גוגל, ענקית המדיה (כפי שהיא עצמה רוצה להקרא) רכשה את אתר YouTube. YouTube הוא לא שירות עדיף טכנולוגית על שירות גוגל-וידיאו, וגם לא מספק מודל עסקי ברור לרווח, אולם די ברור מה שווה באתר - האתר עצמו מספק מיליוני זוגות עיינים שצופות במסך הקטן מרותקות לו. מיליונים יותר מאשר שירות הוידיאו של גוגל שככל הנראה כבר חסר את "המגניבות" שהיתה לגוגל בעבר, שמשכה אליה את הקהל. כיום גוגל, לא יכולה כבר לספק את הסחורה שסיפקה בעבר, ונאלצת לעשות 'מעשה מיקרוסופט' ולרכוש את הקטנים בשוק שעלולים להתחרות עמה. עם זאת, לדעתי, יש כמה נקודות שצריך לשים להן לב בעסקה זו שעשויות להשפיע עלינו יותר מכל.

ראשית, עניין זכויות היוצרים. כפי שכבר תמר ציינה במאבד תמלילים כי "חברות הפקה למשל, שלא ממש אוהבות לראות גולשים מעלים את החומרים לאתר, בגלל דבר קטן שקוראים לו ”זכויות יוצרים“ והסיבה היחידה שעדיין לא תבעו את האמאמא של יוטיוב היא שהאתר אולי שווה על הנייר המון כסף, אבל בפועל לא, לכן אין טעם לתבוע.". אני, לעומת זאת, חושב שברגע זה YouTube רשמית הפכה למכבסת זכויות יוצרים (כפי שגרסתי בעבר). גוגל אינו LimeWire או eDonkey, או אפילו YouTube, שכל איום מצד חברת תקליטים או חברת מדיה גדולה יגרום לסגירתה. לגוגל יש בסיס מזומן יציב, שיאפשר לה ליטיגציה ארוכת טווח וטענות רבות.

כמו כן, גוגל תוכל לטעון כי רכישת YouTube היא מהלך אסטרטגי בהמשך למתן שירותי דואר על מנת לאפשר תוכן מבוסס גולשים בצורה אולטימטיבית. שכן, כידוע, דואר הוא Web 2.0, גוגל תטען כי שיתוף הסרטים המפרים זכויות (שאינו בשליטתה) אינו שונה בהרבה מאשר הפיקוח על העברת קבצי MP3 בדואר אלקטרוני. וכידוע, דואר הוא פלטפורמה לתוכן מבוסס גולשים יותר מכל (שם, שם).

גוגל היא גם חברת מדיה. יותר מכל, היא מספקת פלטפורמה לקידום האתרים של חברות המדיה האחרות. בין היתר, חיפושים בנוגע לסדרות, סרטים וכדומה ימנעו מלהגיד לאתרי חברות המדיה ובכך ימנעו מהם פרנסה גם כן. לגוגל יש היסטוריה נהדרת של לעשות כן, כשבעבר הסירה תוצאות חיפוש מאתר BMW וכן נמנעו סדרתית מלהגיב לשאלות CNET (ומעניין למה לא עשו כן לNRG-מעריב עד היום?). גוגל יכולה לעשות את מה שYouTube לא היתה יכולה - להחזיר מנה אפיים.

כך שיוצא, בכל מקרה, שגוגל תצא עם ידה על העליונה - היא בדיוק החברה שהיתה יכולה לרכוש את YouTube מבלי להסתבך, כי הבריון השכונתי חזק מספיק כדי לאמץ את הבן הסורר של חברות המדיה. הלבנת זכויות יוצרים מתרחשת בפועל, ואין כל סיבה להמנע מלהכיר בה סוף סוף.

אגב, במידה וכן תתבע YouTube יהיה צורך להראות שGoogle עצמה ידעה על הפרת זכויות היוצרים בYouTube בעת הרכישה וכי השתתפה באופן פעיל - וכל זאת רק כדי להטיל עליה אחריות כבעלת מניות (עוד סיבה מדוע לא יהיה מיזוג מלא בין החברות, אלא הקבלה בתוכן כמו Yahoo!Photos וFlickr).

ואולם, עניין זכויות היוצרים אינו העניין היחיד. במדינה כמו ארצות הברית (ואף בישראל, חרף אי פעולה לעיתים) ישנה רשות להגבלים עסקיים. אותה רשות מיועדת להגן על התחרות החופשית ולמנוע מחברה אשר עומדת במצב בו היא מחזיקה בנתח שוק מסוים מלהתנג בצורה דורסנית כלפי חברות אחרות (וכתוצאה גם כנגד צרכנים). מיזוג של שתי ענקיות שירותי אחסנת וידיאו לבטח דורש התערבות כלשהי, שהרי יחדיו יחזיקו בנתח משמעותי שמתקרב ל50% מהשוק. החובה להגן על השוק (חרף העדר תשלום על השירות) היא מאושיות שיטת המשטר החופשית.

עוד סוגיה אחת שעשויה לעלות היא התנהגות עורכי הדין בעת המיזוג. מייקל ארינגטון מטק-קרנצ' שוחח עם עורך דינם של גוגל אתמול ושאל אותו לגבי עסקה אפשרית לרכישת YouTube, עוך הדין הכחיש כל ידיעה על הנושא. כמובן, כעורך דין הוא מחויב בחסיון עו"ד-לקוח, אך גם כעורך דין אסור לו לשקר מפאת כללי האתיקה אולם לסרב למסור תגובה היא הדרך המקובלת לעשות זאת. (בהערת אגב, בדיחה ישנה שואלת "איך יודעים שעורך דין משקר" והתשובה כמובן: "השפתיים שלו זזות", עוד בדיחות עורכי דין אצל ח. קליר ושות' באתר.) ארינגטון הניח כי  או שעורך הדין לא מעורב בעסקה (לא סביר) , או שהוא משקר (לא סביר), או שאין עסקה כזו, כשההנחה הסבירה דווקא היתה השגויה.