« הפגנה נגד כניסת ליברמן לממשלה | Main | הזמנה »

October 29, 2006

שיתוף ספרים: מסע אל העבר

מדי יום מתמלאות עיתוני האינטרנט בידיעות חדשות על "שיתוף קבצים" והנז"ק שנגרם לחברה מצד אחד מהשיתוף הנורא הזה, בעוד שמקטרגים על הפגיעה המדהימה בזכויות הפרט והרצון של הפרט לתרבות, מצד שני. השאלה היא מדוע דווקא בשלושה תחומים מאוד ספציפיים מתקיים השוק המשני של שיתוף קבצים, בעוד שבשוק אחר, זהה לחלוטין במהותו, דווקא לא מתקיים שוק זה. שלושת התחומים בהם מתקיים שיתוף קבצים (בלתי חוקי) הוא: (1) יצירות סינמטוגרפיות (2) יצירות מוזיקליות (3) תוכנות מחשב; בשלושת תחומים אלו אין כל הבדל בין העותק הנרכש בכסף לבין ההעתק הבלתי חוקי שנצרב או הועתק ללא רשות היוצר.

התחום בו יכול להתקיים שיתוף בנקל אך לא מתקיים הדבר בפועל הוא הספרות. אכן, טקסטים מועתקים חדשות לבקרים ללא רשות כותביהם ו\או בעלי זכויות היוצרים שלהם. שירה מועתקת בקלות ללא כל בעיה לאתרי אינטרנט, חלק מהפעמים עם רשות וחלק ללא, כשהקורא התמים לא יודע מה מצבה של אותה שירה באותו הרגע. אולם, ספרות יפה, סיפורים ארוכים, רומנים, מחזות שלמים - אותם טקסטים שניתן להעלות כה בנקל לרשת - נעלמים ממנה.

אותם אנשים שנלחמים למען הדמוקרטיזציה של המידע לא יהססו ללכת לרכוש ספרות (שלעיתים כבר לא מוגנת בזכויות יוצרים) בעשרות שקלים, בעוד שהם מוותרים על רכישת אלבומי מוזיקה רק כי ניתן להורידם ברשת. אותם אינטלקטואלי מרשתת לא יוותרו על רכישת "כה אמר זראתוסטרא" למרות שזה זמין בפרויקט גוטנברג, רק כי הספר מהדר את ספרייתם, ליד בקבוקי הסינגל מאלט. כך יהיה גם עם ספר שירת ימי הביניים או ביאליק שניתן להורדה חינם מאתר פרוייקט בן-יהודה.

אבל האם המילה הכתובה כה יקרה שאנו מוכנים לסגל נורמה אחרת מאשר שיתוף הקבצים, או שמא הפלטפורמה לשיתוף ספרים טרם הגיעה לאבולוציה הרצויה? לכאורה, ואף ללא אמצעים טכנולוגיים מסובכים, ניתן להקים אתר שיתוף ספרים; כמו ספריה, רק בצורה היותר אנרכו-קומוניסטית, אולי באקוניאלית, כל אדם רוכש ספרים לפי צרכיו, ולאחר סיום הוא מכניס אותם למאגר מנוהל היטב, בו כל משתתף אחר מודע לכך שהספר יכול שילקח ממנו בכל רגע נתון לצרכי הבעלים החוקיים. בכך אין כל מניעה חוקית ואין עבירה על דיני זכויות יוצרים - יש שיתוף כולל בין חברים, שלא למטרות רווח, על ידי ספריה ציבורית (עם הבעייתיות הקיימת בכך בחוק).

והאם ניתן להגביל זאת רק לספרים? האין אני יכול לנהל, באמצעות הכלים הדיגיטליים כיום, מאגר בו אנשים ישאילו מדיות מגנטיות המכילות את ספריית המוזיקה הקיימת שלהם? כלל הרשיונות הקיימים לכל שיר באותו מאגר יגבילו את מספר ההשמעות במקביל. כמובן שהמאגר יהיה מבוסס רשת על מנת למנוע שימוש לא הוגן בו. (והשווה: שיר משומש במצב טוב).

אולם, נשים את השירים בצד ונתמקד בתרבות עמוקה יותר שאינה בהכרח תרבות המונים. האם שיתוף ספרים בצורה זו מושלם? כשאני קורא בספר אני מותיר את חותמי עליו כמעט כמו שהוא מותיר את חותמו בי. כתמי קפה, אזני חמור וסימנים אחרים מלווים את הקריאה שלי בספר. לעיתים גם הערות, עד כי בטוח שאם אחרים יקראו את הספר שאני קראתי, הוא ישתנה לבל היכר ולא אוכל לעשות בו שימוש.

שיתוף ספרים יכול לחסוך לאדם כמוני אלפי שקלים בשנה. אם נניח הייתי משתף ספרים עם 15 אנשים שאני חולק עמם תחומי עניין משותפים הייתי יכול לחסוך לפחות רכישה של 30 ספרים בשנה, שמהווים כ-50% מרכישות הספרים שלי. לאחר שאלו היו מסיימים את הקריאה הם היו מחזירים לי את הספר והייתי שומר אותו אצלי (או במאגר משותף).

אך למה אנו לא עושים זאת? האם אנו נהנים להרגיש "בעלות" על הקניין הרוחני שרכשנו? האם השיר "שלי" הוא "שלי"? האם לא היינו ששים לשתף קבצי מוזיקה אם היינו יודעים שהשימוש בקניין מכלה אותו?

כאן היתרון בקניין רוחני אמיתי; השימוש אינו שוחק את התוצר. בקניין דיגיטלי ניתן להשתמש ללא סוף ולא לפגוע בו. העדר הפגיעה בו, אולם, פוגע באלו שתופשים את הקניין בצורה שונה - בצורה בה על כל שימוש יש לגבות תשלום ולא בצורה בה לכל יצירה יש תועלת חברתית כלשהי שמזכה את האמן\יוצר בתשלום עבורה. האם באמת רצוי לאפשר לצרכנים לקבל עותק "נכה" מהיצירה אותה הם מעוניינים לרכוש רק כדי למנוע מהם לעשות בה את השימוש הראוי?

האם הייתי צריך לשלם סכום גדול יותר עבור זכות שימוש בספר הכוללת השאלה לחבר? האם הייתי צריך לשלם יותר עבור הזכות לכתוב בתוך ספר? עבור היכולת לצלם עמוד מתוכו במכונת צילום? זו בעצם השאלה שחברי הכנסת צריכים לשאול עצמם כשהם באים לנסח חוק זכויות יוצרים דיגיטלי.

נכתב על ידי jk ביום\שעה October 29, 2006 02:37 PM