בלבד.

החלק השני של משפטו של אמיתי הוא: "רק אז יהיה אפשר לדבר על אלטרנטיבות חוקיות."; מבחינתו, בטרם יהיה הרס מוחלט של שוק שכיום משמש להעברת מידע (ולא רק מידע שמפר זכויות יוצרים), לא ניתן יהיה לדבר כלל על אלטרנטיבה לחלופה הלא חוקית. דומה  הדבר לכך, אם נשאר בדוגמת הנהגים השיכורים, שהמדינה לא תסכים להפעיל מוניות בערב שבת כי עד שלא תמוגר תופעת הנהגים תחת השפעת אלכוהול אנו לא מוכנים שאנשים לא יעברו על החוק. המציאות כבר הוכיחה שאם נותנים למשתמשים חלופות טובות מספיק, הם עוברים אליהן.

דווקא בטיוטאת החוק המנוסחת ניסינו לטפל בבעיה זו. ראשית, הכלל הוא כי לכל יצירה יצורף באמצעי דיגיטלי רשיון (או בmeta-data או בחבילת ההפצה) כך שמשתמשים יוכלו לדעת מה היקף הזכויות שלהם בקובץ. דבר זה יכול למנוע הגעה של קבצים שמוגנים בזכויות יוצרים לרשתות שיתוף, מצד אחד, ולאפשר לקבצים אחרים שלא היו מגיעים כיוון שמשתמשים אינם יודעים שהקבצים מותרים לשיתוף. התפיסה החברתית של חלוקת ידע, שבאה במיזמים כמו ויקיפדיה (עם כל הביקורת) היא תפיסה שלפיה נגישות מוגברת לידע וליצירה מגבירה את היצירתיות; וגם אם רובה אינו מוצלח במיוחד, את המעט הטוב ניתן לברור החוצה בנקל.

פרט לצירוף רשיון שימוש, הוכנס מנגנון של כלל מחדל לא-יעיל בכוונה. אותו כלל הוא כלל דומה מאוד לרשיון שיתוף-ייחוס-לאמסחרי של CreativeCommons. כלל המחדל הזה ניתן לשינוי בנקל, תוך מתן לינק לרשיון מוכר אחד מתוך רשימת רשיונות מוכרים שיאושרו על ידי השרים הממונים: המשפטים בהוועצות עם שר התרבות ושר המדע. רשימה זו של שרים אינה מקרית כלל, שכן המטרה של זכויות היוצרים הן לקדם את המדע והתרבות, ועל כן הוכנסו גם סעיפים שאוסרים על אמצעי ניהול זכויות קניין (DRM) לפגוע בזכות לשימוש הוגן, בהתפתחות המדע (בדומה להערותיו של מייקל גיסט על אמצעי נז"ק).

האיסור על מניעת השימוש הביתי הוא איסור שנוסה כבר בצרפת, אולם צומצם במידה מסוימת. המטרה היא לגרום לכך שמוזיקה שתרכש תוכל לעבור בין נגן לנגן ברמת המשתמש הפרטי מבלי לפגוע בו. כמו כן, לקחי הגנות הRootKit של סוני, שהתקינה רוגלה על מחשבי הצרכנים גם הופצו פרטים אישיים וכן נפתח חור אבטחה. החובה ליידע את המשתמשים על התקנות כאלו, גם גם האיסור הגורף על Rootkit הם חובת המציאות בעידן דיגיטלי.

הרעיון בהצעת חוק זו היא לתת מענה לצרכים של אלי"ס בצורה כזו שהיא אכן תדאג לאמנים בצורה הטובה ביותר; אם אלו רוצים כסף, הם יוכלו לקבל כסף, אם הם ירצו פרסום, הם יוכלו לקבל פרסום, אבל אם הם ירצו את שניהם, הם יצטרכו לחשוב טוב מה רמת הזכויות שהם מעוניינים לתת למאזינים - האם הם רוצים שאלו יוכלו להעתיק שיר לחברים, או שמא רק להשמיע אותו בביתם? האם הם ירצו לאפשר לגולשים לשמוע מוזיקה לפני שהם מורידים אותה, או שמא לאו. לגבי תביעות כנגד משתמשי קצה, אני מסופק מאוד אם תביעות כאלו אכן יתקיימו בקרוב. עלות ניהול כזו תביעה, יחד עם ההד התקשורתי וחוסר היכולת לאכוף את פסק הדין עלולה לגרום לכך שהתביעות יהיו תביעות סרק לחלוטין. מה גם, שלמשתפי קבצים שנתבעים יש הגנות לא רעות בכלל לעיתים.

(cc) _nickd

לקריאה נוספת:
הצבע פרד (כי כל השאר חמורים) - יובל דרור